פסק-דין בתיק א 1511/01

זוהי תובענה כספית שהגישה התובעת כנגד הנתבעת, לתשלום הסך של 4,085,059 ש"ח.

לטענת התובעת, היא הבעלים הרשומים של מקרקעין הידועים כגוש 6367 חלקה 153 (להלן: "המקרקעין"). המקרקעין היו מאז ומעולם בבעלות פרטית, ויועדו לבניה.

הנתבעת הינה הרשות המקומית, שבתחומה מצויים המקרקעין.

בשנת 1988 או בסמוך לכך, התקינה הנתבעת קו ניקוז ברחוב משה דיין, קו ניקוז שאמור היה לעבור דרך חלקה 4 בגוש 6365 (להלן:  "החלקה הגובלת"), המצויה בבעלות הנתבעת.

על פי הנטען בכתב התביעה, הועתק קו הניקוז מהחלקה הגובלת למקרקעין, תוך השגת גבולה של התובעת.

הדרך בה הותקן הקו, מנעה כל יכולת לעשות שימוש במקרקעין, לשם בניה, כפי תוכניות וכוונת התובעת.

משביקשה התובעת לבצע את הבניה במקרקעין, גילתה לתדהמתה את קו הניקוז, וחרף פניות חוזרות ונשנות לנתבעת, לא נענתה.

בסופו של דבר, הושג סיכום בין התובעת לנתבעת, לפיו, יועתק קו הניקוז מהמקרקעין, אך בפועל לא נעשה דבר.

כתוצאה ממחדליה אלה של הנתבעת, נגרמו לתובעת נזקים כבדים ביותר, בין היתר, בשווי דמי שכירות, שיכולה היתה התובעת לגבות בגין המקרקעין.

בסופו של דבר, לאחר סחבת, הואילה הנתבעת להסכים לכך, שהתובעת תסייע בפתרון הנחת קו ניקוז חדש, תוך הוצאת הקו הישן. חרף העובדה שהתוכניות בעניין זה, הוכנו על ידי התובעת, לא פעלה הנתבעת לסילוק הקו הישן, כמוסכם.

בסופו של דבר, נאלצה התובעת לבצע את עבודות הפירוק בעצמה.

התובעת שילמה סך של 423,989 ש"ח, בגין עבודות העתקת הקו, והיא זכאית, לשיטתה, לסכום זה.

בנוסף, זכאית התובעת לפיצוי בגין דמי שימוש ראויים בקרקע משנת 1987 ועד לשנת 1999, בסך של 1,726,920 ש"ח, וכן, לפיצוי בגין נזקים  כתוצאה מהעיכוב בתחילת ביצוע עבודות הבניה, בסך 1,934,150 ש"ח, ובסך הכל, כאמור לעיל, 4,085,059 ש"ח.

התובעת הוסיפה וציינה, כי חרף העובדה שהתחילה וסיימה את העבודות, כשנה לפני הגשת התובענה, לא נענו פניותיה וגם לא הצעתה להעביר את הסכסוך לבוררות.

בנוסף, חרף העובדה שהעיריה הודתה בחבותה לשאת בעלות ביצוע הריסת קו הניקוז הישן, כעולה מהודאה כתובה ששלחה ביום 11.2.01, לא עשתה העיריה, דבר וחצי דבר.

הנתבעת התגוננה כנגד התובענה.

היא הודתה כי אכן נבנה קו ניקוז, שעבר בשטחה של התובעת, קו ניקוז שהיה חיוני לצורך החלפת תעלה פתוחה שהיתה במקום, אך גרסה שקו הניקוז הונח במקומו, בהתאם לתוכניות, לתועלת ורווחת תושבי העיר.

היא טענה שלאחר פניה מצד התובעת, היתה זו היא שגילתה לתובעת את דבר קיומו של קו הניקוז הישן, ואף החלה בהכנת תוכניות לשם העתקתו, מתוך שטחה של התובעת.

היא הוסיפה וטענה, שפעלה בשקידה ראויה להעתקת הקו.