פסק-דין בתיק א 153500/02

1.       מבוא

עניין לנו בתביעה שהוגשה במקור כתביעה בסדר דין מקוצר לתשלום חוב נטען בסך 36,387.83 ש"ח.

לאור הסכמת הצדדים ניתנה לנתבע רשות להתגונן והתביעה הועברה לפסים של סדר דין מהיר.

      ואלה העובדות הצריכות לעניין:

      א.         התובעת הינה חברה העוסקת בשיווק והפצה של בטון.

ב.                  הנתבע מנהל עסק פרטי לאספקת שירותי הנדסה, שיפוץ ואחזקה.

ג.                    ביום 29.10.98 נחתם בין הצדדים הסכם אספקת בטון (להלן: "ההסכם") לפיו התובעת מכרה לנתבע בטון וסיפקה לו שירותי הובלה לאתרי בנייה במושב מעגלים.

ד.                  הנתבע התחייב לשלם לתובעת את התמורה עבור החומרים שסופקו לו על פי חשבונות התובעת ו/או ספריה.

ה.                  התביעה שבפניי עוסקת בחובו של הנתבע שלטענת התובעת לא שילם את מלוא התמורה עבור הבטון שסופק לו על פי הזמנתו.

2.       גרסת התובעת

חרף העובדה שהתובעת סיפקה לנתבע את מלוא כמות הבטון שהזמין לאתרי הבנייה, לא שילם הנתבע לתובעת את מלוא התמורה הכספית.

התובעת דאגה שנהגי הרכבים המספקים את הבטון יחתימו את נציגי הנתבע באתרי הבנייה על תעודות המשלוח כאישור לקבלת הבטון. על גבי כל תעודות המשלוח, למעט שתיים, מופיעות חתימות של נציגי הנתבע. כמו כן, תעודות המשלוח חתומות ע"י אבי, סדרן העבודה במפעל התובעת.

לאור דרישותיו של הנתבע לערוך בירור מפורט באשר לחשבוניות המס ולתעודות המשלוח, ישב נציג התובעת עם הנתבע על מנת לברר את טענותיו ואף בדק את כל המסמכים הרלבנטיים אך לא מצא כל בסיס לאלה.

בהתאם לחשבוניות התובעת סך כל חובו של הנתבע כלפי התובעת נכון ליום 10.1.02 עומד על 24,602.75 ש"ח קרן חוב. כמו כן, תובעת התובעת ריבית (פריים + 6%) ומע"מ בהתאם להסכם סך של 11,785.08 ש"ח. מכאן שהסכום הכולל עומד על 36,387.83 ש"ח.

3.       גרסת הנתבע

ההסכם נחתם ביום 29.10.98 והחל ממועד זה החלה אספקת בטון שנמשכה עד ליום 30.6.99.

ההסכם נערך ונחתם בין הנתבע לבין חברה בשם שפיר מבנים בע"מ (להלן: "החברה"), ולא עם התובעת - שפיר מבנים 1991 בע"מ.

ההתחשבנות בין הנתבע לבין החברה נערכה על בסיס חשבון עובר ושב, ולשם כך נוהל כרטיס הנהלת חשבונות, כאשר כנגד חיובים שחלו על הנתבע שולמו על ידו סכומים מעת לעת, ובסך הכל שולם על ידי הנתבע נכון ל- 9/99 סך של 93,792 ש"ח.

בעקבות חשש שהתעורר בליבו של הנתבע בכל הנוגע לחיובים ודרישות התשלום שהוגשו לו, התקיימה פגישה במשרדו ביום 20.5.00 שבסיומה נערך סיכום דברים שנכתב על כרטיס הנהלת החשבונות כדלקמן "החל מ-10/98 יצורפו תעודות משלוח + חשבוניות המראות - חודש, חודש. -  תתקיים פגישה נוספת בתיאום טלפוני". פגישה כאמור לא התקיימה משום שהחברה התחמקה מקיומה.

הנתבע טוען כי שילם ביתר בגין סחורה שלא סופקה לו בפועל, שמסתכמת ב-95.61 מ"ק בסכום השווה ל-21,589 ש"ח, כשהאמור הוא במחיר הבטון בצירוף מע"מ לא כולל הובלה ועלויות המתנה, אשר מגיעים לפחות לסכום הקרן של התביעה.

4.       עדויות

מטעם התובעת העיד מר אביאל דיין שהיה מנהל מפעל הבטון של התובעת במועדים הרלבנטיים להתרחשות עילת התביעה.

מטעם הנתבע העידו הוא בעצמו, והמהנדס ישראל אפשטיין שהגיש חוות דעת לעניין כמות הבטון שסופקה ונצרכה לצורך הבנייה בישוב מעגלים.

דיון בטענות הצדדים

5.       תנאי ההתקשרות - הבסיס לחיוב הנתבע