פסק-דין בתיק א 1536/02

1.         התובע תובע משלושת הנתבעים בכתב התביעה המתוקן, שהוגש בסדר דין מקוצר, סכום של כ-2,9 מליון ש"ח, אותו נותרה חייבת חברת יהלומי שיר (1989) בע"מ (להלן: "החברה"), שהוקמה על ידם או ע"י חלק מהם, ואשר נכנסה להליכי פירוק בשל חדלות פרעון.

הנתבעים נתבעו מכח כתבי ערבות להבטחת החובות לתובע, עליהם חתמו כבעלי ענין בחברה.

בקשתם של שניים מהנתבעים, הנתבעים 1 ו-2 בכתב התביעה המתוקן, לקבל רשות להתגונן נדחתה ע"י בית משפט זה וניתן נגדם פסק דין בהתאם.

לנתבע שבפני - הוא הנתבע מס' 3 בכתב התביעה המתוקן - ניתנה רשות להתגונן "בטענות המיוחדות לו", אותן העלה בתצהירו (ראה החלטות כב' השופט א. שילה מיום 5.4.05).

2.         את תביעתו נגד הנתבע 3 (להלן: "הנתבע") ביסס התובע על שני כתבי ערבות לחובות החברה, עליהם חתם. כתב ערבות ראשון, שנחתם על ידי הנתבע              ב-28.12.92 הנושא את הכותרת "כתב ערבות ללא הגבלה בסכום" וכתב ערבות שני מיום 1.8.01 המוגבל לסכום של 4 מליון דולר.

טוען הנתבע כי חרף ההצהרה עליה חתם במעמד החתימה על כתב הערבות הראשון אין הוא "בעל ענין" בחברה, אלא במעמד של "ערב יחיד", שחתם על ערבות בלתי מוגבלת בסכום. משכך, ולאור הוראות סעיף 21(ב) לחוק הערבות תשכ"ז - 1967, מופטר הוא מהתחייבותו כלפי התובע לפי כתב ערבות זה.

באשר לכתב הערבות השני, טוען הנתבע כי הוא חתם עליו לאחר שהוטעה לחשוב, ע"י פקידת הבנק, כי חתימתו עליו תשחרר אותו מהתחייבותו הבלתי מוגבלת לפי כתב הערבות הראשון וכי מצבו יוטב כתוצאה מכך. 

כאמור, כב' השופט א. שילה התיר לנתבע להתגונן בטענות אלה "המיוחדות לו", בלשונו,ולפיכך הדיון שבפני התמקד בהן בלבד ובשאלה האם יש בהן כדי להביא לדחיית התביעה נגדו.

3.         החבות על פי כתב הערבות הראשון מיום 28.12.92

אין חולק כי הנתבע לא היה רשום, בפנקס המתנהל אצל רשם החברות, כבעל מניות של החברה ואף לא כיהן מעולם כדירקטור שלה או מנהלה.

לאור הוראות חוק הערבות 1967, חוק ניירות ערך 1968 וסעיף 176 לחוק החברות, לא ניתן בשל כך, לראות בנתבע כ "בעל ענין" בחברה, אלא כ "ערב יחיד", כמשמעותו של מונח זה בסעיף 19 לחוק הערבות.

"מעמד" זה של "ערב יחיד" פוטר את החותם על ערבות בלתי מוגבלת בסכום מחיובו על-פיה, מכח הוראת סעיף 21(ב) לחוק הערבות.

משאין הנתבע בעל ענין בחברה, רואים אותו כערב יחיד וככזה אין לחייבו על-פי כתב הערבות הבלתי מוגבלת בסכום עליו חתם.

ב"כ התובע מודע ל"מעמדו" של הנתבע כערב יחיד ולהוראת סעיף 21(ב) הנ"ל ומעלה שורה של טענות שיש בהן, לדעתו, כדי להתגבר על "מכשול" זה מבחינתו,  ולהביא, על אף הוראת הפטור הנ"ל, לחיובו של הנתבע על-פי כתב הערבות.

4.         טוען התובע כי על אף שהנתבע אינו רשום כבעל מניות ו/או מנהל בחברה אצל רשם החברות, יש לראותו כ"בעל ענין" בה "בפועל", אם על-פי הצהרתו על כך בפני התובע, (נספח ה' לכתב התביעה) ואם בשל קרבתו המשפחתית לבעלי המניות בחברה (הנתבעים 1-2).

נסיבות אלה והעובדה כי נתבע זה הציג עצמו בפני פקידי סניף התובע, בו נוהל החשבון, (ראה עדותה של רחל כגן מנהלת הסניף), כמנהל בחברה ואחד מבעליה, אלה מצביעים על היותו של הנתבע "בעל ענין" בחברה ועל כן עומדת בתוקפה התחייבותו לפי כתב הערבות הבלתי מוגבלת בסכום.

5.         טענה זו אין בידי לקבל.

            לא ניתן "לנשל" חייב ממעמדו כערב יחיד רק משום שהוא חתם על טופס, כזה או אחר, בו הוא מצהיר כי הוא בעל ענין בתאגיד ואפילו הציג עצמו ככזה בפני הבנק, או נציגיו (אם אכן כך היה). 

            "בעל ענין" בחברה, שאינו מופטר מחובותיו לנושה על-פי חוזה ערבות בלתי מוגבלת בסכום, הוא אך ורק זה העונה להגדרה הקבועה בס' 19 לחוק הערבות, קרי זה המחזיק ב- 5%  לפחות מהון המניות של התאגיד החייב, או משמש בו כמנהל או דירקטור והוא רשום ככזה אצל רשם החברות (ראה ס' 176 לחוק החברות וחוק ניירות ערך 1968).