פסק-דין בתיק א 15142/05

מבוא

1.         בפניי תביעתו של בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ ( להלן: "הבנק") נגד הנתבע 3, גרשון אביב ( להלן: "גרשון") לתשלום חוב בסך של 1,984,570 ש"ח. התביעה הוגשה גם נגד נתבעים 1 ו- 2, אך נגדם ניתן פסק דין לאחר שבקשתם למתן רשות להתגונן נדחתה. החוב הנתבע הוא חובה של הנתבעת 1 ( להלן: "החברה"), שהצטבר בחשבונה בבנק. התביעה הוגשה נגד גרשון מכח ערבותו לחובות החברה, ערבות שניתנה ביום 6.12.1984.

2.         התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר. גרשון קיבל רשות להתגונן בטענה אחת ויחידה, ולפיה, הבנק שחרר אותו מערבותו עוד בשנת 1990.

3.         בהחלטתי מיום 16.11.2005 הוריתי על שינוי סדר הבאת הראיות כך שגרשון יפתח בהבאת ראיותיו. טעמו של דבר הוא שטענת ההגנה היחידה של גרשון, אשר בגינה ניתנה לו רשות להגן, היא מסוג של הודאה והדחה. המשמעות היא שנטל השכנוע עבר אל שכמו של גרשון, ומכאן שאם בסופו של יום יוותרו כפות המאזנים מעויינות- יזכה הבנק בתביעתו:

            " לסיטואציה של "הודאה והדחה" - המתקיימת כל אימת שנתבע מודה בעובדותיה המהותיות של עילת התביעה ומוסיף טענות אחרות העשויות להביא לדחייתה - יש פן מהותי ופן דיוני. הפן המהותי הוא העברת נטל השכנוע לכתפי הנתבע. משמעות הדבר היא, כי אם כפות המאזניים יישארו בסופו של המשפט מעויינות באשר לטענות הנתבע, יזכה התובע בתביעתו, שהרי הנתבע הודה בכל רכיביה (השוו יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995, ש' לוין עורך) 321-320)."

            רע"א 3592/01 עיזבון המנוח סימן טוב מנשה נ' ע. אהרונוב   פ"ד נה(5), 193 ,עמ' 194-195

טענותיו של גרשון

4.         גרשון הוא בעל מניות ודירקטור של החברה. אין חולק כי גרשון ואחיו, הנתבע 2, אריה אביב ( להלן: "אריה") ערבו לחובותיה של החברה ביום 6.12.1984. גרשון טוען להגנתו כי הבנק ויתר באופן מפורש על ערבותם, בשנת 1990, עת חתמה החברה על איגרת חוב לפיו יצרה שעבוד צף לטובת הבנק על כלל נכסיה. הואיל ויצירת השעבוד הצף הקשתה על קבלת אשראי מבנקים אחרים, דרשו גרשון ואריה וכן אביהם המנוח, יוסף אביב ז"ל ( להלן: "יוסף") כי הבנק יבטל את ערבותם. הבנק נעתר לדרישה זו ומסר לערבים מכתב הפוטר אותם מערבותם. המכתב אבד, שכן החברה שינתה את כתובתה מספר פעמים מאז.

            גרשון מפנה למכתב ששלח יוסף ז"ל לבנק ביום 29.6.1998 ובו הזכיר השולח לבנק כי הערבות בוטלה עוד בשנת 1991. הבנק לא השיב על מכתב זה ומכאן, כך טוען גרשון, שהסכים לאמור בו. גרשון מציין עוד כי בשנת 1990 שינה הבנק את תנאי ניהול החשבון מבלי שיבקש להחתימו על ערבות לתנאי הניהול החדשים. גרשון מוסיף ומציין כי הבנק מעולם לא הודיע לו שהוא ערב לחשבון החברה, כנדרש לפי הוראות המפקח על הבנקים, מה שמלמד כי הערבות אכן בוטלה.

טענות הבנק

5.         הבנק טוען כי מעולם לא שחרר את גרשון ואת אריה מערבותם לחובות החברה, ולא בכדי אין ברשותו של גרשון מכתב שחרור. אין בתיקי החברה בבנק מכתב הפוטר את האחים מערבותם, וברישומי המחשב של הבנק הם רשומים כערבים עד עצם היום הזה.

            הבנק מוסיף וטוען כי מתן השעבוד השוטף בשנת 1990 לא הצדיק שחרור של הערבים מערבותם שכן דבר שכיח הוא מתן בטחונות בדמות שעבוד צף בנוסף לערבויות אישיות ולא במקומן.

            הבנק מציג מזכר הבנות מיום 3.10.2004 עליו חתם אריה בשמה של החברה, וכן הסכם מיום 7.12.2004. בשני מסמכים אלה נזכר באופן מפורש קיומן של ערבויות לטובת הבנק, מה שמלמד כי אריה לא כפר בקיומן של הערבויות, לרבות ערבותו של גרשון.

            הבנק מוסיף ומציין כי בכל המפגשים בין מנהל הסניף לבין גרשון ואריה, לא העלו הנתבעים בדל של טענה בענין תוקפה של ערבותם לחובות החברה.

            הבנק מאשר כי יוסף ז"ל אכן שוחרר מערבותו, בשנת 1998 ולא בשנת 1990, אך זאת מפאת גילו המתקדם ולפנים משורת הדין, לנוכח העובדה שבעת השחרור מי שניהל את החברה בפועל היו גרשון ואריה.

דיון

6.         טענתו של גרשון לפיה הבנק שחרר אותו ואת אחיו מערבותם עוד בשנת 1990, אינה עולה בקנה אחד עם שני מסמכים עליהם חתם אחיו אריה.

            המסמך האחד הוא " מזכר הבנות מותנה באישור בנק מרכנתיל" מיום 3.10.2004, נספח ג' לתצהיר הבנק. מסמך זה נחתם על ידי החברה, באמצעות אריה, במסגרת נסיון להסדיר את פרעון החוב בטרם הוגשה התביעה ( להלן: "מזכר ההבנות").

בס' 7 למזכר ההבנות נכתב כי " כל הבטחונות והערבויות שנחתמו לטובת חוב אפ"נ [החברה- ח.ב.] לבנק יוותרו על כנם וימשיכו להבטיח את החוב ואת ההסדר".