פסק-דין בתיק א 15282/04

1.         התובע יליד 20.7.37 עותר לחייב את הנתבעים, נוהג מלגזה ומבטחת השימוש בה, לפצותו בגין נזקי גוף שנגרמו לו בת.ד. מיום 20.3.02 בשעה 14:20 או בסמוך לכך כאשר המלגזה "עלתה" על רגלו השמאלית של התובע.

אין מחלוקת בארוע, חבות, כיסוי ביטוחי וחלות חוק הפלת"ד.

אין מחלוקת כי הארוע הינו גם ת.ע. שהוכר ככזה ע"י המל"ל.

המחלוקת הינה בהיקף  ושיעור הנזק.

עובר לתאונה ולעת קרותה התובע בעלים ונהג של משאית, עוסק בהובלות, עצמאי, נשוי + 3. עוסק בנהיגת משאית משנת 1958.

לעת התאונה התובע היה כבן 65 וכיום כבן 70.

ראיות התובע היו עדותו ומסמכים. לנתבעת לא היו ראיות להגשה.

עדות התובע, עדות יחידה של בע"ד הינה הנבחנת עפ"י סעיף 54 לפקודת הראיות.

מצאתי את עדותו אמינה, כנה, ישירה ועקבית. לא נסתרה בעיקרי הנתונים הרלבנטיים ונתמכה במסמכים רפואיים, נתוני הכנסה ובחוו"ד ותשובות מומחה ביהמ"ש.

2.         בהסכמת הצדדים מונה מומחה רפואי מטעם ביהמ"ש, בתחום האורטופדי.

המומחה, ד"ר אילן כהן, בדק את התובע ביום 17.8.06 ערך חוו"ד שהוגשה והשיב לשאלות הבהרה. הצדדים לא ביקשו להעידו.

על פי "סיכום ומסקנות" חוות הדעת ; התובע נפגע בחבלת מעיכה של קדמת כף רגל שמאל, ברקע אין בעיה קודמת בכף הרגל, השבר בבוהן עבר איחוי גרמי מלא בעמדה טובה אך הופיעו שינויים ניווניים במפרק בסיס הבוהן שדרשו התערבות כירורגית בהמשך (ביום 20.10.02).

התובע נותר עם הגבלה בטווחי התנועה של מפרקי הבוהן השמאלית וכן עם עיווג חד צדדי מסוג הלוקס וולגוס בנוסף. המומחה הוסיף כי הדלקת במקום הפגיעה אינה מזכה בנכות.  המומחה מסכם כי פגיעת התובע ותוצאתה מוערכת בנכות בת 10% לפי סעיף 50 (3) לתקנות המל"ל.

בשאלות הבהרה הוצגו למומחה אישורי מחלה של התובע לאובדן כושר מלא של למעלה משנה (מיום הפציעה 20.3.02 ועד 31.3.03) . המומחה משיב כי מתוך פרק הזמן האמור יש להכיר באובדן כושר מלא של שתי תקופות בנות 3 חדשים כ"א, האחת מיום הפציעה

 (20.3.02) והשניה מיום הניתוח (20.10.02) וביחס ליתר התקופה יש לזכותו בנכות זמנית של 20%. עוד משיב המומחה  כי בהווה אין מצב של אובדן כושר מלא או חלקי וכי אין עילה רפואית לפסילה מנהיגה על משאית מבחינה אורטופדית "(אלא אם כן יחליט המכון לבטיחות בדרכים של משרד התחבורה אחרת מסיבותיו הוא)".

כאמור הצדדים ויתרו על חקירת המומחה האורטופדי שמטעם ביהמ"ש.

בחנתי את חוות הדעת ותשובות ההבהרה ומצאתי לקבל ולאמץ את הערכות המומחה בחוות דעתו ובתשובות ההבהרה בהתייחס לתחום הרפואי ושיעורי הנכות לרבות הזמנית.

3.         התובע נוהג משאית משנת 1958, עצמאי ובעל המשאית. המשאית בה נהג היתה עם הילוכים רגילים (פרוט. 5) את עיסוקו הוא מתאר כך:

"...אני  צריך לבוא לאתר בניה, לרדת מהמשאית, לקשור להעמיס את חומר הבנין, לכסות, זה לא לשבת בתוך האוטו שמישהו אחר יעשה את זה. אם אני בא למחסן לקחת סחורה מפוזרת, לקשור עם חבלים וברזנט, זה עוד עבודה פיזית - חוץ מנהג משאית" (פרוט. 3).