פסק-דין בתיק א 1492/05

1.         עסקינן בתביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת, לטענתה, במהלך הדגמת ריקוד.

בהתאם להחלטת כב' הש. למלשטרייך לטר מיום 30/10/06 פוצל הדיון באופן שתחילה תדון שאלת החבות.

2.         ואלה העובדות שאינן שנויות במחלוקת בין הצדדים:

            2.1        התובעת, ילידת 14/11/75, הינה רקדנית במקצועה מזה שנים רבות.

2.2        ביום 17/12/02, עת שהתה התובעת בסטודיו לריקוד לצורך חזרות למופע ריקוד, ביקש ממנה הכוריאוגרף להדגים עימו צעד ריקוד ובמהלכו טענה התובעת לכאב ברגלה הימנית אשר מנע ממנה את ביצוע ההדגמה (להלן "ההדגמה" ולהלן "התאונה" או "האירוע" - בהתאמה).

2.3        ביום 18/12/02 נבדקה התובעת בחדר מיון של בי"ח איכילוב בתל-אביב, שם אובחן, בין היתר, כי היא סובלת מקרע במיניסקוס הפנימי; וביום 5/1/03 עברה התובעת ארתרוסקופיה בה נכרת המיניסקוס הפגוע.

2.4        לתובעת ארעה תאונה קודמת בתאריך 27/1/01 כאשר במהלך ריקוד נקרעה הרצועה הצולבת הקדמית ברגלה הימנית (להלן "התאונה הקודמת").

טענות הצדדים

3.         לטענת התובעת (בתמצית):

3.1        התובעת אינה יודעת את הסיבה שגרמה לתאונה. ההדגמה בוצעה על ידי הכוריאוגרף מר עוזר מורג (לעיל ולהלן "הכוריאוגרף") אשר בשליטתה המלאה של הנתבעת מס' 1 ו/או מי מטעמה. עסקינן ב-"דבר מסוכן" ועל כן נטל ההוכחה לאי קיום התרשלות מוטל על כתפי הנתבעות.

3.2        לחלופין, התאונה ארעה עקב רשלנות הנתבעת מס' 1 ו/או מי מעובדיה.

3.3        הכוריאוגרף לא הזהיר אותה כי מדובר "בהדגמה של ממש" והתובעת מצידה סברה כי המדובר בהדגמת תנועות ב"סימון" בלבד. מטעם זה לא היה תיאום בין הכוריאוגרף לבין התובעת ובמהלך ההדגמה הכוריאוגרף משך את רגלה הימנית של התובעת בחוזקה ובחוסר זהירות.

3.4        כתוצאה מכך התובעת נחבלה קשות ברגלה הימנית תוך שהיא סובלת מכאבים עזים בברך ובירך ואינה מסוגלת לדרוך על רגלה. לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור של 15% לפי חוות דעת המומחה מטעמה. לאחר התאונה הקודמת (מיום 27/1/01) התובעת השתקמה ושבה לעבודה מלאה עד לתאונה נשוא התביעה.

3.5        יש לראות בכוריאוגרף מנהל עבודה כאשר הרקדניות פועלות על פי הנחיותיו והוראותיו.
הלכה פסוקה כי ביחסי עובד - מעביד יש אחריות למעביד ומכאן אם היתה חוסר התאמה, האחריות רובצת לפתחו של המעביד. אם הכוריאוגרף חשב כי הפעולה תתבצע באופן אמיתי והתובעת יחד עם עוד שני עדים העידו כי זה היה בסימון בלבד, הרי שהאחריות בגין חוסר התיאום בין השניים וכפועל יוצא לפגיעה מוטלת על המעביד. התאונה ארעה כאשר התובעת במצב סטטי לצורך הדגמה ולא במהלך ריקוד.       

3.6        גרסת התובעת בסעיף 3 (א) לכתב התביעה, בתצהירה ובתביעת הנכות למוסד לביטוח הלאומי מפורטת ואחידה. אמנם בטופס דמי הפגיעה ישנה גרסה חלקית אך היא אינה סותרת גרסה זו.

3.7        העדה מטעמה, הגב' נעמה גולן, מעלה גרסה עובדתית זהה לגרסת התובעת וכך גם מר אנג'ל שלא נחקר (תצהיריהם הוגשו וסומנו ת/1 ו-ת/7, בהתאמה). המדובר באירוע שארע לפני קהל של אנשים ולכן ניתן לברר מה היא הגרסה האמיתית.

אין בעצם העובדה שהתובעת לא העידה על כך שהגב' גולן עובדת עמה כדי לפגוע במהימנות העדויות מה גם שהיא העידה שהיא מכירה את התובעת מזה שנים רבות.

3.8        בעדות הכוריאוגרף רב הנסתר על הגלוי, הוא אינו זוכר הרבה ואף לא את הפעולה שביצעו לפני התאונה. מכל מקום אף גרסתו אינה סותרת את גרסת התובעת.