פסק-דין בתיק א 151866/02

1.         בפני תביעה שטרית בגין שיק על סך 390,000 ש"ח שזמן פרעונו 16/1/2001, אשר חולל מסיבת א.כ.מ. (להלן: "השיק").

השיק לא הוגש לביצוע בלשכת ההוצל"פ, שכן התובעת סברה בזמנו, כי השיק אבד בבנק, אך לבסוף נמצא השיק והוצג בפני בית המשפט, כפי שעולה מהחלטתה של כב' השופטת מארק-הורנצ'יק דליה בבש"א 118033/02 מיום 27/10/2002 שבה צוטטה החלטתה של כב' השופטת הילה גרסטל בבר"ע בביהמ"ש המחוזי שלפיה:

"אולם מאחר שעל פי דברי עו"ד סורוקר שאומתו בפני נמצא השיק המקורי, ומצוי בידיו גם אישור הבנק ששיק זה הוחזר על ידיו ומפאת חוסר כיסוי...".

2.         התובעת היא חברה פרטית רשומה בישראל (להלן: "התובעת").                                   

לנתבע ולרעייתו היה חשבון בסניף יפו של בנק לאומי לישראל בע"מ.

התובעת הפקידה בחשבונה את השיק אשר חולל מסיבת "א.כ.מ".

3.         הנתבע הגיש בקשת רשות להתגונן, וניתנה לנתבע  רשות להתגונן בשתי טענות:

האחת - כשלון תמורה מלא, ו השניה - שמעון ארביב, שקיבל את השיק מהנתבע חרג מהרשאה כאשר מסר את השיק לתובעת.

4.         תמצית טענות התובעת:

א)         התובעת אוחזת כשורה בשיק.

ב)         התובעת הלוותה כספים למר שמעון ארביב, שהוא אחיו של מנהל התובעת, כאשר יתרת חובו של שמעון לתובעת הסתכמה בסך של 420,000 ש"ח.

השיק נשוא התובענה נמסר לתובעת על ידי שמעון על חשבון חובו של שמעון לתובעת.

5.         תמצית טענות הנתבע:

א)         הנתבע טען, כי לא קיבל כל תמורה בגין השיק, וכי הוא לא עשה שום עסק עם התובעת וכי אין לו קשר לתובעת.

ב)         הנתבע טען, כי השיק הנדון נמסר למר שמעון ארביב ללא ציון סכום ותאריך.

הנתבע טען, כי במסגרת יחסי חברות קרובה שנוצרה בינו לבין מר שמעון ארביב, ביקש ממנו מר ארביב שיקים אשר חלקם פתוחים עם חתימת הנתבע, ומנגד התחייב מר ארביב, כי בגין כל שיק מהשיקים הנ"ל הוא יפקיד עד למחרת היום עד לשעה 12:00 כספים באותם סכומים.

כנגד השיק הנדון לא הופקד סך מזומן ולכן השיק לא כובד.

ג)          הנתבע טען, כי מר שמעון ארביב לא נתן כל תמורה בגין  השיק, והוא לא רשאי היה להעביר את השיק לאחר, ובכך שהעביר השיק לצד ג', הוא חרג מההרשאה.

ד)         אחיו של מר שמעון ארביב פועל כמנהל אצל התובעת והם עשו יד אחד כנגד הנתבע שכן התובעת ו/או מנהלה ידעו שהשיק לא יוכבד במידה ולא יופקד סך השיק, והתובעת אינה אוחזת כשורה ולא נתנה תמורה בגין השיק והיא לא היתה תמת לב כאשר השיק נמסר לה.