פסק-דין בתיק א 150752/02

מבוא

1.         בפני תביעת התובע, יליד 1974, בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונה שארעה ביום 8.11.00 (להלן: "התאונה").

2.         במועד התאונה נהג התובע ברכב מספר רישוי 4166784 (להלן: "הרכב"). אין מחלוקת בין הצדדים כי במועד התאונה לא היה לרכב ביטוח בר תוקף עפ"י פקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), התש"ל-1970, וכן לא היה לרכב, במועד התאונה, רישיון בר תוקף.

3.         הנתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבעת") היתה במועד התאונה המשתמשת ברכב מספר רישוי 5765606 (להלן: "המכונית").

4.         הנתבעת מס' 2, חברה לביטוח בע"מ (להלן: "כלל") ביטחה, בזמנים הרלבנטיים לתביעה זו, את המכונית בפוליסת ביטוח המכסה את אחריותה בנזיקין של הנתבעת כלפי התובע.

5.         הנתבעת הורשעה, עפ"י הודאתה, בת.ד. 1105/01 (תעבורה פ"ת), בגין אחריותה לאירוע התאונה וכתב האישום והכרעת הדין הוגשו כראייה בהתאם לסעיף  42א לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א-1971  (להלן: "פסק הדין") .

6.         המחלוקת שבין הצדדים הינה בשאלת אחריותם הנזיקית של הצדדים לאירוע התאונה וכן בשאלת גובה הנזק שנגרם לתובע.

7.         אין מחלוקת בין הצדדים כי עומדת לתובע עילת תביעה כלפי הנתבעות, וזאת מכח פקודת הנזיקין (נוסח חדש) ומכח חוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981.

8.         פסק הדין ניתן לאחר ששמעתי את חקירותיהם הנגדיות של התובע והנתבעת ועיינתי במסמכים שהוגשו ע"י הצדדים, לרבות בחוות דעתו של המומחה הרפואי מטעם ביהמ"ש, ד"ר הלפרין (להלן: "המומחה").

            כן שמעתי את סיכומיהם בע"פ בפני של ב"כ בעלי הדין, וזאת בישיבת יום 18.5.05.

9.         כל ההדגשות להלן אינן מופיעות במקור, אלא אם יצוין אחרת.

האחריות לאירוע התאונה

10.       בפסק הדין הורשעה הנתבעת, עפ"י הודאתה, בעובדות המפורטות בכתב  האישום, וזאת כמפורט להלן:

"... בתאריך 8.11.00, בשעה 18:30 או בסמוך לה, נהגה הנאשמת פרטית קליאו מספר 06-656-57 בכביש 4, מצפון לדרום והתקרבה לצומת בצרה (להלן הצומת)... אותה שעה בכביש 4 כנגד כיוון נסיעת הנאשמת ומולה, נסעה פרטית מסוג פיאט מספר 84-667-41 נהוגה בידי בן סאסי בנימין, אשר התקרב לצומת והחל לחצותו... הנאשמת נכנסה לצומת בנסיעה שמאלה ומבלי לשים לב לדרך, לא איפשרה לפיאט להשלים חציית הצומת, חסמה את דרכה וכלי הרכב התנגשו... כתוצאה מהתאונה נזוקו 2 כלי הרכב ונחבלה הנאשמת וכן נחבל סאסי בנימין חבלה של ממש - שבר ברגלו הימנית שנותחה..."

(סעיפים 1-4 לכתב האישום).

             הוראות החיקוק בגינן הואשמה והורשעה הנתבעת הינן: אי מתן זכות קדימה בפניה שמאלה, נהיגה בקלות ראש, גרימת חבלה של ממש וגרימת תאונה.

11.        לגרסת התובע, במועד התאונה הוא נהג במהירות של 70-80 קמ"ש במקום בו מהירות הנסיעה המותרת הינה 80 קמ"ש. התובע עפ"י הודאתו, לא האט את מהירות נסיעתו בהתקרבו לצומת. יובהר כי המדובר בכביש בינעירוני, דו-מסלולי לכל כיוון, המופרד באמצעות אי תנועה.

             התובע נהג מכיוון צפון לדרום, ואילו הנתבעת נהגה מכיוון דרום לצפון והחלה לחצות את נתיב נסיעת הרכב תוך כוונה להגיע אל מושב בצרה, הנמצא בכיוון הנסיעה הנגדי לכיוון נסיעת הנתבעת.

לגרסת התובע, הוא הבחין במכונית לראשונה בעת שהיתה במרחק של כשלושה מטרים מהרכב, ובתגובה הוא הסיט את הרכב ימינה בנסיון לחמוק מהמכונית, אולם בסופו של דבר פגעה חזיתו הקדמית-שמאלית של הרכב בדופן ימין של המכונית.