פסק-דין בתיק א 15006/06

1.         התובעת מבקשת לחייב את הנתבע, שהינו שמאי במקצועו, בתשלום סך של 12,239 ש''ח בגין נזקיה הנטענים בעקבות חוות דעת שמאי אשר נתן מיום 15.9.03 (להלן: "חוות הדעת"). בהתאם לחוות הדעת אמד הנתבע את הנזקים וירידת הערך שהיו ברכב מסוג סיטרואן ברלינגו נושא מס' רישוי 24-559-94 (להלן: "הרכב") בעקבות תאונה בה היה מעורב.

2.         התביעה הוגשה בהליך של סדר דין מהיר ובמסגרת הדיון בתביעה העידו מר אפרים סגל, המנהל והבעלים של התובעת (להלן: "מנהל התובעת"), השמאי מטעם התובעת, מר משה אקרמן (להלן: "שמאי התובעת")  והנתבע בעצמו.

3.         לטענת התובעת, במועדים הרלוונטיים לתביעה הרכב היה בבעלותה, אף כי הוא נמסר לשימושה וחזקתה הבלעדיים של גב' דיאנה ספר, אשר עבדה אצלה (להלן: "העובדת"). בעקבות התאונה בה היה מעורב הרכב נתן הנתבע חוות דעתו, לפיה נקבע כי לרכב נגרמה ירידת ערך בשיעור של 1.5% מערכו, המהווים סך של 1,115 ש"ח. החל מחודש אפריל 2005 ביקשה התובעת למכור את הרכב ובהסתמך על ממצאי חוות הדעת היא סברה כי ירידת ערכו בעקבות התאונה היתה קלה ועל כן היא  התעקשה על קבלת מחיר גבוה עבור הרכב מהקונים הפוטנציאליים אשר התעניינו בו. אולם, משנבדק הרכב באחד המכונים, התברר כי הנזק מהתאונה היה קשה ומחייב ירידת ערך גבוהה מהקביעה של הנתבע בחוות דעתו. לעניין זה הגישה התובעת חוות דעת של השמאי מטעמה לפיה נקבע כי ירידת ערכו בעקבות התאונה מגיעה ל-6% משווי הרכב והמסתכמים למועד התאונה בסך של 5,000 ש"ח.

            כן טענה התובעת כי במהלך נסיונותיה למכור את הרכב, בוטל הזיכוי במע"מ על רכבים מסחריים, והרכב נשוא התביעה בכלל זאת, ובעקבות כך ערכו ירד במהלך אותה תקופה בסך של 6,000 ש"ח.

            בנסיבות העניין, הרכב נמכר ביום 1.8.05 במחיר מופחת.

4.         התובעת מבקשת לחייב את הנתבע בתשלום הפרש ירידת ערך הרכב אשר נקבעה בחוות דעת השמאי מטעמה לעומת חוות דעתו של הנתבע, 3,885 ש"ח, ירידת ערך הרכב במהלך התקופה בה ניסתה התובעת למכור את הרכב, 6,000 ש"ח, וכן בהוצאות שכ"ט שמאי מטעמה, 702 ש"ח.

5.         הנתבע מבקש לדחות את התביעה על הסף בשל העדר יריבות בין הצדדים, הואיל ובמועדים הרלוונטיים לתביעה הרכב היה בבעלות עובדת התובעת וזאת כעולה מרשיון הרכב ומחוות הדעת גופא המופנית לאותה עובדת. לעניין זה הנתבע מפנה גם כן לעובדה כי זכרון הדברים לפיו נמכר הרכב נערך ונחתם בין הקונה לבין מנהל התובעת ואף ההמחאה לפיה שילם הקונה תמורתו היתה לפקודת מנהל התובעת.

            לגוף העניין טען הנתבע כי נתן חוות דעתו בתום לב, במיומנות ובמקצועיות ועל-פי הניסיון הרב שיש לו בתחום, וכי לא היה כל מקום לקבוע ירידת ערך גבוהה יותר ברכב ממה שנקבע בפועל.

6.         כאמור, אין חולק כי הרכב היה רשום במשרד הרישוי על שם עובדת התובעת ולא על שם התובעת. אמנם נכון, בהתאם להלכה הפסוקה, רישום הבעלות ברכב במשרד הרישוי הינו דקלרטיבי בלבד ולא קונסטיטוטיבי, אולם, לרישום זה חשיבות מרובה והוא משמש ראיה לכאורה באשר לבעלות הרכב, כאשר הבעלות נקבעת על-פי השימוש והחזקה בפועל (ר' ע"א 5379/95 סער נ' בנק דיסקונט ואח', פ"ד נא(4) 464).

            דומה כי במקרה דנן רישום הבעלות ברכב במשרד  הרישוי על שם עובדת התובעת אכן מלמד על הבעלות בו וזאת לאור הודאת מנהל התובעת כי הוא היה בשימוש הבלעדי שלה.

7.         לא זאת אלא זאת, מנהל התובעת העיד בחקירתו כי בתום שלוש שנים מרכישת הרכב, עובדת התובעת היתה אמורה לרכוש אותו, אולם תחת זאת היא עזבה את מקום העבודה והרכב נרשם על שמו הוא באופן אישי (ולא על שם התובעת) (שם, עמ'  7 שורה 6 לפרוטוקול הדיון).  בנסיבות העניין, זכרון הדברים לפיו נמכר הרכב חתום על-ידי מנהל התובעת (נספח ג' לכתב התביעה) וההמחאה לפיה שולמה תמורתו היתה לפקודתו הוא ולא לפקודת התובעת (נספח ד' לכתב התביעה).

8.         לכתב התביעה צורף אישור רוה"ח של התובעת מיום 11.6.06, נספח א', בו אושר לגבי הרכב נשוא התביעה כדלקמן:

" לבקשתכם וכרואי החשבון של החברה הרינו לאשר בזאת כי הרכב הנ"ל היה רשום בספרי החברה ונכלל בטופס הפחת (טופס י"א) עד ליום 13.7.05 (ההדגשה אינה במקור - ר.ח.)

מהמצוטט לעיל מתחייבת המסקנה, לפיה, במועד בו נמכר הרכב, 1.8.05, הוא לא היה רשום בספרי החברה התובעת ובהתאם לכך, אין לומר כי נגרם לה נזק כלשהו ממכירתו.

9.         לעניין זה לא למותר לציין כי ירידת ערך הרכב הינו נזק ערטילאי העשוי להתממש ולגרום לבעליו חסרון כיס רק כאשר הוא נמכר לאחרים. הואיל ומהאמור לעיל מתחייבת המסקנה כי הרכב לא היה בבעלות התובע בעת מכירתו (ואף בעת אירוע התאונה) אזי אין כל יריבות בין הצדדים וממילא התובעת לא הוכיחה כל נזק.

10.        למעלה מהצורך יצוין כי גם לגוף העניין לא מצאתי ממש בטענות התובעת כנגד חוות דעתו של הנתבע, שכן ירידת הערך היא עניין להערכה על-פי ניסיון ומיומנות ואין בנמצא מדרג מחייב הקובע אחוז ספציפי ומדויק של ירידת ערך בגין כל פגיעה בחלק זה או אחר של הרכב.

            יתירה מכך, אף השמאי מטעם התובעת אישר בחקירתו כי מבחינתו הנתבע לא התרשל בחוות דעתו (שם, עמ'  13 שורה 26 לפרוטוקול הדיון) וכי באם שמאי שלישי היה בודק את הרכב, יתכן והיה קובע ירידת ערך שונה ממה שהוא והנתבע קבעו (שם, עמ'  15 שורה 7 לפרוטוקול הדיון).

11.        לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה. התובעת תשלם לנתבע הוצאות משפט בסך של 2,500 ש"ח בתוספת מע"מ עליו וזאת תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

12.        המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים .