פסק-דין בתיק א 14809/04

1.       זוהי תובענה על סך של 253,083 ש"ח שעניינה דרישה מעורך דין לשלם ללקוחות דמי פיצויים שנפסקו לזכותם ושולמו לאחר מתן פסק בוררות לידי עורך דינם.

רקע עובדתי

2.       התובעות הינן שלוש חברות בע"מ אשר ניהלו בחופי טבריה מתקנים למטרת נופש וקיט  ואשר ניזוקו בשיטפונות עונת הגשמים בשנת 1969 בשתי הצפות.

3.       בעלי החופים הגישו, בליוויית ארבעה תובעים נוספים, תובענה לפיצויים בגין נזקים אלה מחברת מקורות וממדינת ישראל לבית המשפט המחוזי בנצרת בתיק אזרחי 37/70.

          (להלן: "תביעת הפיצויים").

4.       בית המשפט המחוזי בנצרת קבע בפסק דין מיום 11.9.77 כי חברת מקורות ומדינת ישראל אחראיות לנזקי ההצפה.

5.       בפסק דין בערעור על פסיקת בית המשפט המחוזי בתיק ע"א  685/77 נקבע ביום 8.7.82 בבית המשפט העליון כי על הנתבעות חלה חובה לפצות את התובעות בגין נזקי ההצפה השנייה בלבד.

6.       לעניין שאלת גובה דמי הנזק שיש לפסוק בגין הצפה זו הועברה ההתדיינות לבית המשפט המחוזי וממנו להליך בוררות בפני כבוד השופט המנוח ש. אלקיים ז"ל על פי הסכם בוררות מיום 16.11.84.

7.       עם פטירת הבורר - הועברה הבוררות בפני עורך הדין יהודה זהבי על פי צו בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 28.6.98, וזו נסתיימה בפניו בפסק מיום - 19.4.01, בפסקו  לכל אחת מן התובעות פיצוי על פי דוחו"ת נזק שהובאו בפניו כדלקמן:

א.      לתובעת מספר 1 סך של -   92,987 ש"ח;

          ב.       לתובעת מספר 2 סך של -  93,837 ש"ח;

          ג.       לתובעת מספר 3 סך של -  52,454 ש"ח;

כן פסק הבורר כי על הנתבעות דשם לשלם לתובעות יחדיו הוצאות הבוררות בסך של 130,000 ש"ח וכן שכר טרחת עורך דין בסכום של 75,000 ש"ח בתוספת דמי מע"מ.

          סכום הפיצויים הכולל אשר נפסק לתובעות כולן עמד על פי פסק הבורר על סך של 725,808 ש"ח.

8.       התובעות דכאן טוענות כי כספי הפיצויים הועברו לנתבע כעורך דינן אך לא שולמו לידיהן על אף קיום הסכם שכר טרחה עם אביו המנוח של הנתבע עו"ד א. חטר ישי משנת 1977 בשיעור של 20% מן הפיצוי שייפסק.

9.       הנתבע גורס כי אכן חולט כל סכום הפיצויים לידיו כיוון ששכר טרחת עורכי הדין ממשרדו משך כשלושה עשורים בהם טופלה סוגיית פיצויי השיטפונות עלה בהרבה על הסכומים שהתקבלו במשרדו כפיצוי עבור התובעות.

דיון

10.     מטעם בעלי מלון חוף רון בע"מ, התובעת מס' 1, העיד מר אהרון אמסלם בתצהירו ת/1 כי נכח בפגישה של שישה בעלי חופים בכנרת ביום 29.9.77 במהלכה התקשרו הללו עם עורך הדין המנוח א. חטר ישי ז"ל במשרדו דאז ברחוב טוסקניני מס' 1 בתל-אביב בהסכם שכר טרחה בשיעור של 20% מכל סכום אשר ייפסק כפיצוי, אשר העתקו צורף לכתב התביעה, ומהווה נספח ב' א לה.

          (להלן: " כתב ההתחייבות").

11.     לאורך שנות קיום ההליכים לא היה כל סיכום אחר בין הצדדים מלבד סיכום זה, וכן לא נדרש כל שכר טרחה נוסף ולא נעשתה כל פנייה אל התובעות לחתום על הסכם שכר טרחה נוסף או אחר.

12.     מעת לעת נדרשו הוא והתובעות הנוספות לשלם מיני תשלומים עבור הוצאות שונות, כגון אגרות משפט, הוצאות בוררות, שכר הבורר והוצאות שוטפות במשרד הנתבע, אשר בגבייתן עזר.