פסק-דין בתיק א 14891/04

1.         התובע, יליד 1965, אשר הועסק על ידי הנתבעת כעובד מטבח, עתר נגד הנתבעת לפצותו, בגין נזקי גוף שלטענתו נגרמו לו, בתאונת עבודה מיום 03/04/04 (להלן - התאונה).

2.         לטענת התובע, התאונה אירעה בזמן שעסק בניקוי כלים לקראת חג הפסח, בבסיס חיל הים בחיפה.

לגרסתו, במהלך הניקוי נשפך עליו חומר מסוג סודה קאוסטית (להלן - החומר) וגרם לו לכוויות בכל חלקי גופו.

לטענת התובע כתוצאה מהתאונה הוא סובל מנכות בתחום הפלסטי ומהגבלה בביצוע פעולות.

3.         התאונה הוכרה כתאונת עבודה, ובמסגרת המל"ל נקבעו לתובע 100% נכות זמנית למשך חדשיים. לבסוף נקבעה לתובע נכות צמיתה בגובה 10% מיום 09/06/04.

            ב-05/03/06 הסכימו הצדדים כי קביעות הועדה הרפואית של המל"ל ישמשו כחוות הדעת הרפואית מטעם התובע.

5.         המומחה מטעם הנתבעת, פרופ' מלר, מומחה לכירורגיה פלסטית, קבע בחוות דעת מיום 23/04/06, כי הכוויות אשר נגרמו לתובע כתוצאה מהתאונה, החלימו לחלוטין ולו נותרה נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה.

6.         בישיבת 01/11/06 הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה פסק הדין יינתן על סמך סיכומים בעל פה, המסמכים שהוגשו על ידי הצדדים וללא שמיעת עדויות.

7.         הצדדים חלוקים באשר לשאלת האחריות וגובה הנזק.

8.         האחריות -

8.1        חובת זהירות מושגית -

במסגרת יחסי עובד מעביד, מוטלת על האחרון חובת זהירות מושגית המחייבת אותו לנקוט באמצעים סבירים כדי להגן על עובדיו מפני סיכונים המצויים במקום העבודה (ראה למשל - ע"א 663/88 שירוזיאן נ' לבידי אשקלון בע"מ, פ"ד מז(3) 225; ע"א (ת"א) 1519/01 עקיס יצחק נ' אוניקובסקי-מעוז בע"מ, תק - מח 2003(4), 1149).

בנוסף, על המעביד חלה חובת מתן אזהרה ומתן הנחיות מתאימות לעובדים, בנוגע לסיכונים הקיימים במקום העבודה (ראה - ע"א 154/88 שמעון נדל נ' פיסובי, דינים עליון, כרך כד, 441).

אולם, אחריותו של המעביד אינה אחריות מוחלטת לכל נזק אפשרי שנגרם לעובד במהלך העבודה ומקום שלא הוכחה כל רשלנות מצד המעביד לקרות התאונה, או שהעובד היה המתרשל היחיד, אין לחייב את המעביד באחריות לתאונה.

8.2        חובת זהירות קונקרטית -

על מנת לבסס חובת זהירות קונקרטית יש לבדוק אם בנסיבות המקרה אדם סביר (מעביד סביר בענייננו), היה יכול וצריך לצפות את התגבשות הנזק (ראה - ע"א 4114/90 - אברהם בן שושן נ' כריכיה קואופרטיבית בע"מ, פ"ד מח(1), 415 עמ' 428-429).

בענייננו, הנתבעת יכולה היתה לצפות כי כתוצאה משימוש בחומר, עלול להתרחש אירוע תאונתי שיגרום לנזק.

על פי גרסת התובע, שלא נסתרה, הוא לא הודרך כלל על אופן השימוש בחומר וכן לא סופקו לו אמצעי מיגון מתאימים (וראה גם המסמכים הרפואיים לפיהם לתובע נגרמו כוויות בכל חלקי גופו, תוצאה שאינה סבירה במידה ולתובע היו מסופקים אמצעי מיגון מתאימים טרם קרות התאונה).