פסק-דין בתיק א 14822/94

1.         חורי יוסף בע"מ (להלן: החברה או היזם. מנהלה ייקרא להלן: חורי) הנה חברת בניה אשר הקימה במועד הרלוונטי לתובענה בניין מגוריםבו תשע יחידות דיור ברחוב הרב חלפון 21 בחיפה (להלן: הבניין). הנתבע 1 (להלן: זיידאן או הקבלן) היה באותה עת קבלן לביצוע עבודות שלד בניין. הנתבעים 2 ו-3 הנם אחיו של הקבלן ורעייתו אשר רכשו אחת הדירות בבניין.

2.         ביום 1.9.93 נכרת חוזה בין החברה לבין זיידאן לפיו התחייב האחרון לבצע עבודות הקמת שלד הבניין תמורת שכר מוסכם. בין היזם לבין הקבלן נתגלעו חילוקי דעות ביחס לאופן קיום החוזה, כאשר  כל צד מייחס למשנהו הפרת התחייבויות חוזיות.

בעוד החברה טוענת כי זיידאן לא עמד במועדים החוזיים וגם ביצע עבודה לקויה ולכן זכאית לפיצוי ממנו טוען האחרון כי לא זו בלבד שהראשונה לא שילמה לו את מלוא התמורה המוסכמת אלא שחייבת לו כספים בגין עבודות נוספות שהוזמנו ממנו וכן פיצוי על נזקים שנגרמו לו בעטייה של ההפרה.

3.         ביום 1.9.94 הגישה החברה תובענה כספית נגד הקבלן ונגד אחיו ורעייתו. בתביעתה נגד הקבלן נתבע פיצוי בסך 300,000 ש"ח המורכב מעלות תיקון ליקויים שנמצאו בעבודת השלד ואשר הוערכו על ידי מומחה מטעמה בסך 65,000 ש"ח ועוד סך של 505,000 ש"ח פיצוי מוסכם ומוערך מראש בחוזה בגין כל יום של איחור בהשלמת העבודה. מסך כל הפיצוי הנתבע מאת הקבלן קוזזו 151,000 ש"ח שהחברה נותרה חייבת לו לפי חישוביה מתוך התמורה החוזית.

            בכתב התביעה  נתבעו גם אחיו של זיידאן ורעייתו לשלם סך של 140,000 ש"ח, יתרת מחיר הדירה שרכשו מהחברה. זיידאן נתבע כערב לחיוביהם. חלק זה של התובענה בא על סיומו בפשרה זה מכבר, כך שנותרה להכרעה המחלוקת בין החברה והקבלן בלבד.

            סכום התביעה בכללותו הועמד לצורכי אגרה על סך 300,000 ש"ח ומסכום זה יש להפחית את הסך של 140,000 ש"ח שנתבע כיתרת מחיר דירת האח ורעייתו, כך שבכל מקרה ניתן יהיה לפסוק  לחובת הקבלן לא יותר מסך של 160,000 ש"ח נכון ליום הגשת התובענה.

4.         ביום 3.2.98 הגיש הקבלן תביעה נגדית במסגרת ת"א 3324/98 בה תבע סך של 666,508 ש"ח המורכב מיתרת התמורה החוזית בה הודתה החברה, יתרת החוב בגין עבודות שבוצעו בהתאם לחוזה כולל התייקרויות, תשלום בגין עבודות נוספות שהוזמנו וכן הוצאות תקורה שנוספו מחמת מחדלי החברה בעטיים התארך ביצוע העבודה כארבעה חודשים וחצי נוספים.

5.         הדיון בשתי התובענות אוחד. מאחר שחלק ניכר מהמחלוקת הנו בעל ממד מקצועי הנדסי מונה בהסכמה המהנדס דן ברלינר כמומחה מטעם בית משפט. מינויו בוטל עקב חוסר היענות מצדו ומונה תחתיו דר' זלינגר ז"ל. למרבה הצער הלך המומחה לבית עולמו טרם היה סיפק בידו להשלים את מלאכתו ונוצר הצורך במינוי מומחה שלישי. בהסכמה מונה המהנדס מנחם המר (להלן: המומחה) שעבודתו התעכבה בשל העדר מסמכים שנמסרו לדר' זלינגר ז"ל, ואשר יורשיו התקשו לאתר.

            משנתקבלה חוות דעת המומחה הסכימו בעלי הדין כי אכריע במחלוקת שנותרה על סמך חומר הראיות המצוי בתיק וסיכומי טענותיהם בכתב.

הפיצוי המוסכם

6.         כאמור, ביום 1.9.93 נכרת חוזה בין החברה לבין הקבלן לפיו התחייב האחרון להתחיל את עבודת הקמת השלד ביום 15.8.93 ולהשלימה עד ליום 15.4.94  (ראה סעיף 17 לחוזה, נספח א' לשני כתבי תביעה). עוד נקבע בסעיף 26 לחוזה, כי הקבלן ישלם בעבור כל יום של איחור, " ובתנאי שהאיחור לא יעלה על 60 יום.." פיצוי בסך 2,000 ש"ח. בעבור כל יום של איחור מעבר לשישים הימים הוסכם על פיצוי בסך של 5,000 ש"ח. סכומים אלה צמודים למדד תשומות הבניה על בסיס מדד חודש יולי 1993.

7.         אין חולק כי הקבלן סיים את עבודת הקמת השלד ביום 31.8.94. לטענת החברה היא זכאית לפיצוי בגין האיחור בהשלמת העבודה החל מיום 15.4.94 שהוא מועד הסיום החוזי ואילו הקבלן סבור כי אינו חייב בפיצוי כלשהו היות שהאיחור נבע מסיבות התלויות בחברה, שלא מסרה לו תוכניות קונסטרוקציה במועד ובנוסף גם הזמינה עבודות נוספות שחייבו חריגה מהזמן החוזי.

8.         המומחה התייחס לסוגיית האיחור. לאחר שבחן מסמכים שונים, בין היתר יומני העבודה, תוכניות עבודה וחשבונות וגם שוחח עם חורי וזיידאן הגיע לכלל מסקנה כי האיחור בסיום העבודה נבע בעיקר ממחסור בעובדי הקבלן ובאופן חלקי מהעבודות הנוספות שהוזמנו. לדעת המומחה הגם שהיה צורך בהעסקת שמונה עד עשרה עובדים על מנת לעמוד בקצב הביצוע המוסכם העסיק בדרך כלל הקבלן מספר קטן של עובדים.

עוד קבע המומחה בהסתמך על מכלול הנתונים שעמדו לרשותו, כי כבר בעת כריתת החוזה היו בידי זיידאן תוכניות קונסטרוקציה וכי השינויים שנדרשו ממנו במהלך ביצוע העבודה לא היוו גורם לעיכוב.

            לבסוף קבע המומחה כי אכן הוזמנו מהקבלן עבודות נוספות אשר האריכו את משך ביצוע העבודה וכי בניכוי תקופה זו יש לזקוף לחובת זיידאן איחור בן שבעים וששה ימים בהשלמת עבודת הקמת השלד. בהמשך גם חישב המומחה את גובה הפיצוי לו זכאית החברה על בסיס הפיצוי המוסכם בחוזה.

9.         קביעת המומחה ביחס לסיבת האיחור והיקפו מבוססת כדבעי והיא מקובלת עליי. בחוות דעתו בחן המומחה בצורה יסודית ומקיפה את המסמכים השונים שעמדו לרשותו, שמע את גרסאות חורי וזיידאן ולאחר ניתוח כלל הנתונים הסיק מסקנות המתיישבות עם נסיונו וידיעותיו המקצועיות. אמנם נכון כי מהאמור בחוות דעתו משתמע שבנקודות מסוימות העדיף גרסה אחת על פני רעותה ובכך חרג מתחום מומחיותו. אין בכך כדי לפגוע במסקנותיו, שהרי דברים אלה נועדו לתת משקל נוסף למסקנותיו המקצועיות שבוססו כראוי. גם בהתעלם מאמירותיו אלו של המומחה חוות דעתו מקצועית וניתן להסתמוך עליה לשם קביעת ממצאים ועובדות.

10.        אני קובעת אפוא כי הקבלן סיים את העבודה באיחור בן שבעים וששה ימים.

11.        לעומת זאת, אין לקבל את חישוב גובה הפיצוי שנערך על ידי המומחה הגם שהוא מעוגן בחוזה ומהווה תוצאה של הכפלת סכומי הפיצוי הנקובים בסעיף 26 לחוזה במספר ימי האיחור. קביעת גובה הפיצוי הנה מלאכתו של בית המשפט ואינה תפקידו של המומחה. על בית המשפט לקבוע האם קיים יחס סביר בין סכום הפיצוי המוסכם לבין הנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה, ואם התשובה תהא שלילית האם בנסיבות יש מקום להפחיתו.

12.        סעיף 15(א) ל חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 (להלן: חוק התרופות) קובע לאמור:

"הסכימו הצדדים מראש על שיעור פיצויים ( להלן - פיצויים מוסכמים), יהיו הפיצויים כמוסכם, ללא הוכחת נזק; אולם רשאי בית המשפט להפחיתם אם מצא שהפיצויים נקבעו ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה".