פסק-דין בתיק א 14877/04

התובעת הגישה כנגד הנתבעים תביע ה על סך 86,242 ש"ח בגין אספקת סחורה בשנים 2003-2004, אשר בגין חלקה ניתנו שיקים שחזרו. הסחורה, כנטען, סופקה לנתבעת, בערבות הנתבע. הנתבעים הגישו בקשה לרשות להתגונן וקיבלו רשות להתגונן. על פי תקנה 211, אם ניתנה רשות להתגונן, יראו את התצהיר ככתב הגנה, זולת אם ניתנה החלטה אחרת. מאחר שלא ניתנה החלטה אחרת, התצהיר הוא כתב ההגנה. בכתב ההגנה הופיעו שתי טענות: א. השיקים חוללו בשל מצבם הכלכלי הקשה של הנתבעים. ב. משחוללו השיקים באי פרעון הפסיקה הנתבעת לקנות חול מהתובעת. הווה אומר שיתרת החובה היא השיקים בלבד ומלבד השיקים אין הנתבעים חייבים לתובעת כלום. מאחר שהטענה הראשונה לאו טענה היא כלל, נותרה לדיון הטענה השניה, דהיינו כי מאז שחוללו השיקים לא קנתה הנתבעת עוד סחורה מהתובעת, על התוצאות הנובעות מכך. הנתבעים הסכימו למתן פסק דין חלקי נגדם על יתרת השיקים, בסך 59,290 ש"ח, והדיון שנותר הוא יתרת החוב מעבר לשיקים, 26,952 ש"ח. 

כפי שהחלטתי בקדם משפט ובמהלך הדיון, לא היתה בכתב ההגנה כל הכחשה של אספקת הסחורה, מלבד הטענה שהיא הופסקה משחוללו השיקים. על כן, לפי תקנה 83, כל טענת עובדה שלא הוכחשה בכתב ההגנה במפורש או מכללא רואים אותה כטענה שמודים בה. אמנם, בית המשפט רשאי, לפי שיקול דעתו, לדרוש שהעובדות יוכחו אף שלא הוכחשו, אך בנושא זה, כאשר השאלה אם הוספקה הסחורה אם לאו היא שאלה עובדתית שבידיעת שני הצדדים, והנתבעים לא הכחישו אותה, אין מקום לדרוש הוכחה מהתובעת.

ואכן, הוכח מן הראיות, שהטענה העובדתית של הנתבעים, כי משחוללו השיקים לא קנתה עוד הנתבעת חול מהתובעת, היא טענה נכונה. אכן כך היה, ואף התובעת אינה חולקת על כך. לפי המסמכים שצורפו לתצהיר מטעם התובעת, האספקה האחרונה לנתבעת היתה ביום 12.2.04, והשיק הראשון חזר ביום 20.2.04. על כן, אני קובע כגירסת הנתבעים שלאחר שהחלו השיקים לחזור לא קנתה הנתבעת עוד חול מהתובעת.

ואולם, התוצאה מקביעה עובדתית זו אינה כטענת הנתבעים. התביעה כלל אינה נסובה על אספקה לאחר שחזרו השיקים, אלא עד שחזרו השיקים. דעת לנבון נקל, כי בתנאי האשראי המוסכמים, של שוטף + 60 יום, אין ספק שיהיה פער של אספקה בחודש השוטף ועוד שיקים יום, שעבורם לא ניתנו שיקים, וזאת אפילו אם היו הנתבעים עומדים בתנאי האשראי. ממילא, הטענה, כאילו החוב הוא רק סכום השיקים אינה יכולה לעמוד.

יתר על כן, השיק הראשון שחזר הוא 7,000 ש"ח ליום 20.2.04. העד מטעם התובעת, חשב החברה, העיד כי אוספים את השקילות של החודש ומוציאים חשבונית והתשלום 60 יום מתום חודש הוצאת החשבונית (עמ' 13). במצב שבו תנאי התשלום הם שוטף +60, לא יכול להיות שיק ל- 20 לחודש, או ל- 15 לחודש, כשיקים אחרים. השיקים תמיד ינתנו לסוף החודש. כאשר יש שיקים באמצע החודש, יש שתי אפשרויות, או שהמשלמים הקדימו את התשלום או שאיחרו. מכיוון שהנתבעים הצהירו שהיו במצב כלכלי קשה, ורואים שהשיקים חזרו עקב חשבון מוגבל, יש להניח שהנתבעים איחרו את התשלום ולא הקדימו אותו. סביר להניח איפוא כי השיק ליום 20.2.04 הוא עבור אספקה לא יאוחר מחודש אוקטובר 2003, שכן בנובמבר יצאה חשבונית שצריך לשלמה עד 29.1.04, והנתבעת איחרה לפחות 22 יום.  בכל מקרה יש איפוא פער של אספקות שאין עבורם שיקים.

על כך יש להוסיף את עדותו של הנתבע עצמו. עדות זו היתה בלתי אמינה בעיני, והן על פי התרשמותי מעדותו והן לפי דוגמאות אלה:

א.       הנתבע התבקש בעמ' 14 לקרוא מה כתוב בסעיף 1א להסכם. תחילה אמר שהוא לא יודע לקרוא עברית. אחר כך שינה גירסתו ואמר שהוא יודע לקרוא אבל לא רואה טוב עם המשקפיים. והנה בעמ' 15 הצליח, למרות שלדבריו הוא לא רואה טוב עם המשקפיים, לקרוא את השורה האחרונה בתעודת השקילה שכתוב בה 628810. שני הדברים כתובים באותו גודל לערך. מכאן שאמירתו כאילו הוא לא רואה טוב  עם המשקפיים לא היתה אלא התחמקות וכזב. 

ב.       העד הכחיש שרכב מס' 3501515 הוא רכב של הנתבעת. לדבריו, היו הרבה כלי רכב של ספקים שהיו באים אליו והוא לא זוכר את כולם. דע עקא, שלפי תעודות השקילה, כל האספקות, למעט בודדות, נעשו באמצעות רכב זה, והרי הנתבעים לא הכחישו את החלק בהספקות שעליו ניתנו שיקים. מכאן, שעדותו של הנתבע בפני כאילו זה אינו כלי רכב של הנתבעת או מטעמה, היא עדות שווא.  

לעומת זאת, עדות העד מטעם התובעת לא נסתרה והיא אמינה בעיני.

למעלה מן המידה, אציין כי הנתבעים טענו שתעודת שקילה מסויימת נזקפה לחובתם למרות שנרשם שם לקוח אחר. לפי עדותו של החשב מטעם התובעת, זו היתה טעות ברישום פרטי הלקוח. הטעות מוכחת מתוך תעודת השקילה, שבה נרשם מס' הרכב 3501515 הוא הרכב שבו בוצעו כמעט כל האספקות לנתבעת, והוא אינו רכב של התובעת, כפי שהעיד העד מטעם התובעת.

אוסיף עוד, כי מתוך  כרטיס הלקוח שצורף לתצהירו של חשב התובעת, עולה כי סדרת השיקים ע"ס 8,130 ש"ח כל אחד ניתנה לפני 31.12.03, דהיינו בשל חשבוניות שהוצאו עבור אספקות לפני 31.12.03. גם השיקים בסך 3,500 ש"ח מחליפים שיק שחזר לאחר שניתן קודם ליום 31.12.03 על סך 7,000 ש"ח. מכאן, שבגין החשבוניות שיצאו אחרי 31.12.03, בסך 34,771 ש"ח, לא ניתנו שיקים.  היתרה הנתבעת היא 26,952 ש"ח, ולכן, לא תהיה התובעת זכאית ליותר מסכום זה.

על פי כל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים לשלם לתובעת 26,952 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 12.8.04 ועד לתשלום המלא בפועל. כמו כן אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת אגרות המשפט ששולמו על ידה, כשהם צמודים ונושאים ריבית לפי חוק פסיקת ריבית והפרשי הצמדה.

לענין הוצאות שכ"ט עו"ד, על פי התקנות התעריף המומלץ של לשכת עורכי הדין ינחה את הפסיקה. לפי תעריף זה, בגין סכום חוב זה, עבור הגשת התביעה, לא יפחת השכר מ- 3,240 ש"ח. עבור ישיבה נוספת, לא יפחת השכר מ- 530 ש"ח. איני מקבל את התמורה של 530 ש"ח כתמורה מתאימה לישיבת הוכחות וסיכומים, הדורשת הכנה והופעה. השכר המתאים לישיבת הוכחות הוא בין 4,000 ל- 5,000 ש"ח, ובמקרה זה אלך על הצד הנמוך. דהיינו התובעת זכאית ל- 3,240 ש"ח עבור התביעה ועוד 530 ש"ח עבור ישיבת קדם משפט ועוד 4,000 ש"ח עבור ישיבת הוכחות וסיכומים. לפיכך, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 7,770 ש"ח בתוספת מע"מ.  

המזכירות תמציא העתק לב"כ הצדדים

ניתן היום כ"ב בסיון, תשס"ה (29 ביוני 2005) בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: