פסק-דין בתיק א 15145/00

      מבוא

1. התובעת ילידת 1.6.62 נפגעה ביום 2.12.98 בתאונת דרכים בעת שנסעה במונית. התובעת הגישה תביעה לפיצוי בגין נזקי הגוף שנגרמו לה באותה תאונה כנגד הנתבעת מס' 1 (להלן-"הנתבעת") אשר ביטחה את הרכב בו ארעה התאונה וכנגד הנתבע מס' 2 אשר נהג ברכב.

הנתבע מס' 2 לא התגונן ולא התייצב לדיונים. 

הנתבעת לא חלקה על עצם קרות התאונה אך היא חולקת על תום ליבה של התובעת ועל גובה הנזקים הנתבעים. 

2. חשוב להבהיר כבר עתה כי כ-4 שנים לפני התאונה התגלה לתובעת כי היא חולה במחלת איידס (H.I.V) עד כדי איבוד הראיה באחת מעיניה. עובדה זו הוסתרה ע"י התובעת בכתב תביעתה וגם בתצהיר שצרפה לבקשתה למינוי המומחים בחרה להצהיר כי היא לא חולה במחלה כלשהי. לעובדה זו ייתכן ותהא משמעות הן באשר לעצם  הגשת התביעה במתכונת זו, דרך המכונה ע"י הנתבעת נסיון להונות את חברת הביטוח והן באשר לגובה הנזק שכן לטענת הנתבעת עובר לתאונה התובעת היתה נעדרת  יכולת השתכרות, כך שהפגיעה בה יכולה להתבטא רק בפיצוי בגין כאב וסבל.
3. מטעם בית המשפט מונו מספר מומחים: פרופ' איתן רובינשטין מומחה למחלות זיהומיות בחן את השפעת מחלת  האיידס על התובעת, פרופ' א. ניימן מומחה לרפואת עיניים בדק הפגיעה הקיימת והצפויה בראייתה של התובעת כתוצאה מאותה מחלה. פרופ' ד. לאופר מנתח פה ולסת בחן את נכותה של התובעת בענין תפקודי הפה והלסת ודר' קאופמן-פרידמן מומחית לכירורגיה פלסטית חיוותה דעתה באשר לצלקות שנותרו בפניה של התובעת.

4. לבקשת הנתבעת נחקר פרופ' איתן רובינשטיין על חוות דעתו, כל יתר חוות הדעת הוגשו בהסכמה וללא חקירה נגדית. בנוסף העידה התובעת כעדה יחידה ולאחר מכן סיכמו הצדדים טיעוניהם בכתב לרבות סיכומי תשובה מטעם התובעת. 

5. בסיכומיה שבה הנתבעת ודרשה אישור כי לנהג הרכב היה רשיון נהיגה תקף, התובעת צרפה אישור ממשרד הרישוי לסיכומי התשובה.

       תמצית טענות הצדדים

6. לטענת ב"כ התובעת על פי חוות דעת המומחים השונים מצבה של התובעת מלפני התאונה משקף נכות של 50% כולל עיוורון בעין אחת ונכות של 28.75% בגין התאונה.

7. ב"כ התובעת מצביע על תפקודה של התובעת לפני ואחרי התאונה, על העובדה כי נזקקה לכ-6 שנים על מנת לסיים תואר ראשון  בשל המחלה והתאונה לטענתו.

8. ב"כ התובעת טוען תוך הסתמכות על דברי פרופ' רובינשטין כי יש להבין את רצונה של התובעת שלא לגלות את דבר היותה חולה וכי יש להתייחס לשאלה זו רק במסגרת ההוצאות.

9. בענין גובה הפיצוי: לפי חישוב שערך ב"כ התובעת היא זכאית לדבריו לפיצוי  בגין כאב וסבל בסכום של 62,000 ש"ח. לאור עדות התובעת לפיה היא נזקקה  לעזרת צד ג' במשך 3-5 חודשים, מבקש ב"כ התובעת לפסוק לזכותה סכום של 30,000 ש"ח וזאת בנוסף להוצאות בשיעור של 10,000 ש"ח. באשר להפסדי שכר- מעריך ב"כ התובעת את נכותה התפקודית של התובעת בשיעור נכותה הרפואית- 28.75% ובהתחשב בעובדה כי לתובעת תואר בהוראה הוא מעריך את הפסדיה בשיעור של 221,000 ש"ח.

10. ב"כ הנתבעת טוען כי אין לפצות התובעת בתשלום כלשהו בשל נסיונה להונות את חברת הביטוח, הן בשל הסתרת מחלתה מנוסח כתב התביעה והן בשל צירוף תצהיר בריאות שתוכנו לא אמת. ב"כ הנתבעת מוסיף ומדגיש כי התובעת צרפה לכתב תביעתה תעודת חדר מיון מזויפת, בה נמחק באופן מכוון ציון העובדה שהתובעת חולת איידס. הנתבעת אף דורשת להורות על חקירה פלילית כנגד התובעת בשל  התנהגותה כאמור לעיל וזאת בנוסף לדחיית התביעה בהסתמך על סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח.

11. ב"כ הנתבעת מתאר כך את מצבה של התובעת עובר לתאונה: היא חולה במחלת איידס, סובלת מעיורון בעין אחת, 50% נכות וקצור משמעותי בתוחלת חייה, הנתבעת מפנה גם לחוות דעתו של פרופ' ניימן לפיה לתובעת נכות בשיעור של 30% בעין אחת בשל עיוורון שאינו קשור לתאונה.

12. בנסיבות אלו סבורה הנתבעת כי לתובעת נכות תפקודית בשיעור של 100% בלי קשר לתאונה, לדבריו התובעת במצב נפשי קשה בשל התאונה וכי היא לא עבדה גם לפני התאונה.

13. לחילופין, סבורה הנתבעת כי לכל היותר יש לפסוק לתובעת פיצוי בגין כאב וסבל בשיעור של 56,804 ש"ח, לפסוק כנגד התובעת הוצאות כבדות ולנכות מהפיצוי את ההוצאות ששולמו למומחים פרופ' רובינשטיין ופרופ' ניימן.

       המחלוקת

14. בראש ובראשונה יש לבחון מה המשקל שיש לתת להתנהגות התובעת, אשר הסתירה מפני בית המשפט והנתבעת את דבר קיום מחלתה, מסרה תצהיר שתוכנו לא אמת וצרפה מסמך הנחזה לשקף סיכום מחלה, כשנמחקו ממנו פרטים מהותיים.