פסק-דין בתיק א 151607/02

1.    בנובמבר 1998 חברו הצדדים בשני התיקים שבכותרת להקמת חברה על בסיס עקרונות שגובשו בהסכם המכונה: " עקרונות הסכם הקמה".

לפי הסכם זה (להלן: " הסכם העקרונות" או "ההסכם"), מטרת החברה היא " לעסוק בפיתוח ומכירה של תכנה ושירותים", והון מניותיה יוקצה באופן ש- 26% ממנו יהיה לקבוצה אשר מכונה בהסכם " היזמים", ו-74% ממנו - לקבוצה המכונה " המפתחים". יחידי קבוצת היזמים הם התובעים והנתבע ב-ת.א. 151607/02, יחידי קבוצת המפתחים הם הנתבעים ב-ת.א. 211190/02. ואכן, החברה אשר נושאת את השם ארטלוג בע"מ, נוסדה כבר ב-30.11.1998, כשהתובע 1 והנתבע ב-ת.א. 151607/02 מחזיקים במניותיה באמצעות חברות בשליטתם. 

2.    מיד לאחר היווסדה, פתחה החברה חשבון בבנק המזרחי המאוחד בע"מ, ונטלה מהבנק הלוואה בסכום של 250,000 ש"ח. מורשי החתימה בחשבון החברה היו כל אחד מקבוצת המפתחים (הנתבעים ב-ת.א. 211190/02) ביחד עם אחד משני מורשי החתימה מקבוצת היזמים:  מיכאל רוטשילד ואלי צוברי - התובע 2 והנתבע ב-ת.א.  151607/02.

להתחייבויות החברה לבנק ערבו כל ששת החותמים על הסכם העקרונות (בעלי הדין ב-ת.א. 151607/02 והנתבעים ב-ת.א. 211190/02), כשערבותו של עודד עמית, התובע 1 בשני התיקים, מוגבלת לסכום של 275,000 ש"ח ואילו כל היתר, ערבים לחובות החברה ללא הגבלה בסכום.

ההלוואה הוזרמה לחשבון החברה ב-3.12.1998. סכום של כ - 125,000 ש"ח נמשך מיד וניתן למפתחים - הנתבעים ב-ת.א. 211190/02, ואילו סכום של 100,000 ש"ח הועבר לחשבונו של עודד עמית, התובע מס' 1 (בשני התיקים). סכום זה נועד לממן הוצאות נסיעה משותפת של התובע 1 והמפתחים, לארצות הברית - שם קיוו לשווק את התכנה שבפיתוחה עסקו המפתחים - אך הכסף אזל והתובע 1 כיסה מאמצעיו הוצאות בסכום שלטענתו הסתכם    בכ- 76,000 ש"ח. 

3.    עסקי החברה דשדשו או לא צלחו; בחשבון החברה נצבר חוב - כפי הנראה בעיקר בשל ההלוואה בסכום של 250,000 ש"ח שהחברה נטלה לתקופה של 3 חודשים בלבד, בראשית דרכה. הבנק דרש את פירעון החוב, והוא אכן סולק על ידי קבוצת היזמים אלא שבנטל העיקרי נשאו התובעים 1 ו-2. מכאן התובענה שהוגשה על ידם כנגד הנתבע ב-ת.א. 151607/02. תובענה זו הוגשה בינואר 2002, ובנובמבר אותה שנה הוגשה על ידי התובעים כנגד המפתחים, התובענה ב-ת.א. 211190/02.

התובענה האחרונה הניבה תביעה שכנגד של שניים מקבוצת המפתחים (הנתבעים 1 ו-2)  כנגד התובעים, והודעת צד ג' ששלחו הנתבעים שכנגד (התובעים 1 ו-2) כנגד הנתבע. הדיון בשני התיקים אוחד בהחלטה מיום 20.3.03.

4.    אפתח בתובענה ב-ת.א. 151607/02.

התובעים מבקשים לחייב את הנתבע להשתתף עמם בחובות החברה, כשבכלל החובות גם הסכום ששולם על ידי התובע 1 מאמצעיו, לכיסוי הוצאות השהייה בארה"ב.

מתברר, שבשלב כלשהו הבינו שלושת היזמים שסיכויי החברה לפרוע את חובה לבנק מאמצעיה, קלושים ביותר. כל אחד מהם "תרם" אפוא סכום של 20,000 ש"ח לצורך הקמת פיקדון שישמש לתשלום על חשבון החוב, וב-20.3.01 הועבר סכום הפיקדון בצירוף הריבית עליו לחשבון החברה בבנק, לכיסוי חלק מהחוב. יתרת החוב לאחר התשלום האמור עמדה על סכום של כ-142,000 ש"ח.

מספר ימים לאחר מכן, ב-23.3.01, העביר התובע 2 לחשבון החברה בבנק סכום של     71,150 ש"ח - התובע 1 שילם כזכור מכיסו סכום דומה למימון הוצאות המפתחים - והנתבע אמור היה, לטענת התובעים, להעביר לחשבון החברה סכום דומה לשם סילוק יתרת החוב לבנק. משלא עשה כן, נאלצו הם לסלק את החוב מכספם. החוב נפרע לבסוף ב-10.1.2002 כשכל אחד מהתובעים נושא בתשלום של 40,000 ש"ח. 

לפי חישובם של התובעים אפוא, חובות החברה הסתכמו ב-302,333 ש"ח; חלקו של כל אחד מהם בסכום החוב הוא: 100,777 ש"ח; הנתבע נשא בסכום של 24,895 ש"ח בלבד (20,000 ש"ח שהועברו לפיקדון אשר שימש לכיסוי חלקי של החוב לבנק ו-4,895 ש"ח - חלקו בשכ"ט ששולם על ידי 3 היזמים למתווך, בגין השגת מענק עבור החברה); חובו לתובעים עומד על כן על סכום של 73,884 ש"ח,  כשמתוכו מגיע לתובע 1 סכום של 39,266 ש"ח, ולתובע 2 -  סכום של 34,618 ש"ח.

בישיבת ההוכחות הראשונה, ב- 10.3.2005, הודיעו ב"כ התובעים כי הסכום שבו יש לחייב את הנתבע גבוה יותר - מה שנכון לפי הנתונים שהם מוסרים בכתב התביעה - אך הם אינם מבקשים לתקן את סכום התביעה.

5.    בסיכומיהם אומרים התובעים שהתביעה כנגד הנתבע " מורכבת משתי עילות נפרדות ומצטברות":

האחת נסמכת על הוראת סעיף 56 (א) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973 (להלן: " חוק החוזים") לפיו: "שניים שחייבים חיוב אחד, חזקה שהם נושאים בנטל החיוב בינם לבין עצמם בחלקים שווים", והטענה היא שככל שהדברים אמורים בחוב החברה לבנק - עומדת לזכותם החזקה האמורה לפי שהנתבע כמו התובעים, ערב לחובות החברה לבנק;

השנייה נסמכת על הסכמה שהושגה בין התובעים לנתבע לפיה ישאו שלושתם בכלל חובות החברה בחלקים שווים ביניהם " ומבלי לפגוע  בטענותיהם כלפי המפתחים" (סעיף 1.ג. בפרק " הטיעון המשפטי").

הנתבע, בסיכומים מטעמו, מציג את המחלוקת באופן שונה במקצת:

לטעמו העילה האחת היא "עילה הסכמית של חלוקת נטל החיוב בין חייבים שונים מכוח ערבותם האישית, במסגרתה טוענים התובעים כי הוסכם בינם לבין צוברי כי יישאו במשותף בחובות ארטלוג לבנק, ולאחר שיכסו חובותיה לבנק, יפעלו במשותף לגביית כספים מן המפתחים;

ואילו העילה השנייה "אף היא עילה הסכמית, ובמסגרתה טוענים התובעים כי על צוברי לשאת בתשלום חלקו בגין כספים אשר הוצאו ע"י עודד מחשבונו הפרטי, במסגרת שהותו עם המפתחים בחו"ל, בסך של 76,148 ש"ח" (סעיף ב.1. לסיכומים).