פסק-דין בתיק א 153783/02

זוהי תביעה כספית כנגד בנק עלסך של 1,099,749 ש"ח, להשבת כספים אשר עלפי הטענה נגבו ביתר כתוצאה מהפרת הבטחות והתחייבויות, ובתביעהשכנגד עלסך 824,013 ש"ח בגין יתרת חוב קיים ומצטבר של הנתבעיםשכנגד.

התובע הנו בעל מניות עיקרי ומנהלה של התובעת, העוסקת בייזום פרויקטים של בניית בתי מגורים במרכז הארץ ושבמשך שנים רבות הייתה בעליהם של נכסי נדל"ן רבים. את חשבונותיו, בטרם הגשת התביעה, ניהל התובע במשך שנים רבות אצל הנתבע. בשנת 1991 עבר לסניף פרדסכץ, שם פתח שני חשבונות נפרדים, לו ולתובעת.

הנתבע הנו תאגיד בנקאי שניהל את חשבונותיהם של התובע והתובעת בסניף בפרדסכץ, אשר בעת פתיחת החשבונות נוהל בידי מר משה מזין (להלן: ,,הבנק" או ,,הנתבע").

ט ע נ ו ת  ה צ ד ד י ם

טענות התובעים

התובע גורס כי העביר את פעילותם העסקית שלו ושל התובעת לסניף פרדסכץ לאור המלצותיו והבטחותיו של מר מזין, קרוב ^-משפחתו ומנהל הסניף באותם הימים, כי יזכו לתנאים מועדפים בסניף דנן, ובכלל זאת לריבית מינימאלית, וזאת - כפועליוצא מהיכרותו המוקדמת עם התובע ועם פעילותה העסקית, היקף עסקיה ומחזורה של התובעת וכן מכך שידע מהם הנכסים שבבעלותה ומהן הבטוחות אותן היא יכולה להציע לבנק. לדברי התובע, הבטחותיו אלו של מר מזין לתנאים מועדפים נבעו מהכרה בצרכיה של התובעת לקבלת אשראי והלוואות זמינים ובתנאים ייחודיים, שיתאימו לפעילותה הנדל"נית.

הבנק לא מימש את הבטחותיו לתובעים להעניק להם יחס ותנאים כלקוחות מועדפים, ואף לא העניק להם תנאים אשר תאמו את פעילותם העסקית וביטחונותיהם, וזאת - עלאף שמדובר בפעילות המתאפיינת בהוצאות כספיות בשיעורים ניכרים, מעת לעת, ובהתאם לקצב התקדמות הפרויקטים הנמצאים בביצוע.

עוד טענו התובעים, כי שווים של הביטחונות אשר הציגו לנתבע עלה, בכל התקופה, על התחייבויותיהם, והדגישו כי כבטוחה להתחייבויותיהם כלפי הבנק שעבדו לו את כל רכושם, ובין היתר נכסי נדל"ן מניבים, תכניות חיסכון וניירותערך שהסתכמו בסכומים גבוהים.

אףעלפי שניהלו בסניף שני חשבונות נפרדים, עירב הבנק בין שני חשבונותיהם של התובעים והעביר כספים מחשבון אחד למשנהו, מבלי לקבל את הסכמתם לכך. בנוסף, כאשר הלכו חובותיהם ותפחו, השתנה יחסו אליהם. הוא דחה את בקשותיהם לקבלת הלוואות למימון פעילותם העסקית והפעיל לחצים וכפייה, עלידי מנהליו, על התובע לבצע פעולות בחשבונו - פעולות אשר הלה לא חפץ לבצען ושבסופו של יום הובילו להחמרה במצבה של התובעת, עד כדי שיתוק כמעט מוחלט של פעילותה העסקית.

מגרסת התובעים עולה גם כי נוכח היכרותו האישית והמשפחתית של התובע עם מר מזין, ועל סמך היחס החם והצמוד של יתר פקידי הנתבע, ובכלל זה המנהלים שהחליפו את מר מזין, הוא הסתמך באופן ומוחלט על אותם פקידים והסכים להצעותיהם מבלי לבדוק אותן כהלכה - דבר שהוביל לקבלת תנאים גרועים שלא תאמו את צרכי עסקיהם של התובעים ושעמד בניגוד להתחייבות הבסיסית שניתנה להם ערב פתיחת החשבונות בסניף הנתבע לקבלת תנאים מועדפים - ואילו אלו, מצדם, ניצלו את לחציו, את חוסרמקצועיותו הפיננסית ואת האמון העיוור שנתן בהם.

אשר לרשלנותו והתנהגותו של הנתבע בחוסרתםלב טענו התובעים, כי אלו באו לידי ביטוי בכל פעם בה הציעו פקידי הנתבע לתובעים הלוואה לטווח קצר במקום הלוואה לטווח ארוך או מסגרת אשראי שתתאים לצרכיהם, ובכך גרמו להם לשלם את הריבית המרבית באותה העת, במטרה להביא להגדלת רווחי הבנק ומבלי להתעניין כלל במטרות שלשמן ביקשו התובעים את האשראי או ההלוואה.

פן נוסף ברשלנותו של הנתבע גלום בגובה האובליגו לעומת שווי הביטחונות הגבוהים אותם העמידו התובעים לרשותו, פער שהוביל במישרין למתן אשראים, הלוואות והתחייבויות שונות בתכלית מאלו אשר צריכים היו להינתן לו נערך שערוך כראוי ולמתן הלוואות בתנאים גרועים מאלה המקובלים מקום בו מובטחים החשבונות בביטחונות גבוהים. הנתבע אף נהג בחוסרתוםלב בזמן שחל פיחות בפראנק השוויצארי והתנה שירות בשירות עת דרש מהתובעים כי יבצעו ביטוח שער על מנת שתיקיהם לא יעברו לטיפול משפטי או לפירעון מיידי של ההלוואה, וזאת - עוד בטרם הגיע מועד פירעונה. ועוד גרסו התובעים לעניין זה, כי מאוחר יותר, עת היה שער הפראנק גבוה, כפה הנתבע עליהם לפרוע מיידית את ההלוואה למרות ביצועה של עסקת ההגנה.

טענות הנתבע

הבנק סיפק לתובעים שירות בנקאי בהתאם לצרכיהם, לאופי עסקם ולבקשותיהם, כפי שהובאו מזמן לזמן בפניו. הוא אישר, אמנם, שהתובע נחשב ללקוח מכובד, אך טען כי הוא היה זה אשר ניהל את חשבונות הבנק והיה אחראי לפעולות בהם, וכפועליוצא, ניהל משא ^-ומתן לפני חתימת הסכמי הלוואה.

בנוגע לטענת התובע כי ,,סמך בעיניים עצומות" על טיב וכדאיות העסקאות שהוצעו לו טען הנתבע, כי המדובר באיש ^-עסקים ממולח בעל השכלה משפטית, העוסק בהצלחה בייזום ובקבלנות בנייה מאז שנת 1975, אשר נהג להתמקח עם פקידי הבנק ביחס לכל הלוואה, ולא חתם על שום טופס טרם לקח אותו אליו לבדיקה.

בתשובה לטענת היחס המועדף שהובטח לתובעים גורס הנתבע, כי אלו קיבלו תמיד תנאי אשראי והלוואות בשיעורים מופחתים מהריבית המקסימאלית שהייתה נהוגה בבנק. עוד הוא טוען, כי טענות התובעים הנן כלליות ומעורפלות, שכן לא צוין במפורש או הוכח מהם התנאים הגרועים מהמקובל להן נטען. תימוכין לטענה שלא ייתכן שהתובעים לא ידעו מהו שיעור הריבית בו הם מחויבים ניתן למצוא בעובדה שהבנק שולח ללקוחותיו הודעות חיוב ריבית בהן נרשמים סכומי מסגרות האשראי, שיעורי ריבית החובה והריבית החריגה וסכומי החיוב בשתיהן. כמו ^-כן, בין השנים 1997 ו ^-2000 חתמו התובעים על טפסי בקשה לקבלת הלוואות שקליות, ובהם נרשמו במפורש שיעורי הריבית בהן חויבו הלוואות שקליות.

אשר לתביעה להחזרת כספים הנובעים מפערים בשיעורי הריבית על האשראי טען הבנק, כי חלה התיישנות על החזרת כספי ריבית שנגבו בתקופה שקדמה ליום 20/01/1995.