פסק-דין בתיק א 150697/02

התובעת והנתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבעת")  הן שוכרות של נכסים בבניין המהווה חלק מקופמלקס הידוע כ"מגדלי עזריאלי" בתל אביב כפי חוזי השכירות, שחלקים מהם צורפו לתצהירי עדי הצדדים (להלן: "המגדלים"); אין חולק על כך שנוסח חוזי השכירות שבין הצדדים, קרי התובעת והנתבעת (לחוד) ובין בעלת הנכסים, חברת קנית השלום השקעות בע"מ (להלן: "קנית"), הם נוסח אחיד (ראה סעיף 7 לבקשת קנית בתיק בשא 171799/04 והסכמת הצדדים בעמ' 7 לפרוטוקול הדיון).

ביום 16.1.01 אירעה סתימה בצינור הדלוחין של המסעדה המופעלת על ידי הנתבעת וכתוצאה מכך נגרמה הצפה במשרדי התובעת, המצויים מתחת למסעדה הנ"ל ועל עובדות אלו אין חולקים (ראה, בין היתר, חוות דעתו של מר רונן וייזל, שמאי הנתבעת מס' 2, מבטחתה של הנתבעת).

לפי סעיף 25.4 לחוזה שבין הצדדים לבין קנית, פוטר כל צד את קנית ואת שאר השוכרים במגדלים מפני כל נזק שיגרם לו על ידי מי מהם והוא מתחייב לבטח עצמו מפני כל נזק שעשוי להיגרם לו עקב על ידיהם.

נראה שמקובל על התובעת כי יש בהוראות סעיף זה כדי להקנות הגנה לנתבעת (ויצוין, אגבית ומעל לצורך, שספק אם הוכחה רשלנות כלשהי מצידה לגרם הנזק);

טענות התובעת מופנות כנגד תוקפו של הסעיף הנ"ל הן שלש: וניתן לדחותן בקצרה אחת לאחת.

טענה ראשונה שהתנאי האמור חל ביחסים שבין התובעת לקנית ואינו נוגע לנתבעת אינה נכונה כלל הואיל ומדובר בתנאי לטובת צד ג' ועל כן נהנית ממנו הנתבעת, כמו שנהנית ממנו גם התובעת ביחסיה עם אחרים, כפי שלהלן [ סעיף 34 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973  ].

לפי הטענה השניה, הסעיף הנ"ל בטל לפי הוראת חוק החוזים האחידים, תשמ"ג - 1982 (להלן: "חוק החוזים האחידים") בהיותו שולל את זכות התובעת לפנות לערכאות המשפט.

גם טענה זו אין בה ממש; משמעות הסעיף הנ"ל הוא ויתור על זכויות תביעה, בנסיבות מסוימות, כפי שצוינו לעיל ואתייחס להן להלן, אך אין בו פגיעה בעצם הזכות לפנות לבית המשפט.

החוק עצמו מבחין בין הדברים ומזכיר אפשרות של ויתור כאמור כאחד המקרים בהן קמה חזקת קיפוח, כפי סעיפים 3 ו 4(6) לחוק החוזים האחידים; קרי, סעיף שיש בו משום ויתור על זכות תביעה, חזקה עליו שהוא סעיף מקפח, אולם אין הוא בטל מעיקרו כפי הקבוע בסעיף 5 לחוק החוזים האחידים.

התובעת לא התמודדה בסיכומי טענותיה עם עצם הקיפוח שבסעיף 25.4 הנ"ל למרות ,חזקת הקיפוח" שצוינה לעיל.

הסיבה לכך נעוצה בעצם הגדרת "תנאי מקפח" בסעיף 3 לחוק הנ"ל  שהוא "..תנאי בחוזה אחיד שיש בו - בשים לב למכלול תנאי החוזה ולנסיבות אחרות - משום קיפוח לקוחות או משום יתרון בלתי הוגן של הספק העלול להביא לידי קיפוח לקוחות...".

בראיה כוללת, סעיף 25.4, אינו מקפח כלל ועיקר; מטרתו היא הסדרת היחסים בין קנית לשוכרים וביניהם לבין עצמם; כשם שהתובעת משוללת זכות תביעה כנגד נזקים שנגרמו לה על ידי שוכרי נכסים במגדלים, כך גם היא נהנית מכך שאלה אינם יכולים לבוא אליה בתביעות בגין נזקים שנגמרו להם.

במובן זה, מתקיימת הדדיות בין כל נפגע פוטנציאלי כך שאין אחד מקופח כלפי השני; יתר על כן, החוזה מחייב את השוכרים, כולל התובעת, לבטח עצמם כנגד נזקים כאלו, כך שלא יוותרו ללא פיצוי במקרה של נזק (לעובדה שהנתבעת  בחרה גם לבטח עצמה בנוסף לאמור לעיל בביטוח צד ג' על ידי נתבעת מס' 2, אין השפעה כלשהי על פרשנות החוזה או על נסיבותיו).

איני קובע דבר בשאלה האם התנאי האמור הוא מקפח במערכת היחסים שבין קנית לתובעת או לכל שוכר אחר של נכס במגדלים; די לצורך העניין לקבוע שהתנאי האמור בא להסדיר לכל צד השוכר נכס שם, את זכויותיו כלפי הצדדים  האחרים ולהפך ואין בו משום קיפוח של צד כלשהו, במערכת היחסים של צדי ג'  שלטובתם נכרת התנאי.

טענה לרשלנות הנתבעת לא הוכחה ומכל מקום אין היא מתגברת על סעיף הפטור.

לאור האמור לעיל, אין לתובעת זכות תביעה כלפי הנתבעת ודין התביעה להדחות.

התובעת תשלם לנתבעות את הוצאותיהן, בתוספת ריבית והצמדה ממועד הוצאתן ועד התשלום בפועל וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של -.12,000 ש"ח ומע"מ בצרוף ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתן היום כ"ג בניסן, תשס"ה (2 במאי 2005) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.