פסק-דין בתיק א 14952/05

       מבוא

1. ביום 25.8.04 ארעה תאונת דרכים בין רכבו של התובע- רכב מסוג דייהטסו מ.ר. 8519707 לבין רכב  הנהוג ע"י הנתבע, רכב מסוג פיאט מ.ר. 5046105.

2. התובע הגיש תביעה כספית לפיצוי בגין נזקי הרכוש שנגרמו לו לטענתו, 17,750 ש"ח נזק לרכב, 1,200 ש"ח עבור חוות דעת שמאי, 17,174 ש"ח בגין השכרת רכב  ו-5,000 ש"ח בגין עוגמת נפש ובסה"כ 41,124 ש"ח. התובע בכתב תביעתו טען כי הנתבע הודה באחריות לאירוע בפני סוכן הביטוח מטעמו ולתמיכה בטענותיו בדבר הנזק צרף מסמכים שונים וחוות דעת של השמאי מר יעקב ביטון.

3. הנתבע כפר בראש ובראשונה בזכותו של התובע לתבוע נזקים לרכב שהוא אינו בעליו.  הנתבע לא כפר בעצם הארוע אך טען כי התובע אחראי ברשלנותו לארוע התאונה. גם בשאלת הנזק כפר הנתבע וטען כי מדובר ברכב משנת 1990 שהיו לו נזקים קודמים, לגרסתו הסכומים הנתבעים אינם עולים על 7,420 ש"ח וכי התובע לא עשה להקטנת נזקיו למשל בעת ששכר רכב בסכום של 17,174 ש"ח כשווי רכבו 17,750 ש"ח.

4. לאחר שמיעת עדויות התובע, הנתבע והשמאי מר ביטון סיכמו הצדדים טיעוניהם בכתב.

      השאלות שבמחלוקת

5. באופן טבעי יש לברר מי מבין שני הנהגים אחראי לארוע התאונה ובמידה וייקבע כי הנתבע אחראי לקרות הארוע יש לקבוע מהו גובה הפיצוי לו יהיה זכאי התובע תוך התחשבות גם בשאלת הקטנת הנזק.

6. אציין כי לפי כתב ההגנה לכאורה קיימת שאלה נוספת- זכותו של התובע לתבוע פיצוי בגין נזקים שנגרמו לרכב הרשום על שם אשתו, אך מאחר והנתבע בחר שלא להתייחס לנושא בסיכומיו הנני רואה בכך חזרה מטענת העדר היריבות.

      דיון

       האחריות לאירוע התאונה

7. לאחר ששמעתי את העדויות ובעיקר לאור מיקום הפגיעות בשני הרכבים ותרשים האזור, שוכנעתי כי הנתבע הינו האחראי הבלעדי לאירוע התאונה.

8. אזכיר כי מכיוון הגעתו של  הנתבע אל צומת T יש תמרור האט ותן זכות קדימה, (ר' התרשים ת/2) ושדה הראיה המוגבל מאד לנהגים המגיעים מאותו כיוון בשל צמחיה עבותה (כפי שנראה בתמונה הראשונה בת/3), מחייב נהיגה בזהירות רבה במהירות איטית עד כדי עצירה.

9. הפגיעה בפינה הקדמית השמאלית ברכבו של הנתבע ביחד עם פגיעה לכל אורך הדופן הימנית של רכב התובע מחזקת המסקנה כי הנתבע התקדם לתוך צומת כששדה הראיה מוגבל, ראה לפתע את רכב התובע  ובשל מהירותו (גם אם היתה 10 קמ"ש) לא הספיק לבלום וגרם בשל מחדליו לארוע התאונה.  בנסיבות אלו מתייתר הצורך לבחון האם אכן הודה הנתבע באחריות בפני סוכן הביטוח מטעמו ועל מי משני הצדדים היתה חובה להביא להעיד את אותו סוכן ביטוח.

10. למען הסדר אבהיר כי למרות קביעתי כי הנתבע אחראי לתאונה, עדותו של התובע לא היתה אמינה עליי והרושם שהתקבל הוא כי התובע ניצל ארוע התאונה לחפש מקור להגדלת הפיצוי המגיע לו.

11. הדוגמא הבולטת לחוסר אמינות התובע התבטאה בטענה כי הוא "חילץ עצמו בקושי רב מהרכב" (סעיף 7 לכתב התביעה הנתמך בתצהיר), גרסה ששינתה כיוון בתצהירו ת/1 "לאחר שעוברים ושבים שהיו במקום סייעו לי לחלץ את עצמי" ובתום חקירתו הנגדית (עמ' 6) תאר זאת התובע אפילו בצורה קשה יותר "לא יכולתי לצאת". כאשר בכל אותה מצוקה לכאורה עומד במקום צלם המצלם את התובע מזוויות שונות וממרחקים שונים (ת/3). באותן תמונות שלגרסת התובע צולמו בעת הארוע, התובע לא נראה במצוקה, הוא לא נראה כמי שצריך עזרה לצאת מהרכב ואבהיר כי גם אם היו קשיים בפתיחת הדלת שליד הנהג חשוב לראות כי צידו השמאלי של הרכב לא נפגע כלל ולא היתה כל מניעה לצאת מאותו צד. התמונות המצולמות במועד בו צולמו כשהתובע "מככב" כשחקן מרכזי באותו שחזור מצביעות כבר באותו שלב על חריגה מהמקובל .

      גובה הנזק

12. גם בנושא זה דרכו של התובע אינה מקובלת עליי. לתובע היה רכב ישן יחסית- רכב משנת ייצור 1990 ששויו  19,500 ש"ח.  לא יתכן כי התובע ינצל את ארוע התאונה על מנת להגדיל נזקיו למשל בדרך של שכירת רכב  בסכומים המצטברים ל-17,174 ש"ח. לכך אוסיף כי עיון בקבלות השונות שצרף התובע בנושא זה תוך בחינת מועדי שכירת הרכבים ומיקום קבלת הרכבים מראים כי אין כל קשר סיבתי בין נזקים אלו לבין ארוע התאונה. מה עוד שבסכומים אלו יכול היה התובע לרכוש רכב אחר או למצוא פתרונות סבירים להעדר רכב למשל בשימוש בשרותי התחבורה ציבורית.

13. לכך אוסיף כי צדק הנתבע בטענתו כי לפני ארוע התאונה היו לרכבו של התובע נזקים קודמים. הדבר בולט  בתמונה הרביעית לת/3 בה נראה חוט בצבע ירוק הקושר את הפגוש הקדמי של הרכב- קשירה שנעשתה עוד לפני התאונה וגם מיקום הפגיעה בתמונה מס' 5 שצילם השמאי מעורר תהייה באשר לקשר שבינה לבין ארוע התאונה. 
14. תובע תם לב חייב היה להציג בפני השמאי מטעמו ובפני בית המשפט את כל הנזקים שהיו לרכבו לפני ארוע התאונה, התובע שבפניי לא עשה כן.