פסק-דין בתיק א 1480/98

רקע עובדתי

1.         לפני תביעה לפיצויים על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן - "פלת"ד").

אין מחלוקת שלתובע ארעה תאונת דרכים, כמשמעותה בחוק פלת"ד, כי הנתבעות, חברות הביטוח "מנורה" ו"אבנר איגוד ביטוח נפגעי רכב בע"מ",  היו המבטחות של הרכב בו נפצע התובע, וכי הן חבות בתשלום הפיצויים להם הוא זכאי. השאלות להכרעה במשפט זה הן לעניין גובה הפיצויים המגיעים לתובע. 

2.         התובע נולד ב-30/3/72. הוא עבד לפני התאונה כמורה למחשבים בבית-הספר ברהט (ככל הנראה בבית הספר היסודי והחטיבתי). היתה לו הכשרה כהנדסאי מחשבים.  

            ביום 10/8/98, כשהיה כבן 26 שנים, נפגע התובע, עת נהג ברכבו, בתאונת הדרכים נשוא תביעה זו. התובע עמד להנשא, ויחד אתו היו ברכב, בעת אירוע התאונה, גם ארוסתו, הוריו וקרובי משפחה נוספים. אשת אביו של התובע, אמו החורגת שגידלה אותו מאז מות אמו, נהרגה באותה תאונה וכן נפצעו כלתו וארבעה קרובים נוספים.

פגיעתו של התובע היתה רב מערכתית. הוא הובהל, כשהוא מחוסר הכרה, לבית החולים מאיר בכפר סבא. אובחנו אצלו, בין היתר, הפגיעות הבאות: חבלה בראש עם שברים בגולגולת, דימום מאוזניו, שברים בלסת, שברים בצלעות ובעצמות החזה, שבר בכתף שמאל ובליטה של עצם הבריח מימין, שבר ביד וברגל שמאל, שברים באגן, פגיעה עצבית בפניו, וחבלות בחלקי גופו השונים.

התובע נותח בבית החולים מאיר לתיקון השברים, והניתוחים כללו קיבועים (עם חלקי מתכת) פנימיים, קיבוע השברים בלסת וכן טראכוסטומיה עקב קונטוזיה של הריאות. בתאריך 27/8/98, לאחר ששב להכרתו ונותק ממכשירי ההנשמה, הועבר להמשך טיפול לבית החולים לוינשטיין ברעננה. שם אושפז ברציפות עד ליום 1/12/98 ואחר כך חזר לאשפוז יום לתקופה של מספר חודשים רב.

            הוא שב ואושפז באופן רצוף מ-28/2/99 ועד 4/3/99.

3.         לאחר התאונה, נישא התובע ונולדו לו שלושה ילדים, כמו כן הסתיימה בניית ביתו. עבודתו במשרד החינוך הופסקה על פי החלטתה של ועדה רפואית, אשר קבעה כי אינו כשיר לעבודת ההוראה, והוא אינו עובד מאז.

הנכויות הרפואיות של התובע

4.         פרופ' פלדמן, מומחה רפואי מטעם בית-המשפט בתחום הנוירולוגיה, סיכם את ממצאיו לגבי התובע כדלקמן:

" ... מדובר בחבלת ראש קשה שגרמה, בין השאר, לשבר בבסיס הגולגולת עם נזק מוחי וכיום קיימת הפרעה נפשית קשה שאליה יתייחס בוודאי הפוסק הפסיכיאטרי, אולם קיימת גם פגיעה קוגניטיבית משמעותית, וכן סחרחורות וכאבי  ראש. בגלל הפרעה זו מגיעה לו נכות של 20% לפי קובץ תקנות של המוסד לביטוח לאומי, סעיף 34ג'. בגלל הירידה בתחושה בלחי ובסנטר משמאל מגיעה לו נכות של 5% לפי סעיף 29א1 (מחצית). בגלל הפרעה בעצב הטיביאלי מגיעה לו נכות של 5% לפי סעיף 32(5)אI(מחצית). לא מגיעה כל נכות בגלל השארית הקלה של עצב הפנים לפי סעיף29(5)ב1. אני מעריך את נכות הזמנית הנוירולוגית בגובה של 100% לתקופה של ארבעה חודשים, לארבעה חודשים נוספים נכות של 50% ולאחר מכן נכות נוירולוגית צמיתה בגובה של 30% כאמור לעיל".

פרופ' פלדמן שלח את התובע לבדיקה נוירופסיכולוגית אצל דר ז. זלוטוגורסקי, ובהתייחסו לקביעותיו של דר' זלטוגורסקי, כתב פרופ' פלדמן, כי:

".. התגלתה תסמונת דחק פוסט-טראומטית (PDSD) בצורה קשה עם עדות ברורה לנזק אורגני, כאשר ההפרעה בתחום הנפשי היא בראש התמונה הקלינית וההפרעה המשנית היא אורגנית".

משאלות ההבהרה לפרופ' פלדמן עולה כי הוא ייחס 10% מהנכות לפגיעה קוגניטיבית ו-10% לכאבי הראש, ובסה"כ 20%  בגין הפגיעה הקוגניטיבית וכאבי הראש.

5.         הפסיכולוג הקליני, דר' זלוטוגורסקי, קבע בחוות דעתו מיום 8/7/00, שניתנה, כאמור, על פי הפנייתו  של פרופ' פלדמן, כי:

"... כיום בולטת יותר התמונה הדכאונית עם אשמה פתולוגית, ברמה פסיכוטית. ... מתפקד בטווח הפיגור הקל. עם ירידה דיפוזית ברוב המטלות עקב הפרעות קשב וריכוז והפרעות קשות להתמיד בסט הקוגניטיבי. ... עיקר קשיים כיום נובעים ממצב של PTSDחמור, מלווה בדיכאון וברגשות אשם פתולוגיים, שגובלים בפסיכוזה. מתקשה להתמיד בסט הקוגניטיבי, ולכן תפקודו הקוגניטיבי כעת לא מהווה אומדן נכון לתפקודו האמיתי. עם זאת יש עדות ברורה לנזק אורגני ועדות לדיספונקציה קורטיקלית. להערכתי, ההפרעה הפרימרית היא בתחום הנפשי, שפוגע ביכולתו להתמיד בסט הקוגניטיבי ובמטלות השונות שדורשות SUSTAINED ATTENTION. ההפרעה המשנית היא אורגנית, כתוצאה מ-POST CONCUSSION".

מומחה זה המליץ על טיפול שיקומי קוגנטיבי ולאחר מכן על הערכה מחודשת.

6.         דר' רופמן חיווה דעתו בתחום האורטופדיה. להלן, סיכום ממצאיו:

"דיון ומסקנות: ... ובין השאר היו שברים מרובים. עבר נתוחים לקבוע שברים בזרוע ושוק שמאל. לאחר מכן עבר שקום ממושך בבית לוינשטיין בשל השברים והחבלה הגוגולתית [הטעות במקור, ש"ש]. מאז התאונה לא חזר לעבודה. ... בעקבות התאונה נותרה נכות אורתופדית קבועה שכן בכתף ימין כאבים והגבלת תנועות בשל הנקיעה הקדמית במפרק הסטרנו-קלויקולרי. ההגבלה המזערית במרפק שמאל, עקב השבר והנתוח בעצם הזרוע, לא הותירה נכות קבועה. ההגבלה בברך ובקרסול והעוות בשוק נוצרו מחיבור גרוע של עצמות השוק שאף הותירו אסימטריה בולטת למראה. בהסתמך על כל אלו ניתן איפא לקבוע כי נותרה נכות אורטופדית כתוצאה מהתאונה האמורה שתואמת את סעיפי המל"ל 39(4) (לכתף), ו-47(2)א  שתואם ל 35(1)ב (לשבר בשוק)".