פסק-דין בתיק א 14944/04

בפני תביעה על סך 23,980 ש"ח אשר הוגשה בהליך של סדר דין מהיר.

התובעת הינה חברה העוסקת בין היתר בשמאות  ויעוץ תביעות אל מול חברות ביטוח.

לטענת התובעת בעקבות שריפה שפרצה במפעל הנתבעת 1 בתאריך 30/8/02 נפגשו הצדדים במהלך ספטמבר 2002 וסוכם כי התובעת תטפל בהערכה,יעוץ ושמאות נזקי השריפה עבור הנתבעים ותייעץ להם בדרישתם אל מול חברת הביטוח.

התובעת טוענת כי נחתם בין הצדדים הסכם שכ"ט ולפיו התחייבו הנתבעים לשלם לתובעים בגין ייעוצה סך של 5.5% מסכום הפיצוי שיקבלו הנתבעים מחברת הביטוח.

מנגד טוען הנתבע 2, כי  אינו צד לאותה התקשרות וכי כל המסמכים נחתמו ע"י הנתבעת 1 ואין הנתבע 2 ערב אישית לתשלום כלשהוא וכל פעולותיו נעשו במסגרת פעילותו כאורגן הנתבעת 1.

הנתבע מאשר כי פנה אל התובע וזאת על פי המלצת סוכן הביטוח  המוכר לנתבעים. לטענתם במהלך הפגישה עם מר מתי גלעדי ביום 10.9.02 הובטח לנתבע כי התובעת תגרום לכך כי הנתבעת 1 תשופה בסכום כפול מהדרישה אותה הפנו לחברת הביטוח (נספח א' לכתב ההגנה).

הנתבעת טוענת  כי הסכם שכר הטרחה  בדבר עמלה שתשולם לתובעת בגובה של 5.5% נחתם בהסתמך על הבטחת התובעת אשר הובאה לעיל.

עוד טוענת הנתבעת כי התובעת לא פעלה לקיים הבטחתה וכל שנעשה ע"י התובעת הינו עריכת מכתב ובו דרישה לתשלום של 1.85 מיליון ש"ח וכי כל הפעולות אל מול נציגי חברת הביטוח נעשו ע"י הנתבעת 1 באמצעות הנתבע 2.

לטענת הנתבעים החבות לתשלום שכר הטרחה התייחסה אך ורק למקום שפעולת התובעת תגרום לכך כי התמורה שתתקבל מחברת הביטוח בגין השיפוי יהא כפול מזה שפורט בפניה .

התביעה נוהלה על פי "סדר דין מהיר" ועל כן יהיה פסק דין זה מנומק בתמצית בלבד לרבות התיאור המובא לעיל כהוראת תקנה 214 טז (2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984.

דיון:

במהלך הדיון ביום 3.5.2004, ציינתי את החשש שמא הפעולות שנעשו  או אמורות להיעשות  עפ"י הסכם שכ"ט נוגדות את חוק לשכת עורכי הדין תשכ"א-1961 (להלן: "החוק"), ולאור העובדה שביפוי הכוח שנמסר לתובעת צויין שהתובעת "מטפלת" בתביעה, היא יכולה "להתפשר" בשם הנתבעת, "לגבות" את שכ"ט מהמבטח, "לחתום על בקשות", הצהרות וכו', פעולות שהחוק מייחד לעו"ד בלבד.

משכך, פעל ב"כ התובעת המלומד לשכנעני שפעילות התובעת אינה ב"ייצוג" ו"בייעוץ משפטי" אלא במתן חוות דעת בתחום השמאות - שזו מומחיותה.

לאחר שעיינתי במסמכים ובעדויות שלפני, דעתי  עדיין לא נוחה עם הסכם שכר הטרחה ויפוי הכוח שנחתם בין הצדדים שכן עדיין סבורני שהמדובר בהשגת גבול העיסוק של עריכת דין וגם בעניין צורת ההתחשבנות (אחוז מפסק דין או מפשרה)  יש בו טעם לפגם (נספח א' לכתב התביעה) לצורך הדיון אצטט את הקטע הרלוונטי שכותרתו הסכם "שכר טרחה":

" 2. א. התמורה המלאה - הסכום שישתלם ל-אי או. יחושב עפ"י שיעור של 5.5% מכל תקבול, תגמול או פיצוי (למעט קיזוזים ו/או ניכויים עסקיים) שיקבל הלקוח ו/או  יפסק לטובת הלקוח, בין בפשרה ו/או פסק דין ולא יאוחר מ 7 ימים לאחר כל סכום שיקבל הלקוח". (ההדגשה במקור- מ.ק)

הוראות חוק רבות וכן כללי אתיקה מקצועית בתחומים מסוימים אוסרות קבלת שכ"ט מותנה בתוצאות, כך לשם דוגמא:

תקנות שמאי מקרקעין (אתיקה מקצועית), תשכ"ו-1966

"(8) קביעת שכר, או קבלת שכר, לפי תוצאותיו של משפט הקשור בענין שלגביו ניתן השירות, או לפי תוצאותיו של השירות המקצועי שניתן" (ההדגשה שלי- מ.ק)

כללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו- 1986

"35 תשלום לעד

לא ישלם עו"ד , לא יציע לשלם ולא יתן יד לביצוע כל תשלום או תמורה אחרת לעד תמורת עדותו, אם תשלום זה מותנה בתוצאות משפט" (ההדגשה שלי- מ.ק)