פסק-דין בתיק א 14787/90

1.       לפני תביעה לתשלום חוב שקוצר ביחסים המסחריים שבין התובעת לנתבעת.

2.       התובעת טוענת בכתב תביעתה כי במהלך השנים 1988 ובינואר 1989 סיפקה לנתבעת נייר, לפי בקשת הנתבעת.

          לטענת התובעת הוסכם בין הצדדים כי התשלום בגין הטובין שסופקו ייעשה במועדים שאינם מאוחרים מזמני הפירעון המקוריים בחשבוניות המס ובשיעורים המפורטים בהם. הסכומים וזמני הפירעון נרשמו ע"י התובעת בכרטיס הלקוח של הנתבעת אותו ניהלה התובעת.

התובעת פירטה את סכומי התשלום ואת זמן הפירעון וצירפה את חשבוניות המס בגין הרשימה.

התובעת טוענת כי לפי כרטיס הלקוח נותר חוב בסך 17,069.73 ש"ח. לסכום זה עותרת התובעת להוסיף ריבית עפ"י הנהוג בחשבונות החח"ד של חברות השונות לקבוצת כור-סחר בבנק הפועלים בגין חריגה ממסגרת האשראי.

3.       הנתבעת בכתב הגנתה הכחישה את קבלת הסחורה ואת הסכומים המפורטים בכתב התביעה. היא הוסיפה וטענה כי האשראי אותו קיבלה מהתובעת היה של שוטף + 45 יום, כאשר נעשו שינויים והארכות בהסכמה בע"פ עם מי שכיהן כמנהל התובעת בתקופה הרלוונטית.

הנתבעת טענה כי באופן קבוע קיבלה הנחה של 25% ממחיר הטובין, כפי שנרשם בחשבוניות שהועברו לה ע"י התובעת.

עוד טענה הנתבעת כי אחת לכשלושה חודשים בתקופה הרלוונטית, נערכה פגישה בין מנהל התובעת לבין מנהל הנתבעת, נבדקו חשבוניות, והנתבעת שילמה את כל המגיע ממנה בגין כל הטובין שסופקו לה.

הנתבעת מוסיפה וטוענת כי למרות הבטחת מנהל התובעת באותה תקופה להעביר אליה הודעות זיכוי הדבר לא נעשה והחשבוניות הושארו כפי שהן, הנתבעת טענה כי איננה חייבת סכום כלשהו לתובעת ואף את שיעורי הריבית והזכות לתבעם.

העד המרכזי מטעם התובעת היה מר גד לוין, מנהל התובעת. עד זה הציג את כרטיסי הנהלת החשבונות של התובעת.

הכרטיס התקבל כראיה למרות התנגדותו של ב"כ הנתבעת, שטען כי הכרטיס לא צורף לכתב התביעה המתוקן ולפיכך אין לקבלו כראיה.

לפי אותו כרטיס (ת/1) נותר חוב נומינאלי בסך 17,069.73 ש"ח.

הנתבעת, כאמור, הכחישה את קבלת הסחורה. לעניין זה הוגשו החשבוניות ותעודות המשלוח וכן הודעה בעובדות מטעם הנתבעת.

העד גד לוין בעדותו פירט, כאמור את כל החשבוניות ותעודות המשלוח מול רשימת הזיכויים של הנתבעת ולמעט שתי חשבוניות הרשומות תואמו.

עצם העובדה שנתבקש זיכוי מעיד על כך שלא היתה מחלוקת כי הסחורה עצמה התקבלה אצל הנתבעת. לפיכך אני דוחה טענת הנתבעת כי לא קיבלה את כל הסחורה או חלק ממנה.

4.       למעשה השאלות השנויות במחלוקת הן :

א.       מה המשקל שיש ליתן לכרטסת הנה"ח, בעיקר לנוכח פעולותיו של משה לב, שהיה עובד התובעת ומעל בכספים.

ב.       האם אמנם היה סיכום בין התובעת לבין הנתבעת ליתן הנחה של 25% מהמחירון.

ג.       האם אחת לתקופה בת כשלושה חודשים נעשה חשבון ושולמו כל היתרות לאותה תקופה.