פסק-דין בתיק א 15056/04

רקע

מונחות בפני תביעה כספית בסך 29,200 ש"ח  וכן תביעה שכנגד בסך 241,480 ש"ח.

חברת דלתות לנדאו בע"מ (להלן: "התובעת") מפעילה נגרייה מקצועית המייצרת דלתות יוקרתיות ללקוחות פרטיים ומוסדיים. לטענתה בסוף דצמבר 2002 פנה אליה מר מרק צלקוביץ (להלן: "מרק") אשר הציג עצמו כנציגו של מר רפאל צלקוביץ (להלן: "רפאל") וביקש ממנה הצעת מחיר לייצור והתקנה של מספר דלתות בדירה ברחוב אוסקר שינדלר 10 בעיר בת ים (להלן: "הדירה"). אחת מן הדלתות יועדה להיות דלת הכניסה לדירה (להלן: "הדלת").

בתאריך ה - 15/02/03 נחתם הסכם בין מרק והתובעת לעניין הטובין ועלותם והחלה בעבודת הייצור. באמצע חודש יולי 2003 נמסר לתובעת שיק המשוך מחשבונה של חברת מגדלי סופר אלעד בע"מ (להלן: "הנתבעת" או "סופר אלעד") אשר מהווה את סך התשלום שעדיין לא שולם בסך גובה התביעה. תאריך פירעונו המיועד היה ה - 08/08/03.

מספר ימים לאחר תאריך הפירעון, ולאחר שהשיק הופקד על ידי התובעת, קיבלה התובעת הודעה מהבנק כי השיק דנן חולל. התובעת ניסתה ליצור קשר עם הנתבעים אך פניותיה לא נענו. טענה התובעת כי רק בתאריך ה - 18/08/03 הבטיח לה מרק כי התשלום נשוא התביעה יועבר אליה רק לאחר שיבוצעו מספר תיקונים בדלת לרבות הוספת עינית וכן את החלפת הצילינדר.

התובעת הסכימה ושלחה לדירה נציגים מטעמה. בעת ביצוע התיקונים במקום התבקשה התובעת גם לבצע תיקוני צבע. לשם כך הייתה צריכה התובעת להביא את הדלת לבית מלאכתה. לאחר שסיימה את ביצוע התיקונים גילתה התובעת, להפתעתה, כי מרק חזר בו מהודעתו, אינו מעוניין לאסוף בחזרה את הדלת וכי מותקנת במקום דלת אחרת. משכך, הודיע לתובעת כי אין בכוונתו לכבד את השיק שחולל.

עקב כך, נאלצה התובעת להגיש תביעה בגובה השיק שחולל כנגד מרק, רפאל וסופר אלעד.

בכתב ההגנה העלו הנתבעים גרסה אחרת לחלוטין. ראשית, נטען כי התובעת פירקה את הדלת ללא ידיעתם תוך הפקרת הדירה והחפצים המצויים בתוכה. מצב זה גרם למרק אף להזמין את המשטרה ולפתוח בחקירה בעניין.

לעניין השיק שבוטל נטען כי מכיוון שמרק עובד אצל הנתבעת ומכיוון שהנתבעת אף היא עוסקת בבנייה, קרתה טעות אדמיניסטרטיבית בה נמשך השיק מחשבונה למרות שאין כל קשר בינה לבין העסקה שנרקמה עם התובעת. משכך, ולאחר שנתגלתה הטעות בוטל השיק. לדידו של מרק, בתאריך ה - 18/08/03 אכן בוצעו מספר תיקונים בדלת, נמסר לידיו של יעקב מאיר (להלן: "קובי") חתנו של רפאל, צרור המפתחות של הצילינדר החדש ללא כרטיס שיכפול והדירה נותרה סגורה ללא אף אדם.

בשעות הצהריים של אותו היום התקשר בעלי התובעת (להלן: "לנדאו") אל מרק וביקש שיסולק החוב. באותו מעמד הודיע לו מרק כי בשעות אחר הצהריים יגיע לדירה, יבדוק את התיקונים ולאחר מכן יעביר לידיו את התשלום. בניגוד גמור להסכמה זו יצרה עם קובי קשר אחת ממנהלות התובעת והודיעה לו כי הדלת הוסרה. קובי, שתחילה לא האמין לנאמר לו, יצר קשר עם מתקין מזגנים מטעמו וביקש ממנו להגיע לדירה ולבדוק האם באמת הדלת חסרה. המתקין אכן הגיע למקום, נוכח כי דלת הכניסה אינה במקומה ונשאר לעמוד על משמר עד שקובי ומרק יגיעו לדירה.

הסתבר כי הדירה נפרצה, פריטים יקרי ערך נגנבו ומשכך, אין לשיטתם של הנתבעים כל חוב כלפי התובעת. עם זאת, צויין כי רפאל מכיר בחובו לשלם לתובעת את סכום התביעה אולם מכיוון שספג נזקים עקב הפריצה, אין הוא חייב לשלם את הסכום דנן.

רפאל הינו בעל הדירה. בתור עבודתו כאיש עסקים וכד"ר לפסיכיאטריה אינו נמצא לרוב בארץ ומשכך ביקש מבנו לדאוג לאחזקתה של הדירה. בעת התקנת הדלת והסרתה, הדירה לא הייתה ריקה מכל אדם וחפץ. נהפוך הוא, הדירה הייתה מאובזרת במכשירי חשמל, ריהוט וכן ביצירות אומנות כגון פסלים ותמונות. מכיוון שהדלת הוסרה, כל הציוד שהיה בדירה הופקר וזאת ללא ידיעתו. כאשר מרק וקובי הגיעו לדירה יחד עם המשטרה, גילו כי חסרים יצירות אומנות יקרות ערך.

נזקיו של רפאל הוערכו לפי כמות הציורים והפסלים שנגנבו, בנוסף, נגנבה מזוודה ובתוכה שעונים וכסף מזומן וכן היה צורך ברכישת דלת חילופית, דלת קבועה והתקנתם. סך הנזקים שנגרמו לרפאל הועמדו בסך של 279,980 ש"ח. מכיוון שרפאל היה מבוטח בפוליסת ביטוח ולאחר משא ומתן עם חברת הביטוח, שופה רפאל בסך של 48,500 ש"ח. לשיטתו, התובעת היא האחראית לשאר הנזקים כאשר תלשה את דלת הכניסה לדירה ללא ידעתו או ידיעת שלוחיו כלל ורק לאחר מספר שעות, כאשר היה מאוחר מדי התבשרו כי לדירה אין דלת. משכך הגיש רפאל תביעה נגדית והוסיף עליה עוד 10,000 ש"ח בגין עוגמת הנפש שסבל.

התובעת, התכחשה לטענות אלו מכל וכל וחזרה על גרסתה. למען הזהירות החליטה התובעת לשלוח הודעות צד ג' כנגד מרק וכנגד קובי שכן לטענתה אין היא אחראית לנזקים באם הם קיימים, אולם מכיוון שמרק וקובי היו אלו שלטענתם היו בדירה וידעו על פירוק הדלת הרי שיש להשית עליהם כל סכום שיוטל עליה באם יוטל.

יצויין כי התקיים בין הצדדים תביעה שעילתה דומה בבית המשפט בראשון לציון אשר הועברה עפ"י החלטת נשיא בית המשפט העליון, אהרון ברק, לתל אביב וקיבלה את הספרה 20393/05 כאשר לאחר מכן היא אוחדה עם תיק זה. 

דיון

לדידי, לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, עברתי על הראיות ושאר החומרים המצויים בתיק, מצאתי לנכון לקבל את התביעה הראשית ולדחות את התביעה שכנגד.

טענות הנתבעים להגנתם וכך גם בתביעתו של רפאל כנגד התובעת אינם עומדים בקנה אחד עם הראיות שהוצגו בפני. החוסר הראייתי שקיים בצורך להוכיח את טענותיהם עומד להם לרועץ. לא זו אף זו, לא אחת, נמצאו סתירות בין עדי הנתבעים והתובע שכנגד אשר לשיטתי מחזקים את גרסת התובעת והכל כפי שיפורט להלן.

התביעה הראשית

התובעת סיפקה מוצר אשר הוזמן בצורה מפורטת על ידי רפאל באמצעות שלוחיו, מרק וקובי. נתקבל תשלום דחוי שעדיין לא הופקד משוך על ידי סופר אלעד. טענות הנתבעים לפיהן הדלת פורקה בחשאי ללא כל נוכחות של מי מהנתבעים באופן עצמאי ומשכך השאירה את הדירה פרוצה אינה מתיישבת עם ההיגיון הסביר ולא בכדי.

אין לקבל את גרסת הנתבעים. עלות הדלת הינה מחצית מסכום השיק שלא נפרע. וזאת, תוך הכללת המשקוף שלא פורק אף הוא. שואל אני, אם טענות הנתבעים נכונות, מדוע לא פורק גם המשקוף? מדוע התובעת לא נכנסה לדירה ופירקה עוד דלת כחלק מסכום החוב? תשובה זו לא נענתה.