פסק-דין בתיק א 14823/03

העובדות

חברת נתור אחוד סוכני נסיעות לטיולים מאורגנים בע"מ (להלן - "התובעת"), הינה חברה ציבורית העוסקת בתחום התיירות היוצאת, המשווקת את שירותיה באמצעות סוכני נסיעות.

חברת מדינה טורס בע"מ (להלן "הנתבעת") הינה סוכנות נסיעות, אשר הוצא כנגדה צו פירוק ביום 19.6.03.

ביום 15.4.91, התקשרו התובעת והנתבעת בהסכם, לפיו התחייבה הנתבעת לתווך עבור התובעת את שירותי הקרקע לחו"ל, המסופקים ע"י התובעת וכן להעביר לתובעת את התקבולים שיתקבלו בגין התיווך, כפי שיפורט בדו"ח חודשי שיועבר מהתובעת לנתבעת לא יאוחר מה - 15 לחודש (להלן- "ההסכם").

כערבים יחד ולחוד להתחייבויות הנתבעת על פי ההסכם, חתמו, מר שרמן, מנהל הנתבעת 1 ומר יוסף חייט (להלן - " הנתבע").

ביום 20.11.02 ברח מנהל הנתבעת, מר שרמן לחו"ל, עקב קשיים כלכליים אליהם נקלעה הנתבעת, וביום 25.11.02 הוגשה הבקשה לפירוק הנתבעת וצו הפירוק הוצא, כאמור, ביום 19.6.03 .

טענות הצדדים

לטענת התובעת, הנתבעת לא העבירה לתובעת את מלוא התקבולים המגיעים לה מתיווך שירותי הקרקע, ושיקים, שנתנה הנתבעת, לא כובדו ע"י הבנקים. לפיכך, היות והחברה חדלת פרעון ומנהלה ברח לחו"ל, חב הנתבע, בחובות הנתבעת בהתאם לחתימתו כערב לכל התחייבויותיה.

הנתבע טוען כי עבד אצל הנתבעת במחלקת תיירות נכנסת, תחילה כמורה דרך ולאחר מכן קודם לתפקיד רכז מדריכים ואח"כ כמשווק. בשנת 96' פוטר הנתבע ובשנת 97' חזר לעבוד בחוזה מיוחד ל-5 שנים עם תנאים אחרים.

הנתבע טוען, כי מעולם לא ביקר במשרדי התובעת ומעולם לא קיבל לידיו עותק מההסכם, כמו כן לא הובהרה לו משמעות הערבות עליה הוא חותם, כך למשל לא ידע כי הוא חותם על ערבות בתחום התיירות היוצאת ולא בתחום התיירות הנכנסת, שהיא תחום עבודתו, וכי אילו ידע שכתב הערבות לא יבוטל, לא היה חותם עליו.

לטענתו, הסכים לחתום על הערבות, היות ומצב התיירות בשנת 1991, היה בכי רע ולא היה לנתבעת סיכוי להתקיים ללא הערבות. עם זאת, הובהר לו, כי תוקף הערבות קצר וברגע שהתיירות תשתפר, לא יהיה בה כל צורך.

הנתבע מוסיף וטוען כי התובעת הגדילה את החוב האמור, בחוסר תו"ל, היות והתובעת, גם לאחר שידעה כי הנתבעת בקשיים, לא הפסיקה לספק לה שירותים בגין וואוצ'רים, שמועד פירעונם היה לאחר בריחת מר שרמן לחו"ל ולא יידעה את הנתבע בקשר לערבותו במשך השנים, אלא רק לאחר אובדן גמור של כל סיכוי לגביית הכספים. לטענתו כעת, לאחר 14 שנים, אינו מסוגל לעמוד בהתחייבויותיה של הנתבעת.  

דיון והכרעה

ביום 5.7.05 התקיים דיון הוכחות ובסופו ניתנה החלטה, לפיה על הצדדים להודיע לבית המשפט בתוך 7 ימים מיום הדיון, האם הגיעו להסדר פשרה, כפי שהותוותה בדיון. במקביל ניתן צו לסיכומים, לפיו ב"כ התובע אמור היה להגיש את סיכומיו עד ליום 1.9.05 ובהתאם נקבע כי ב"כ הנתבע יגיש את סיכומיו עד ליום 15.10.05.

עד ליום זה לא הוגשו סיכומי התובעת או הודעה בדבר פשרה.

תקנה 160 (ד) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, מורה, כי דינו של בעל דין, אשר לא הגיש סיכומיו במועד שנקבע יהא כדין בעל דין, שלא התייצב במועד שנקבע לדיון. ודינו של בעל דין, שלא התייצב לדיון כאמור, קבוע בתקנה 157 ולפיה, בית המשפט רשאי למחוק את התובענה או לדחותה, אך בית המשפט יעשה כן רק לאחר דיון בתביעה לגופה, על פי הראיות המונחות בפניו (ר' רע"א 5451/94 יצחק זימן נ' פנחס מזרחי, פורסם אתר נבו). 

לגופו של עניין ועל פי הראיות, חתם הנתבע, כערב ביחד ולחוד, לכל התחייבות הנתבעת, על פי ההסכם בין התובעת לנתבעת מיום 15.4.91, בלא שערבותו ננקבה בסכום.

ההסכם והערבות נחתמו לפני כניסתו לתוקף של תיקון תשנ"ב לחוק, ולכן חל  ס' 5 (ד) לתיקון תשנ"ב, שהינו חלק מהוראות המעבר, הקובע כי:

"5. (ד) ערב יחיד שהתחייב, לפני תחילתו של חוק זה, בערבות בסכום שאינו נקוב יהיה ערב רק לסכומים או להתחייבויות בסכום נקוב שניתנו לחייב עד שישים ימים אחרי תחילתו של חוק זה".

"ערב יחיד", הוגדר בסעיף 19 לחוק הערבות, תשכ"ז-1967,

"ערב יחיד" - מי שאינו תאגיד, ולמעט בן זוג של החייב או שותפו של החייב, בין בשותפות ורשומה ובין בשותפות שאינה רשומה ; היה החייב תאגיד, לא ייחשב כערב יחיד גם מי שהוא בעל עניין בתאגיד ; לענין זה, "בעל ענין בתאגיד" - כהגדרת "בעל ענין" בתאגיד, בחוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968".

 הפסיקה קבעה, כי התיקון נועד, כדי להגן על ערב יחיד מפני פגיעה בלתי סבירה בו, כתוצאה מחתימה על ערבות בלתי מוגבלת. קיים שוני בין מי שערב לסכום קצוב ונטל בכך על עצמו במודע, ערבות לחוב ששיעורו ידוע מראש, לבין מי שערב לחוב בשיעור בלתי מוגבל, בלא יכולת לצפות את תוצאות חתימתו. חתימה על ערבות בלתי מוגבלת בסכום, עלולה לגדול לחוב רב ולהביא להרס כלכלי של הערב, אשר חתם על הערבות מתוך חוסר הבנה לתוצאות מעשיו, ובלא שיוסבר לו טיב התחייבותו. (ר' ע"א 1513/99 חיים דטיאשוילי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, נד (3) 591, ע"א 6899/97 פייבושביץ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ פ"ד נז (1) 364).