פסק-דין בתיק א 14994/03

נתוני רקע ועובדות:

1.         התובע הגיש תביעה זו כנגד הנתבעים לפיצויים בגין הפרת הסכם עקב הפרת חובות גילוי על פי ה "זכרון דברים" מיום 04.09.02 (להלן "זכרון הדברים") לפיו רכש התובע באמצעות הנתבע 1 מהנתבע 2 רכב, מסוג הונדה פרלוד, שהיה רשום  בבעלותו, הנזכר בכתב התביעה (להלן: "הרכב"). תמורת הרכב שילם התובע לנתבעים סך של 105,000 ש"ח. בזכרון הדברים שנחתם בין הצדדים הצהירו הנתבעים כי הרכב אינו מעוקל, אינו משועבד ולא היה של חב' השכרה.

2.         ביום 03.03.03 מכר התובע את הרכב לצד שלישי, למר משה נאור שאף הופיע כעד מטעמו בתיק זה,  בתמורה לסך של 95,555 ש"ח. התובע הצהיר בפני הקונה, כפי שידע מעיסקת הרכישה עם הנתבעים כי מדובר ברכב פרטי ולא מהשכרה. דא עקה, כעבור 10 ימים פנה העד נאור לתובע ודרש לבטל את העסקה משום שגילה כי הרכב היה שייך לחברת השכרה בשם "חמית בדר השכרת רכב"(להלן:"חב' ההשכרה") וזאת בניגוד למצג שהוצג לו ע"י התובע. התובע נאלץ לפי דרישתו של משה מאור הנ"ל, לבטל את העסקה ולהשיב לו את מלוא התמורה הנ"ל ששילם לו בעבור הרכב.

לאחר מכן פנה התובע לנתבעים בדרישה לפצותו ומשלא נענה הגיש תביעתו זו.

3.         כעבור שנה ביום 11.10.2004 הגיש התובע כתב תביעה מתוקן שבו פירט כי הצליח למכור את הרכב ביום 2.3.04 לאדם אחר בסכום של 80,000 ש"ח. ולכן הוא הקטין את סכום התביעה והעמידו ע"ס של 52,258 ש"ח.

טענות הצדדים:

4.         לטענת התובע עקב מצג שווא, הטעיה ותרמית, לא גילו לו הנתבעים כי הרכב היה

בעבר של חברת השכרה. כתוצאה מהאמור נגרמו לו, לטענתו,  נזקים אשר תחילה בכתב התביעה המקורי הוערכו על סך של 132,230 ש"ח. לאחר מכן , כאמור, בסעיפים 17-19 לכתב התביעה המתוקן הועמד הסכום על סך של  52,258 ש"ח.

5.         הנתבעים כפרו בטענותיו העובדתיות של התובע ובאחריות כלשהי לנזקיו וטענו טענות רבות ובהן טענות מקדמיות, כי יש למחוק את התביעה כנגד הנתבע 1, הוא אביו של הנתבע 2, מכיוון שאיננו בעליו הרשום של הרכב. עוד טענו כי יש לדחות את התביעה כנגד הנתבע 2, אשר הוא אומנם בעליו הרשום של הרכב, אולם לא הוא זה שניהל את עיסקת המכר אלא כל המו"מ למכירת הרכב, נעשה ע"י הנתבע 1 ולכן הוא לא ביצע כל הפרה או כל עוולה כלפי התובע, כנטען על ידו.

דיון ומסקנות:

 6.        לאחר ששמעתי את התובע והעד מטעמו, מר משה נאור וכן את הנתבע 1 הגעתי     

               למסקנה כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי. להלן אבהיר מסקנתי זו.

 תחילה יש לדחות את הטענות המקדמיות הסותרות, של הנתבעים. מאופן ניהול הדיון   

 והעובדה שהנתבע 2 לא התייצב לדיון, נחה דעתי כי מכירת הרכב נעשתה בידי הנתבע 1,   

 כשלוחו של הנתבע 2, ועל דעתו (ראו עדותו של התובע עמ' 10  רישא וכן תצהירו של

 הנתבע 1 ועדותו בעמ' 17 סיפה). לא רק שהיו כאן יחסי שליחות אלא שמדובר באב ובנו,שבמענה לשיחה טלפונית על פי פרסום בדבר העמדת הרכב למכירה, הפנה הנתבע 2 את התובע לאביו, הנתבע 1, וזה אומנם ניהל את המו"מ כמי שהוסמך על ידו למכור את הרכב.  בנסיבות אלה חזקה היא כי הנתבעים, היו מתואמים באשר לדרך והאופן בו נמכר הרכב בו טיפל הנתבע 1.

מעבר לדרוש אציין כי אילמלא הנחה הנ"ל בדבר יחסי שליחות, יתכן והיתה משמעות אחרת לאי התייצבות הנתבע 2 ולא מן הנמנע שהתובע יכול היה לקבל כנגדו פסק דין בהעדר תצהיר ובהעדר התייצבות.

7.         לגופו של עניין; לטעמי הימנעות צד במו"מ מלגלות פרט מהותי כמו בעלות ברכב של אישיות משפטית, שהיא חברה, חברת השכרה ואף חברת ליסינג, אשר ידוע לכולי עלמה, שיש בו כדי להפחית מערכו של הרכב, הוא בגדר אי גילוי האמת והתנהגות חסרת תום לב, וזאת בניגוד לסעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג -1973.  גם אמירה של "חצי-אמת", עשויה להתפרש בנסיבות מסויימות כשקר (ראו בספרם של ד'פרידמןונ' כהן, "חוזים" ב' (תשנ"ג-1992)בעמ' 573 ואילך). זאת ועוד בע"א 494/74 חברת בית החשמונאים מספר 96-97 בע"מ נ' דוד אהרוני, פ"ד ל(2) 141, ציין בית המשפט מפי כב' השופט מ' בייסקי (בעמ' 144), תוך הפניה לדין האנגלי והאמריקאי הנוגע להטעיה ותרמית כי:

"... יש ובעת ההתקשרות לא נאמרו דברים אשר בנסיבות המקרה היה מקום לומר אותם על-מנת שתתקבל תמונה מלאה ושלמה של העובדות העשויות להשפיע על אחד הצדדים לאותה ההתקשרות או על המחיר או על תנאי ההתקשרות. במקרה כזה לא תעמוד הטענה כי כל אשר נאמר הוא אמת וכי לא הוצגו דברים שבשקר יסודם. החובה הולכת הרחק מזה - וכאשר על פי הנסיבות יש לצפות שמלבד הדברים והתיאורים שנאמרו היה מקום לומר דברים שמבחינת העסקה יש להם חשיבות - כי אז יתכן ושתיקה ואי-גילוי כל הפרטים מעוותת את התמונה בכללותה והעלמת אותם פרטים על-ידי שתיקה יוצרת מצג-שוא ."

על העקרונות הללו חזר בית המשפט מפי כב' השופט אשר בע"א 838/75 ספקטור נ. צרפתי, פ"ד לב(1) 231, בעמ' 238, ומפי כב' הנשיא מ. שמגר בד"נ 7/81 פנידר חברה לבנין והשקעות בע"מ . נ. קסטרו, פ"ד לז(4) 673, בעמ' 696 (וראה גם ע"א 41/66, 309/66 לקי דרייב בע"מ נ' הרץ, פ"ד כא(1) 576 בעמ' 585). כמו כן ראו ת"א 1161/01 נחמה פלוז'ניק נ' דור אנרגיה (1998) בע"מ (לא פורסם) ניתן למצאו בפדאור עמ' 11 ואילך)