פסק-דין בתיק א 15205/03

1.         התובע, קמיל לאלאוי, הגיש נגד הנתבעת, פרידמן את הרשקוביץ בע"מ, תובענה כספית על סך 206,009 ש"ח בגין הפרת הסכם.

גירסת התובע

2.         התובע, הינו קבלן לעבודות בניה, פיתוח ותשתיות מזה כ- 30 שנה. בתאריך 31.11.01 נחתם בינו לבין הנתבעת הסכם לביצוע עבודות עטיפת עוגנים בפרוייקט נמל אשדוד (צורף כנספח א' לכתב התביעה, להלן: ההסכם). שבועיים לאחר תחילת ביצוע העבודות שכרה הנתבעת שירותיו של מפקח עבודה, דוד גז. לטענת התובע, נציג הנתבעת, אלכס פרידמן, הודיע לו כי הנתבעת חייבת לשכור את שירותיו של המפקח, בין היתר, על מנת שישמש כנציג מטעמה בפרוייקט מול המזמין, אשטרום דרגדוס (להלן - המזמין) ומול הפיקוח של רשות הנמלים וכן על מנת שישגיח על ציוד הנתבעת. לטענת התובע, הוא לא נדרש מעולם לשאת בשכרו של המפקח והצורך בפיקוח לא נבע מעבודה לקויה מצידו.

3.         בהתאם לסעיף 6(ג) להסכם, התחייבה הנתבעת לספק את כל חומרי העבודה בפרוייקט ולספק סככה לצורך ביצוע העבודות. למרות זאת, בעת התחלת ביצוע העבודות לא היו בידי הנתבעת כל החומרים הנחוצים (היו חסרים סרטי ליפוף ופג תוקפו של הצבע), דבר שגרם לעיכוב בביצוע. כתוצאה, סוכם בין התובע לבין הנתבעת כי הנתבעת תפצה אותו עבור העיכוב בביצוע העבודות בסכום של 28,592 ש"ח. כמו כן, סוכם שהתובע יבצע עבודות ניסוי של ניקוי מוטות ליפוף וצבע עם סרטי הליפוף הקיימים ועם הצבע שנמצא במלאי, למרות שפג תוקפו. היקף עבודות הניסוי היה 677 מטר אורך לפי המחיר ההתחלתי שסוכם לפי 14 ש"ח למטר. בעקבות כך הוציאה הנתבעת לתובע שיק המגלם את סכום הפיצוי שסוכם. שיק זה לא היווה מקדמה על חשבון העבודות כפי שנטען לאחר מכן על ידי הנתבעת (נספחים ב' ו-ג' לתצהיר התובע).

4.         ההסכם קבע שהמוטות ינוקו באמצעות בזלת מאחר וקיים איסור מוחלט לנקות באמצעות חול. עקב הקשיים בניקוי המוטות באמצעות בזלת סוכם כי עבודת ניקוי המוטות תבוצע באמצעות חול בכל זאת וכי הנתבעת תשלם לתובע תוספת של 1 ש"ח למחיר המוסכם ובכך יעמוד המחיר על 15 ש"ח למטר. שווי המוטות שנוקו בחול לפי המחיר שעמד על סך 15 ש"ח למטר הגיע ל- 47,263 ש"ח. התובע טען שהציון בהסכם של המונח "ניקוי חול/בזלת" נותר כשם היסטורי, מסורתי לעבודה המכונה ניקוי חול, אך שלא זו היתה הכוונה. בנוסף, ביצע התובע תיקונים בחלק מהמוטות שניזוקו במחיר של 8,120 ש"ח.

5.         התובע טען כי במהלך ביצוע העבודות פנתה אליו הנתבעת על מנת שיבצע עבודת ניקוי חול וצבע לקצוות המוטות בנוסף לעבודת הכנת המוטות עצמם וסוכם כי הנתבעת תשלם עבור חלק זה 15 ש"ח למטר. כמות הקצוות היא 2,243. חל עיכוב נוסף בעבודות מיום 15.4.02 ועד 24.4.02 ומתאריך 8.5.02 ועד ל- 23.5.02 בשל חוסר בחומרים שהיו באחריות הנתבעת. התובע נדרש להשאיר את צוות העובדים ואת הציוד עד לקבלת החומרים והמפקח אישר לו תשלום בגין כך. לטענת התובע הנתבעת והמפקח אישרו לו מרכיבי פיצוי כדלקמן: שכר דירה, שכר עובדים ושכר מדחס כולם בסך 31,040 ש"ח (נספחים ד' - ו' לתצהיר התובע).

6.         לטענת התובע, הוא התבקש לבצע עבודות נוספות: עבודות צבע ועבודות הפעלת מלגזה אשר הסתכמו ב- 40,450 ש"ח. בנוסף, נטען כי סוכם בין התובע לנתבעת שישולם לו שכר בתור מנהל עבודה בסך 70 ש"ח לשעה לפי היקף של 203 שעות. התובע טען כי ביצע את כל העבודות אשר צויינו לעיל והנתבעת הוציאה חשבון בעניין זה למזמין התואם  את כל העבודות שהוא ביצע, לרבות מרכיבי הפיצוי הנתבעים (נספחים ז' ו-ח' לתצהיר, חשבון שהוציאה הנתבעת למזמין).

7.         למרות שהתובע דרש לקבל תשלום עבור העבודות שצויינו לעיל, נמנעה הנתבעת מלשלם לו. הסכום הכולל שהגיע לתובע מהנתבעת הגיע לכדי 864,792 ש"ח ומתוך סכום זה שילמה לו הנתבעת סך של 690,208 ש"ח. על כן, נותרה הנתבעת חייבת סך של 174,584 ש"ח ובתוספת מע"מ 206,009 ש"ח. בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מגיע סכום זה נכון ליום התצהיר, 21.12.04, ל- 232,595 ש"ח.

8.         מטעם התובע הוגש תצהיר נוסף על ידי דוד גז. הוא עוסק במתן שירותי פיקוח וניהול פרוייקטים מזה שנים רבות. על פי האמור בתצהירו שכרה הנתבעת את שירותיו כמפקח על מנת שישמש נציג מטעמה בפרוייקט נמל אשדוד מול המזמין. לטענתו, שירותיו לא נדרשו מחמת ליקויים בביצוע עבודה על ידי התובע והוא המשיך לשמש מפקח מטעם הנתבעת בפרוייקט גם לאחר שהתובע סיים את עבודתו. המפקח אישר את טענות התובע בעניין חובתה של הנתבעת לספק סככה וחומרי עבודה וגם בעניין העיכוב הראשון. המפקח אישר כי פרידמן הבטיח לפצות את התובע עבור העיכוב בנוכחותו אך לא ידע לציין את סכום הפיצוי שסוכם. בנוסף, אישר המפקח שסוכם עם התובע שיבצע עבודות ניסוי של ניקוי מוטות בהיקף של 672 מ' במחיר של 14 ש"ח למטר. לדבריו, אושר בנוסף הנושא של הניקוי באמצעות בזלת והתוספת בגין ניקוי חול ותוספת המחיר בגין כך שהתובע היה אמור לקבל; אושר גם נושא הנזק ותיקונו שנעשה על ידי התובע ועבודות ניקוי חול לקצוות המוטות. אחרון אישר המפקח את נושא העיכובים הנוספים שחלו והאחריות בגינם מצד הנתבעת. כמו כן, הוא אישר שהנתבעת הזמינה את העבודות הנוספות של עבודות צבע ועבודות הפעלת מלגזה. בסיכום, בתצהירו אישר המפקח את כל דרישותיו של התובע.

גירסת הנתבעת

9.         מטעם הנתבעת ניתן תצהיר על ידי אלכס פרידמן, הבעלים ומנהל הנתבעת. גם הוא עוסק למעלה מ- 30 שנה בקבלנות בעבודות מתכת והנחת צנורות. לטענתו, התחייבו הצדדים כי במסגרת ההסכם יוסדרו כל התחייבויותיהם וזכויותיהם ההדדיות. לטענתו, טרם חתימת ההסכם הוחלפו בין הצדדים מספר טיוטות ורק לאחר כשלושה חודשים חתם התובע על ההסכם, מרצונו החופשי וללא הסתייגויות. הנתבעת שילמה סך של 818,093 ש"ח (סך של 699,225 ש"ח בצירוף מע"מ). הסכום הורכב מעשר חשבוניות שהוצאו על ידי התובע בניכוי חמישה חיובים בסך כולל 45,981 ש"ח.

10.       פרידמן הכחיש מכל וכל את כל טענותיו התובע ביחס להתחייבותו לשלם סכום נוסף על עיכובים. בנוסף, צויין על ידו שסעיף 9.(י) להסכם קובע כי אף אם יאושר חשבון או תשלום על ידי הנתבעת לא יהיה בכך כדי להוות הסכמה מצד הנתבעת לנכונות המחירים. נציג הנתבעת דבק במחירים שצויינו בהסכם בגין העבודות לגבי המחיר ליחידת עבודה (14 ש"ח למטר אורך ולא 15 ש"ח למטר אורך). כמו כן, הוא עמד על כך שהעבודה כללה ניקוי בחול. לטענתו, מעולם לא סוכם עם התובע על פיצויים כלשהם בגין עיכובים באספקת חומרים. נציג הנתבעת טען שהסכומים והשעות שצויינו על ידי התובע מסולפים לחלוטין והומצאו לצרכי התביעה בלבד ומצביעים על רצון התובע להיכנס להתחשבנות בין המזמין לבין הנתבעת, נושא שאינו רלוונטי לגביו. נציג הנתבעת הכחיש מכל וכל התחייבות לבצע תשלומים נוספים בגין עבודות צבע, הפעלת מלגזה ושכר מנהל עבודה.

11.       נציג הנתבעת טען שהדברים שנאמרו בתצהירו של גז חסרי כל בסיס, חד - צדדים ונכתבו מתוך "מטרה אחת - לפגוע בנתבעת ככל הניתן, וזאת מתוך שיקולים אישיים ובלתי כשרים מצידו של דוד גז" (סעיף 22 לתצהיר). לטענת פרידמן, קיבלו גז ורעייתו כספים מהנתבעת עם התקדמות העבודות באתר וכספים עבור גז הועברו אף ישירות לתובע. לטענת פרידמן נאלצה הנתבעת להוציא הוצאות לטובת התובע בסך כולל של 28,840 ש"ח ו- 30,213 ש"ח. נטען עוד שהנתבעת נאלצה להזמין את שירותיו של גז ורעייתו בפרוייקט, בין היתר, על מנת לבדוק את טיב עבודת התובע כיוון שדרישותיה כלפיו לא נענו.

חקירות הצדדים בבית המשפט

12.       בחקירתו הנגדית של גז הוא הודה שלא היה נוכח בחלק מהסיכומים ביחס למחירים אך אמר שנכח ברובם (עמ' 1 לפרוטוקול). לטענתו, על פי השיטה בה עבדה הנתבעת, הסיכומים היו בעל פה והיו מגובים בחשבונות. לטענת המפקח מדובר בקבלן לא אמין (עמ' 4). הוא נשאל מדוע נתן עדות נגד הנתבעת וענה כי אינו מעיד נגד החברה אלא רק מציין את העובדות, והכחיש שאירע בינו לבין הנתבעת אירוע שלילי הגורם לו להתנכל לה. בכל זאת ציין המפקח כי הקבלן נותר חייב לו סכום של כ- 4,000 ש"ח שהינו סכום זניח בעיניו.

13.       חקירתו של התובע העלתה כי התובע מתמצא יותר בעבודות מאשר בניירות  (עמ' 8). יחד עם זאת, התובע הותיר רושם מהימן ביחס לתיאוריו אודות השתלשלות האירועים נשוא התביעה.

14.       בחקירתו הנגדית של פרידמן חזר האחרון על הקו שננקט בתצהירו. יש לציין כי הוא לא שיתף פעולה עם החקירה ופעמים רבות טען כי אינו מבין את השאלות שהוא נשאל. כאשר נשאל לגבי תפקידו של המפקח, גז, ואם היה מעביר נתונים לגבי ההתקדמות בשטח הרחיק לכת וענה "אני לא מבין מה זה מפקח בעבודות." (עמ' 18). בחקירתו טען פרידמן פעם נוספת כי גז הובא לעבודה לאחר שהתובע לא רצה לעמוד בחלקו בהסכם. פרידמן אישר שגז היה הנציג של הנתבעת בשטח (עמ' 18). כאשר נשאל פרידמן אודות נספח ח' לתצהיר התובע, מסמך שהועבר על ידי הנתבעת למזמין, שם צויינו העבודות שבוצעו בפועל, ענה "לא יודע" (עמ' 19). אחר כך השלים וענה שזה לא מענינו של התובע והביע דעתו כי , "כל התביעה הזו שהיא די קנטרנית לטעמי, נבנתה וקמה לתחייה מתוך כך שמר לאלאווי קמיל התגלגל אליו ואני לא רוצה לפתח את הנושא כי יושב פה נציג של רשות הנמלים שאני לא יודע מה מקומו בכלל, שהתגלגל אליו נייר שהוא חשבון מפרידמן הרשקוביץ לבין אשטרום שהיו בו כל מיני סיכומים שלא נגעו לקמיל, ברגע שהתגלו החשבונות האלה, עו"ד מובאריכי מרשה לעצמו להראות לי חשבון שבכלל לא היה צריך להיות ברשותו. מסתבר לי שאלווי קיבל תאבון גדול מאוד כאשר ראה מה מקבל מזמין העבודה ואז החוזה לא הספיק לו." (עמ' 19). בהמשך המשיך נציג הנתבעת לנקוט בקו שאינו מבין את השאלות או אינו יכול לענות עליהן (עמ' 19). בשלב מסויים אף ביקש בא כוחו של הנתבעת שנציג רשות הנמלים שנכח בדיון יוצא  מהאולם (עמ' 20).

ממצאים ודיון

15.       תביעתו של התובע מבוססת על סכומים נוספים המגיעים לו, לטענתו, בנוסף על סכומים שקיבל על פי חוזה. לטענת הנתבעת הסכומים שמגיעים לתובע מוגבלים לאלה שפורטו בחוזה ושולמו לו.

16.       לאחר ששמעתי את גירסאות הצדדים אין לי ספק כי מדובר בעבודות נוספות וסכומים נוספים עליהם סוכם במפורש בין הצדדים בנוסף על אלה שסוכמו בחוזה. בעניין זה הנני מפנה להבדלים בין גירסתו של התובע שהיתה גירסה אחידה וברורה לעומת גירסתה הסתומה של הנתבעת שלקתה בחיסורים רבים ותשובות סתמיות או סתומות במהלך חקירתו. נציג הנתבעת הותיר רושם בלתי מהימן וזאת בלשון המעטה. חקירתו הנגדית של התובע על גירסתו הותירה רושם מהימן ביותר. בנוסף יצויין שהמסמכים, לרבות החשבוניות שמסר, תומכים בעמדתו שהגירסה לא הומצאה לאחר זמן כפי שטוען נציג הנתבעת, לאחר שכביכול ראה התובע את ההתחשבנות בין המזמין לבין הנתבעת.

17.       לכל האמור לעיל יש להוסיף את עדותו של המפקח שפעל מטעם הנתבעת אך ראה לנכון לתמוך בגירסתו של התובע. במהלך חקירתו של המפקח נעשו נסיונות על ידי בא כוח הנתבעת להראות שהעסקת אשתו היתה פיקציה על מנת לפגוע במהימנותו. דבר זה ממילא אינו רלוונטי למחלוקת שבפניי וגם בעניין זה לא צלחה גישת הנתבעת. הנתבעת לא הצליחה, למרות טענותיה, להראות סיבה ברורה מדוע המפקח יבחר להעיד נגדה.

18.       המסקנה המתבקשת מכל האמור לעיל, הינה כי הצדדים החליטו במשותף ובמודע לשנות את תנאי החוזה לאחר כריתתו (ד' פרידמן ונ' כהן, חוזים, כרך ג' (אבירם) עמ' 27-29) כתוצאה, הנני קובע שכל פרטי התביעה של התובע בוססו כראוי והנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 206,009 ש"ח בתוספת ריבית והצמדה כחוק החל מיום הגשת התביעה ועד לתשלומם בפועל. לסכום שנפסק כולל הריבית וההצמדה, יתווסף סך של 20% בתוספת מע"מ כשכ"ט עו"ד.  יש להגיש להגיש פסיקתה נפרדת לפסיקת ההוצאות.