פסק-דין בתיק א 15028/00

1.         התובעות שכנגד (להלן - התובעות), או מי מהן, הן בעלות הזכויות להפעלת פארק הנופש גני חוגה (להלן - הפארק).

בינן ובין הנתבע שכנגד (להלן - הנתבע) ו/או חברת אשר הפקות בע"מ (להלן -הפקות) ו/או שלמה ברוך (להלן - ברוך), נעשה הסכם, לפיו הועמד הפארק לרשותם לצורך ארגון והפקת מופע, שכונה בשם: הפנינג שבועות (להלן - האירוע), שנועד להיערך בין 29/5/98 ל-31/5/98, וזאת תמורת תשלום סך של 140,000 ש"ח (כולל מע"מ), שנועד להתבצע כולו קודם למועד האירוע.

המופע לא התקיים בסופו של דבר, מאחר ולא ניתן רשיון לקיומו.

            בינתיים, שולם על חשבון התמורה סך של 70,000 ש"ח.

2.         התביעה העיקרית הוגשה על ידי ברוך כנגד התובעות שכנגד, חברת בת של  הנתבעת 1 ועודד סרוקה (להלן - סרוקה), מנהלן של שלושת החברות, להשבת הסכום של 70,000 ש"ח, ששולם על חשבון התמורה.

            התובעות שכנגד הגישו את תביעתן כנגד ברוך וכנגד הנתבע, ובו הם נתבעים לשלם להן את יתרת התמורה המוסכמת (70,000 ש"ח).

3.         כיוון שהנתבע לא קיבל תחילה את כתב התביעה שכנגד, נוהל הדיון בין התובעות (וכן חברת הבת וסרוקה) ובין ברוך בלבד, ניתן בו פסק דין, ורק לאחר מכן נוהל הדיון שבין התובעות לנתבע (לאחר שקודם לכן ניתן פסק דין בהעדר התייצבות הנתבע, שבוטל).

            הדיון עם ברוך הסתיים בפסק דין חלקי, שניתן על דרך הפשרה, לפי סעיף 79 א' ל חוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, (כב' השופט מ. יפרח, מיום 23/6/03), ולפיו התביעה של ברוך נדחתה והוא חויב בתביעה שכנגד לשלם לתובעות סך של 25,000 ש"ח.

            יצוין, כי זמן קצר לאחר מתן פסק הדין החלקי, ברוך נפטר, ועל פי דברי התובעות, הסכום שנפסק לא נגבה.

            פסק דין זה מתייחס, אפוא, לתביעה שכנגד וכלפי הנתבע, בלבד.

4.         המחלוקת העיקרית, שנדונה בתביעה העיקרית, המתייחסת לשאלה: מיהו הנושא באחריות לאי קיום האירוע, הוכרעה בפסק הדין החלקי, כבר לא נדונה כאן, ואף לא נטענה על ידי הנתבע.

            אין חולק, כי האחריות להשגת הרשיון לקיים האירוע חלה על מארגניו ולא על התובעות, ולכן מארגני האירוע (הנתבע ו/או אשר הפקות ו/או ברוך) הם שהפרו את ההסכם.

            בהקשר זה יצוין (להסרת ספק), כי הנתבע לא היה שותף לתביעה, שהגיש ברוך.

            טענתו העיקרית של הנתבע היתה, שהוא לא היה צד לחוזה שנעשה עם התובעות, אלא ברוך בלבד.

            בטענה זו נדון תחילה.

5.         ההתקשרות הראשונה בין הצדדים נעשתה ב"זכרון דברים" (מוצג נ/2), מיום 12/2/98 (להלן - זכרון הדברים). על פי כותרתו, הוא נעשה בין "שלמה ברוך ואשר חביב מאשר הפקות בע"מ" לבין התובעות. בסופו, חתומים עליו: ברוך והנתבע מצד אחד, סרוקה מצד שני.

            ההתקשרות הבאה בכתב נעשתה ב"הסכם" (להלן - החוזה). על פי כותרתו, הוא נעשה בין "טראקס בע"מ - עודד סרוקה מנהל" לבין "אשר חביב - אשר הפקות". בסופו, הוא נחזה להיות חתום על ידי התובעת מס' 1 ומנהלה סרוקה, מצד אחד, ועל ידי הנתבע וברוך, מצד שני.

6.         הנתבע טען, כי הוא איננו חתום על החוזה ולא נכח בשעת חתימתו.

            באשר לזכרון הדברים, טוען הנתבע, כי החוזה ביטל, על פי הכתוב בו (סעיף 7.2), את זכרון הדברים. התוצאה, לדבריו, היא, שהוא איננו קשור בהסכם מחייב כלשהו עם התובעות.