פסק-דין בתיק א 15157/99

1.         בפניי תביעה כספית על סך של 589,617 ש"ח בגין חומרי בניין שסופקו על ידי התובעת לנתבעת מס' 1 (להלן " הנתבעת"), על פי הנטען.         

            ביום 12.4.00 ניתן כנגד הנתבעת, צו פירוק בת.א 430/99 בבית משפט המחוזי חיפה, וההליכים נגדה עוכבו.

            נתבעים 2 ו-3, ערבו, על פי הנטען, באופן אישי לחובות החברה.

2.         הצדדים הסמיכו את בית המשפט ליתן פסק דין על סמך חומר הראיות הקיים בתיק, ללא חקירת המצהירים.

3.         לאחר שעיינתי בחומר הראיות ובסיכומי הצדדים, הגעתי למסקנה כדלקמן:

            לעניין ערבותם האישית של נתבעים 2 ו-3

            התובעת סמכה את תביעתה על כתב ערבות (נספח א' לכתב התביעה) עליו מתנוססות חתימותיהם של נתבעים 2 ו-3.

            לטענת הנתבעים, חתימותיהם על המסמך הנ"ל נעשו בשם החברה לשם אישור תוכן התחייבותה כלפי התובעת, ולא לשם נטילת חבות אישית.

4.         אינני מקבלת טענה זו. טענה זו אינה עומדת בקנה אחד עם נוסחו של המסמך הנ"ל,  וגם לא עם הגיונם הכללי ו/או המסחרי של דברים.

כתב הערבות המופנה לתובעת, מתחיל במשפט:

"אנו הח"מ , כולנו ביחד וכל אחד לחוד ובערבות הדדית, ערבים בזאת כלפי גל מבנים בע"מ גל הספקה לקיומן של כל התחייבויות של החברה אחים גליק חברה לבינוי ולפתוח בע"מ."

מנוסח זה, וגם משאר סעיפי המסמך, עולה מפורשות ובצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, כי החתומים על כתב הערבות, ערבים אישית לחובות הנתבעת כלפי התובעת. בנוסף, הטענה כי ערבות זו הינה בשם הנתבעת עצמה, אינה מתקבלת על הדעת, כי הרי, מדוע תחתום הנתבעת על ערבות להתחייבויותיה היא כלפי התובעת, ואיזה תועלת תביא ערבות זו לתובעת. על כן, מקבלת אני בהקשר זה, את גרסתה של התובעת כי נתבעים 2 ו-3 חתמו על כתב הערבות להבטחת תשלום חובותיה של הנתבעת כלפי התובעת באופן אישי.

אשר על כן, הנני קובעת כי נתבעים 2 ו-3 ערבים באופן אישי, מכח חתימתם על כתב הערבות הנ"ל, לחובות הנתבעת כלפי התובעת.

5.             לעניין סכום החוב הנתבע

התביעה התייחסה לחומרים שסופקו לנתבעת מחודש 8/98 ועד 11/98 ( ראה סעיף 7 לכתב התביעה ), ולחובות נוספים שנוצרו לאחר המועד הנ"ל, על פי הנטען.

בסיכומיה, הפנתה התובעת ליתרת חוב בסך של 290,712 ש"ח שהיתה רשומה בספריה עד ליום 31.7.98 ( ראה סעיף 11 לסיכומים ). ברי הוא כי הכללת סכום זה בחישוביה של התובעת כפי שהתבטאו בסיכומים, הינה בבחינת הרחבת חזית אסורה, על כן, לא יובא סכום זה בחשבון החוב המגיע לתובעת במסגרת תביעה זו.

6.             לעניין החוב בגין התקופה מ- 8/98 ועד 11/98

בתצהיר עדות ראשית של נציג התובעת, מר אברהם אזולאי, הוצהר כי החוב שנוצר בתקופה שבין 8/98 ועד 11/98 מסתכם בסך של 363,238 ש"ח. החישוב הנ"ל נסמך על חשבוניות מס, תעודות משלוח ושטרי מטען שפורטו בטבלה ששורטטה בסעיף 10 לתצהיר. סכום החוב הנ"ל אינו מתיישב עם הסכום הנקוב בסעיף 7 לכתב התביעה ( סך של 532,843 ש"ח  ), אולם, יש להעדיפו הואיל והוא נתמך בהצהרתו של נציג התובעת כאמור, ונסמך על מסמכים כפי שמוזכר לעיל.

התובעת הפנתה בטיעוניה לבקשה להקפאת ההליכים שהוגשה על ידי הנתבעת, ולתצהירו של נתבע מס' 2 שתמך בבקשה הנ"ל, וכן לפסיקתא שניתנה בנדון ( נספחים א/1 ו-א/2 לתצהיר התובעת), ושם הצהירה הנתבעת כי חובה לתובעת עומד על סך של 503,970 ש"ח. אולם, לא ניתן להסתמך על הצהרה זו להוכחת החוב הנטען בכתב התביעה, מאחר ולא ניתן ללמוד מהמסמכים שפורטו לעיל, לאיזה תקופה מתייחס החוב הנקוב בהם.