פסק-דין בתיק א 1532/00

1.         עניינה של תביעה זו בעתירתו של מר דורון מוטס (להלן: " דורון"), לחייב את הנתבעים להעביר לידיו שליש מרווחיהם הקיימים והעתידיים של הנתבע מס' 1, מר איתי בוגנר (להלן: " איתי"), והנתבע מס' 2, מר עדי רופין (להלן: " עדי"), במיזם בתחום אבטחת המידע באינטרנט בו הם עוסקים במסגרת הנתבעת 5, סופוור טכנולוגיות תוכנה בע"מ (SofaWare, להלן: " סופוור"), מכח הסכם שכרת עימם.

            דורון, מהנדס תעשיה וניהול בהכשרתו, עומד החל משנת 1999 בראשה של חברה בשם Authority Inc  -Media  המפתחת אסטרטגיות בתחום התקשורת והאינטרנט עבור חברות בינלאומיות מובילות כדוגמת קומברס ואמדוקס (ראו נ/28; וכן עדותו, עמ' 4 לפרוטוקול ש' 20-28). דורון נשוי לגב' עינת מוטס (להלן: " עינת").

            איתי ועדי הינם בעלי מניות וחברי דירקטוריון בסופוור, וכך גם הנתבעת 3 והנתבעת 4.

לאיתי השכלה בתחום המתמטיקה ומדעי המחשב ונסיון רב בעבודה כמהנדס תוכנה בתחום מחשבי מקינטוש ורשתות מחשבים ("networking") בחברות ההיי-טק סייטקס, ווקטלק ובקווב (BackWeb). איתי נשוי לגב' ענת בוגנר (להלן: " ענת").

לעדי השכלה בתחום המתמטיקה ומדעי המחשב, ונסיון רב בעבודה כמהנדס תוכנה בתחום מערכות אבטחת מידע באינטרנט ובמערכות משובצות מחשב (פיתוח אפליקציות היושבות בתוך חומרה ומפעילות יישומים שונים ("embedded")) בצה"ל ובחברת בקווב.

            איתי ועדי הכירו כאשר עבדו יחדיו בחברת בקווב, שאז התפתחו ביניהם לבד מיחסי עבודה אף יחסי חברות.

            כמו כן, איתי ועינת המכירים זה את זו מימי ילדותם היו במהלך השנים בקשרי חברות אמיצים, ומטבע הדברים כך גם בני זוגם, עד אשר התגלע ביניהם הסכסוך נשוא תובענה זו.

            הנתבעת 4 הינה חברה ציבורית בשם אמנת ניהול ומערכות בע"מ (להלן: " אמנת"), ובראשה עומד מר אברהם אסף המכונה גם לולו (להלן: " אסף") שהינו ידיד קרוב של הוריו של איתי.

            הנתבעת 3, צ'ק פוינט טכנולוגיות בע"מ (להלן: " צ'ק פוינט"), הינה חברה ציבורית אשר שמה הולך לפניה בקנה מידה עולמי בקשר עם פיתוח ושיווק מוצרי "Firewall" עבור גופים עסקיים גדולים בעלי רשתות מחשבים פנימיות וחיבורים שונים לרשת האינטרנט. תפקידם של מוצרי Firewall הינו לשמש כמגן בין רשת האינטרנט לבין הרשת הפנימית והפרטית של גופים אלה, על מנת לאבטח את המידע ברשת הפנימית.

העובדות הצריכות לעניין

2.         בשנים 1997-1998, במהלכן פרח ענף ה"היי-טק" בארץ, שוחחו ביניהם דורון ואיתי מספר פעמים על רעיונות לפיתוח טכנולוגי משותף בדרך של הקמת חברת הזנק, או בכינויה השגור בפי כל - "סטארט אפ". באחת משיחותיהם העלה דורון את נושא טכנולוגיית "הפס הרחב" ("broadband") המאפשרת למשתמש הביתי תקשורת נתונים יעילה באינטרנט באמצעות חיבור קבוע לרשת - שמהירותו גבוהה בהרבה וניתן להעביר באמצעותו כמויות מידע רבות יותר בהשוואה לחיבור באמצעות חיוג דרך קו הטלפון שהיה נהוג באותם ימים. השניים שוחחו על כך שעם התפתחותה של טכנולוגית הפס הרחב תוחרף בעיית אבטחת המידע למשתמשים בשירותי האינטרנט, והסכימו כי זו הזדמנות עבורם ליצור טכנולוגיה אשר תיתן מענה לבעיה זו למשתמש הביתי ולגופים עסקיים קטנים.

            בשלב זה הציע איתי לשתף את עדי בהגיגים אלה, משום שלו ניסיון רב בתחום אבטחת המידע.

השלושה נפגשו כשלוש פעמים, והגו רעיון לפתח מוצר Firewall הדומה למוצר הקיים במגזר העסקי, אלא שהם התכוונו להקנות לו שתי תכונות מרכזיות אשר יהפכו אותו לפופולארי בקרב המשתמשים הביתיים והגופים העסקיים הקטנים: 

הוא ינוהל על ידי ספקי האינטרנט עבור המשתמשים, מאחר שהשימוש ב-   Firewall מצריך באופן רגיל מיומנויות אשר אינן מצויות בידי משתמשים מסוג זה, ועלותו תהיה כזו שתתאים לכיסו של קהל היעד. לצורך זה הם נתכוונו למקם את ה- Firewall על המודם המחבר את המחשב לרשת האינטרנט, ולא כפי שהיה נהוג עד אז למקמו על המחשב עצמו או על השרת (להלן: " הרעיון"; ראו עדותו של דורון, עמ' 64 לפרוטוקול, ש' 14-24).

השלושה העלו בדעתם יישומים נוספים שגם אותם יהיה אפשר בעתיד לפתח ולמקם על המודם, וביניהם VPN (Virtual Private Network) שהיא רשת וירטואלית פרטית המוצפנת על גבי הרשת הציבורית (עדותו של דורון, עמ' 69 לפרוטוקול, ש' 10-18). עם זאת, השלושה לא עסקו בפיתוחו של יישום זה, או כל יישום אחר לצורך העניין, אלא הזכירו אותו בכלליות בלבד (עדותו של דורון, עמ' 76, ש' 27-28).

            הצדדים חלוקים בשאלות מי הגה את הרעיון ואת היישומים הנוספים (ראו סעיפים 3.5 ו- 3.6 לתצהירו של דורון וסעיפים 16 ו- 19 לתצהירו של עדי) והאם היו אלה רעיונות חדשניים בשעתם או שמא פותחו והושקו זה מכבר על ידי חברות שונות (ראו סעיף 17 לתצהירו של עדי); פרקליטיהם אף הקדישו למחלוקות אלה מקום נרחב בחקירות נגדיות, במוצגים (ביניהם ת/1 ו- ת/2, שיחות טלפוניות בין עינת לאיתי שהוקלטו על ידי עינת ללא ידיעתו של איתי) ובסיכומי טיעוניהם. עם זאת, דומה שהצדדים עצמם מסכימים כי אין כל צורך לקבוע קביעות עובדתיות בהקשר זה משום שאיש מהם למעשה אינו טוען לזכויות קנייניות ברעיון, אלא הכל מקבלים כי הרעיון שייך לדורון, איתי ועדי יחדיו ובמסגרת מיזם משותף בו החלו לפעול (להלן: " המיזם"; עדות דורון, עמ' 128, ש' 16-21; עדות איתי, עמ' 238, ש' 11-12).

3.         דורון טוען כי עם הצטרפותו של עדי החליטו השלושה כי המיזם ישא את השם  MRB, ואף הציג דואר אלקטרוני בו נעשה שימוש בשם זה (נספחים יב- יד לתצהירו). לשיטתו, דורון היה אמון, מלבד על המצאת הרעיון, על ניהול המוצר נשוא המיזם, שיווקו ופיתוחו העסקי; בעוד איתי ועדי היו אמונים על פיתוח טכני והסבת הרעיון למוצר של ממש. השלושה אף הסכימו כי חלקו של כל אחד מהם ברווחי המיזם יהיה שליש, אך מכיוון ששררו ביניהם יחסי אמון וחברות הם לא ראו צורך להעלות עניין זה על הכתב (סעיף 4.3 ו- 5.2 לתצהירו). 

איתי ועדי, לעומת זאת, מכחישים קיומה של הסכמה בעל-פה כאמור, וטוענים כי המיזם מעולם לא הבשיל לכדי עבודת פיתוח מוצר של ממש ולכן לא התעורר הצורך להסכים על חלקו של כל אחד מהם ברווחיו (סעיף 23 לתצהיר איתי, סעיף 20 לתצהיר עדי). כך גם לא בוצעה לשיטתם חלוקת תפקידים רשמית במיזם, למרות שמקובל עליהם כי תפקידו של דורון היה עסקי בעוד תפקידם היה טכני, כמתבקש מהכשרתם ומהשכלתם של השלושה (עדות איתי, עמ' 241 לפרוטוקול, ש' 11-16; עדות עדי, עמ' 401, ש' 20-24). כן הם טוענים כי השם MRB אינו מעיד על קיומה של אישיות משפטית כלשהי, אלא מדובר בראשי התיבות של שמות משפחתם בהם עשו שימוש במסמכים רשמיים תחת לכתוב את שלושת השמות פעם אחר פעם; ומכל מקום הם הגו אותו כהלצה משום שהוא מהווה סיכול אותיות שמה של החברה הנודעת BRM, היא חברת האם של בקווב בה עבדו כאמור איתי ועדי (עדות איתי עמ' 252, ש' 15-19; עדות עדי, עמ' 371,  ש' 1-9).