פסק-דין בתיק א 1529/00

1.         התביעה היא לפיצוי בגין נזקי גוף לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש]  (להלן: הפקודה ), בשל תאונה בה נפגע התובע ביום 18/10/98, עת שעשה שימוש במתקן הדרגנוע המותקן בסניף המשביר לצרכן בע"מ (להלן: הנתבעת או המשביר ). התביעה הוגשה נגד המשביר לצרכן, בעלת החנות בה אירעה התאונה וכנגד מבטחה, כלל חברה לביטוח בע"מ. הנתבעת 1 הגישה הודעת צד ג' לחברת אלקטרה ישראל בע"מ (להלן " אלקטרה "), היא ספקית ומתקינת הדרגנוע, והאחראית על תפעולו השוטף.

הצדדים חלוקים הן בעניין החבות והן בעניין הנזק.

הרקע :

2.         התובע, יליד 1953, כבן 45 בעת האירוע, נפגע בעת שירד בדרגנוע בחנות הכלבו בבעלות הנתבעת, המצויה ברחוב אלנבי בתל אביב.

על פי המפורט בכתב התביעה, ביום 18/10/98 בשעה 14:25 או בסמוך לאותו מועד,  לאחר שהתובע סיים רכישת צעצועים במחלקת הצעצועים במשביר, ביקש לרדת לקומה התחתונה באמצעות הדרגנוע בתוך החנות של המשביר. " לפתע החליק מנוזל שהיה על המדרגה הראשונה שבדרכו ונפל מהמדרגות הנעות מלמעלה למטה ונחבל בעיקר בראשו" (סעיף 3(ג) לכתב התביעה, להלן: התאונה ).

3.         לעניין מצבו הרפואי ופגיעותיו של התובע נציין, כי ממקום האירוע הובהל התובע לבית החולים "איכילוב" בתל אביב, כשהוא בהכרה אך סובל מאמנזיה באופן שלא זכר מה אירע. כבר בהגיעו לחדר המיון לא מסוגל היה התובע לדבר כלל, ומאוחר יותר התברר כי איבד את כושר הדיבור.

על פי חוות דעתו הרפואית של ד"ר ג'וזה אברם, שהוגשה מטעם התובע, שיעור נכותו הצמיתה היא בשיעור 68%. ד"ר אלדד מלמד, המומחה הרפואי מטעם הנתבעת, העמיד את נכותו הצמיתה של התובע על 40%. הנתבעת הסכימה להעמיד את הנכות הרפואית על 50%, אך עמדה על שיעור מופחת של הנכות התפקודית. כן טענה הנתבעת לנזק זעיר יחסית שנגרם לתובע, ככול שנגרם, בהיותו עובד עצמאי וממשיך בפעילות עסקית דומה. ככול שהיה צמצום בהיקף הכנסותיו, לא הוכח, לעמדתה, קשר סיבתי בין פגיעתו של התובע לבין נזק זה.

גרסאות בעלי הדין :

4.         התובע טען, כי ידועה לו עובדת הימצאו של חומר נוזל על גבי המדרגות, וליתר דיוק הימצאות נוזל על גבי שלח הדרגנוע, כגורם לאירוע התאונה, ואולם, אין הוא יודע ואין באפשרותו לדעת מה מקור הנוזל. לכן יש, לעמדתו, להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו". כמו כן טען כי על-פי מהות הדרגנוע נכלל הוא בגדר "דבר מסוכן". מכוח הפעלת הכללים האמורים על התאונה במקרה דנן, מוטל נטל הראיה על הנתבעת, ועליה להוכיח כי לא הפרה את חובת הזהירות כלפיו.

לחילופין נטען, כי הנתבעת לא דאגה לניקיון שוטף של הדרגנוע, חרף מיקומו בסמוך לשירותים, ולכן הוכח כי הנתבעת התרשלה כלפיו.

לחלופי לחלופין נטען על ידי התובע, כי התאונה נגרמה בגין רשלנותה של הנתבעת או של עובדיה, בכך שעשתה שימוש בדרגנוע לא תקין, העלימה עין ממפגעים במקרקעין, לא עשתה לתיקונם, הפקירה את שלומם של המוזמנים והמשתמשים במקרקעין, ולא נהגה כפי שצפוי שמחזיק במקרקעין ינהג.

5.         הנתבעת אמנם אינה מכחישה כי לתובע נגרם נזק עת עשה שימוש בדרגנוע שבתחום אחריותה, אולם היא מכחישה כי היא אחראית לנזק וטוענת כי התובע מעד באורח טבעי, עקב חוסר תשומת לב מצדו. על-פי גרסת המשביר היו ידיו של התובע עמוסות באופן שהקשה עליו לאחוז במאחז היד, וכראיה הוצע לו על ידי אחת העובדות, עוד בטרם פנה לעבר הדרגנוע, לעשות שימוש במעלית ולא בדרגנוע. התובע, למרות האמור לעיל, בחר להתעלם מעצה זו, ואף להתעלם משילוט שהיה במקום.

לחילופין, טוענת הנתבעת כי אם תתקבל התביעה, הרי ניתן לעשות כן רק על בסיס תשתית עובדתית לפיה הייתה אי תקינות של הפעלת הדרגנוע. במקרה כזה, מי שצריך לשאת בנטל הפיצוי היא חברת אלקטרה ישראל בע"מ, האחראית על תקינותו ותפקודו השוטף. ועוד, אפילו יוכח כי התובע החליק על גבי דבר- מה שהיה על הדרגנוע, הרי שגם אז יש להטיל את האחריות על אלקטרה, מאחר שזו הציגה בפניה מצג לפיו אין אפשרות להצטברות נוזל על שלחי הדרגנוע. לצורך כך שלח המשביר הודעת צד ג' לאלקטרה.

6.         אלקטרה - צד ג', טוענת מצידה כי לא היה מקום להודעת צד ג', שכן לא היה כל פגם בדרגנוע: לא אותרה קריאה לשירות בסמוך, לפני האירוע ולאחריו, דבר הנעשה בכל מקרה של תקלה; אילו הייתה נזילת שמן מהמנוע, דבר שלא הוכח, הייתה כל המערכת מושבתת באופן מיידי; הנתבעת עצמה דבקה בטענתה כי לא היה כל פגם במדרגות; לא ניתן ליצור מנגנון הבולם מיידית את פעולת הדרגנוע בעת נפילת אדם, מה גם שעצירה כזו עלולה לסכן את שאר המשתמשים בדרגנוע באותה העת.

טענות בעלי הדין :

7.         לשיטת התובע, כאמור, יש להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו" הקבוע בסעיף 41 לפקודת הנזיקין, או "הדבר מסוכן" מחמת שהדרגנוע הינו " דבר מסוכן" כמשמעו בסעיף 38 לפקודת הנזיקין.  במקרה כגון זה, נטל הראיה עובר לנתבעת באופן שעליה להוכיח כי התובע מעד שלא עקב התרשלותה, וכי לא מעד עקב הימצאות שמן מהמנוע, או בשל מקור חיצוני לדרגנוע כגון הצטברות לכלוך ושמנוניות מפאת קרבת הדרגנוע לשירותים, או מכל סיבה אחרת.

לחילופין, גם אם נטל הראיה לא יעבור אל הנתבעת, הרי שעל-פי כלל הראיות, יש לקבוע כי הנתבעת הפרה את חובת הזהירות כלפיו בכמה אופנים: שלחי הדרגנוע לא נוקו לפחות חמש שעות לפני קרות האירוע ולא נבדק אם אין עליהן שאריות שמן או לכלוך העלולות להביא להחלקה, במיוחד כאשר מערכת הדרגנוע אינה מנקה ומייבשת את עצמה; שלטי האזהרה והוראות השימוש בדרגנוע לא היו כתובים בשפה הערבית, והתובע, שאינו יודע לקרוא עברית ואנגלית, לא יכול היה להבינם. כן, שלטי האיור מתייחסים לאם ולפעוט ולא למבוגר יחיד; הדרגנוע אינו רחב דיו ולכן חיכוך בין דפנותיו לבין גוף המשתמש או שקיות שבידיו, עלול לגרום לאיבוד שיווי משקלו ומעידתו; לאחר הנפילה, המשיך הדרגנוע את פעולתו, מה שהחמיר נזקיו. 

8.         הנתבעת דוחה את הטענה בדבר העברת נטלי הראייה אליה, הן מפני שבמהות אין הדרגנוע בגדר של "דבר מסוכן" והשימוש הסביר הותר בו ואינו כרוך בסיכון גדול. אין גם כול הצדקה להעביר את נטל הראייה על בסיס יישום הכלל של "הדבר מעיד על עצמו", מאחר שלא מולאו אחד או יותר מן התנאים המוקדמים.

במקרה דנן, טוענת הנתבעת, שהנטל הראייתי מוטל על המערער והוא לא עמד בו, בין היתר מאחר שהעלה גרסאות שונות לנסיבות אירוע התאונה ומאחר שבחר שלא להביא את מלוא גרסתו העובדתית, כפי שהייתה ידועה לו.