פסק-דין בתיק א 15039/00

הקדמה

1.         תביעה זו היא חוליה נוספת בסכסוך משפטי רב שנים ומרובה התדיינות בין הצדדים, עליו כבר עמדה בהרחבה כב' השופטת ח. ינון בפסק דינה, מיום 17/12/98 ב-ת.א. 30918/92 (נספח א' לכתב התביעה).

            למרבה הצער, אינני מתרשם שהסכסוך יגיע לסיומו עם מתן פסק דין זה.

            תיאור התביעה והצדדים

2.         התובע והנתבעים בעלים במשותף של בנין מגורים, הרשום כבית משותף, ברחוב האלוף דוד 133 ברמת גן (להלן - הבנין).

            הנתבעים 4 עד 8 הם יורשיהם של המנוחים מרסל ודוד כתב (כתיב). יצוין כי הנתבעת 3 והנתבעת 8 חד הם, והדבר מוסכם בין הצדדים. כל הנתבעים בני משפחה אחת.

            לתובע רבע מהזכויות בבנין, לנתבעים ¾ מהזכויות בו.

3.         לבנין שתי קומות (קומת קרקע וקומה א') וארבע דירות מגורים שוות בגודלן, שתיים בכל קומה.

            התובע מתגורר בצד ימין (מכיוון החזית) קומה א', יתר הדירות מוחזקות על ידי הנתבעים.

לבנין חצר המקיפה את שלושת צדדיו: מימין, משמאל ומאחור.

            חצר זו היא רכוש משותף.

            הצדדים הימני והשמאלי שווים פחות או יותר בגודלם.

            בחלק האחורי ממוקמים שני מחסנים: אחד של התובע ואחד של הנתבעים.

4.         התביעה דנן היא לתשלום דמי שימוש ראויים בגין שימוש שעשו הנתבעים בחלקים השמאלי והאחורי של החצר לצורך החניית רכביהם, וזאת בין השנים 1993 עד 1999.

            יצוין, כי דמי השימוש בגין השנים הקודמות לשנים אלו נכללו בתביעה נשוא פסק דינה הנזכר של כב' השופטת ינון.

            בשלב זה, למען הנוחות, אתייחס לכל הנתבעים כמקשה אחת (בכפוף לאמור בהמשך).

5.         אין חולק, כי הנתבעים, או מי מהם, עשו שימוש בחלקי החצר האמורים לצורך החניית רכביהם בשנים המדוברות.

            כן אין חולק, כי בשנים אלו לא נעשה כל שימוש להחניית רכבים בחלק הימני של החצר, כאשר התובע, נכה, החנה את רכבו בחניית נכים שהוסדרה לו בכביש הסמוך לחזית הבנין, מול החלק הימני של החצר.

            סקירה משפטית - זכות השימוש ודמי השימוש

6.         זכות השימוש של שותף ברכוש המשותף קבועה בסעיף 31(א)(1) ל חוק המקרקעין התשכ"ט-1969 (להלן - החוק):