פסק-דין בתיק א 15114/00

      מבוא

1. התובעת  ילידת 1960 הגישה תביעה לפיצוי בגין  נזקי גוף שנגרמו לה לטענתה בעת עבודתה עבור המעביד- הנתבעת מס' 1 ומבטחתו הנתבעת מס' 2.

2. התובעת הועסקה בטיפול בקשישים ובמסגרת עבודתה ביום  27.12.94 בעת שעמדה התובעת להרים את המטופלת כהכנה לרחיצתה, נפלה המטופלת על התובעת והתובעת לטענתה נפגעה בגבה כתוצאה  מאותה תאונה.

3. התובעת תמכה תביעתה בחוות דעתו של דר' ליברזון שהעריך נכותה הרפואית של התובעת ב-28% (אשר לאחר הפעלת תקנה 15 עומדת בשיעור של 42%) ועל חוות דעתו של דר' קראקרה שהעריך כי לתובעת נכות בתחום הנפשי בשיעור של 50%.

4. הנתבעות כפרו בחבות ובנזק,  הן טענו כי נסיבות נפילת התובעת שונות מהנטען בכתב התביעה וכי אין קשר בין נפילת התובעת לבין הנתבעות.

5. הנתבעות הבהירו כי הועדות הרפואיות של המל"ל קבעו כי לתובעת לא נותרה נכות עקב התאונה.

6. בשל המחלוקת בין הצדדים מונה בהסכמה מומחה בתחום האורטופדי- פרופ' סגל לבחינת נכותה של התובעת עקב התאונה.  פרופ' סגל הגיע למסקנה כי התובעת סובלת מכאבי גב על רקע של שינויים קלים והחבלה גרמה להחמרה זמנית, אלא שהנזק העיקרי לדעתו הינו נזק רפואי שנגרם ע"י המטפלים בתובעת- נזק שהתבטא ב-10% נכות לצמיתות.

7. הנתבעת הסתמכה בתחום האורטופדי על חוות דעתו של דר' דניאל שהגיע למסקנה כי לתובעת לא נותרה נכות בתחום האורטופדי ובתחום הנפשי על חוות דעתה של דר' פובר גלינה שהגיעה למסקנה כי לתובעת לא נותרה נכות נפשית.

8. צדדי ג' מס' 2-3 הסתמכו על חוות דעתו של פרופ' אוטמרסקי שהתייחס לשאלת הטפול הרפואי שקבלה התובעת לאחר התאונה.

9. משלא צלחו ניסיונות הפשרה הותרה לנתבעות להגיש הודעה לצד ג' כנגד הגופים והגורמים השונים שטיפלו בתובעת וזאת בהסתמך בעיקר על חוות דעתו של פרופ' סגל ולאחר מכן נקבע התיק לשמיעת הראיות.

10. לישיבה הראשונה שנקבעה לשמיעת כל עדי התובעת התייצבו והעידו התובעת, בעלה ומר זאיד מנסור בנה של המטופלת. דר' קארקרה שזומן לדיון לא התייצב. משהסתבר כי  אין עדים נוספים למי מהצדדים בשאלת החבות והמחלוקת בשאלה הרפואית מצריכה זמן משפטי רב לבירורה,  הסכימו הצדדים לאחר אותו דיון כי בשלב ראשון תוכרע שאלת החבות על סמך סיכומים בכתב. התובעת הגישה סיכומיה ביום 15.10.06 והנתבעת ביום 17.12.06, צדדי ג' היו פטורים מהגשת סיכומים.

       השאלות

11. השאלה המרכזית הינה השאלה כיצד ארעה התאונה- האם בעת הרמת המטופלת, האם החליקה התובעת, ומה בדיוק היה הגורם לנפילתה.

12. בעת בחינת אחריותו של המעביד-הנתבעת מס' 1, יש לבחון האם מוטלת עליו חובת זהירות קונקרטית במקרה זה והאם אותה חובה הופרה וזאת תוך התייחסות לשיטת העבודה, הדרכה והנחיות שקבלה או היתה צריכה לקבל התובעת.

      דיון

13. אקדים ואומר כי לעצם קרות הארוע התובעת הינה עדות יחידה ויש לבחון עדותה בזהירות. למעשה היתה עדת ראיה נוספת לאירוע הלא היא המטופלת אותה הרימה התובעת בעת הארוע אלא שהתובעת בחרה להגיש תביעתה כחמש וחצי שנים לאחר הארוע ובינתיים המטופלת הלכה לעולמה.

14. החסר בשמיעת עדותה של המטופלת לתמיכה בתביעה מקבל משנה חשיבות כשמסתבר כי אין תיעוד רפואי לארוע מיד לאחר התאונה, שכן התאונה ארעה לכאורה ביום  27.12.94 ואילו אין מסמך המעיד על פנייה באותו יום לקבלת טפול רפואי. המסמך הראשון שהוצג ע"י התובעת- נספח ה' לתצהירה הינו גליון ביקור מיום 29.12.94, בו פונה התובעת לדר' ליברזון (מי שנתן חוות דעת מומחה מטעמה!) והיא מתלוננת על "כאבי גב בעקבות תנועה לא נכונה בעבודה לדבריה ביום 27.12.94", אמירה זו נשארה רשומה בגליון לאורך כמעט כל תקופת הטפול, ר' למשל כי גם בביקור מיום 15.2.95 נרשמה אותה אמירה (נספח יב' לת/3).

 ביום 1.10.95 שונתה לפתע הגרסה שנרשמה מפיה של התובעת בפני דר' ליברזון. במסמך מיום 1.10.95 נרשם "בזמן עבודה ב-27.12.95 הרימה משקל ומאז חשה כאב בגב", (נספח כ' לת/3) ומאותו שלב שונה הרישום בגליון הביקור לגרסה "בעקבות הרמת משקל כאב חזק", (נספח כא' לת/1), יצויין כי לא פורט טיבו של אותו משקל.

15. לאחר ניתוח עדותה של התובעת לא שוכנעתי כי ניתן לקבוע כיצד נפגעה, באם נפגעה ומכאן שלא ניתן לעבור לשלב הבא של בחינת קיום רשלנות מצידה של הנתבעת מס' 1.