פסק-דין בתיק א 14741/04

1.         המדובר בתביעה שהוגשה בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע כתוצאה מתאונה בה היה מעורב ביום 19.12.03, שעה שהשתתף במשחק כדורגל שהתקיים באולם הספורט הממוקם בבניין מתנ"ס ליאובק בחיפה.

            התובע, עו"ד במקצועו, טען כי במועד האמור כאשר הגיע בשעות אחר הצהריים לאולם הספורט, והצטרף לקבוצה המשחקת דרך קבע במקום, נתברר כי אין בידי הקבוצה כדור. לפיכך, פנה אחד מחברי הקבוצה לעובד במקום אשר נכנס לאולם הספורט כשלגופו בגד ים והוא נוטף מים, ניגש לארון, הוציא מתוכו כדור ומסרו לשחקנים. מייד עם תחילת המשחק, לאחר שאותו עובד עזב את האולם, החליק התובע על הרצפה הרטובה, במקום שבו עמד קודם לכן העובד הנ"ל (להלן: "התאונה").

2.         לאחר שנתגלעה מחלוקת בין הצדדים לגבי היקף הנכות שנותרה לתובע בעקבות התאונה הוריתי על מינויו של פרופ' גרשון וולפין כמומחה מטעם בית המשפט . בחוות דעתו מיום 01.05.06 קבע המומחה כי נכותו של התובע, הנובעת במישרין מהתאונה נשוא הדיון עומדת על שיעור 5% וזאת בגין הגבלות תנועות ברך שמאל, לאחר נזק למיניסקוס מדיאלי בברך שמאל וקרע חלקי של ACL.

3.         הסוגיה הראשונה העומדת להכרעה נוגעת לשאלת החבות. זאת לאור הכחשת הנתבעות את עצם התרחשות התאונה בנסיבות להן טען התובע.

4.         ייאמר מייד כי עדותו של התובע היתה סדורה, מפורטת ועשתה עלי רושם מהימן. בחקירתו הנגדית דבק התובע בגרסתו, השיב בפירוט לשאלות ב"כ הנתבעות ולא נתגלו כל בקיעים או סתירות בעדותו. גרסתו נתמכה בעדותם של שני עדים אשר השתתפו במשחק במועד האירוע.

5.         העד גלי דוד סיפר בתצהירו (ת/4) כי לפני תחילת המשחק אחד השחקנים פנה לאחד העובדים בבקשה לקבל כדור. העובד הנ"ל נכנס למגרש כשהוא יחף ורטוב ולגופו בגד ים וסיפק לשחקנים את הכדור. לאחר שעזב את המקום, החליק התובע על גבי הרצפה הרטובה במקום שבו עמד אותו עובד. בחקירתו הנגדית, תיאר העד את המיקום המדויק של הארון שבו נמצא הכדור. עיון בתצלומים שהוצגו בפניי (נ/3) מלמד כי מדובר בארון שדלתותיו אטומות, כך שלתובע ולעדים מטעמו לא היתה יכולת לדעת מה מסתתר בתוכו, אלמלא אכן הגיע אחד העובדים, פתח אותו והוציא מתוכו כדור. בהתייחסו לעובד הנתבעות שנכנס לאולם, העיד גלי דוד באומרו: "ראיתי עובד, איני יודע אם הוא עובד, ראיתי מישהו נכנס עם בגד ים, ללא חולצה ונעליים, כל גופו רטוב, הוא בא או מהבריכה או מהמקלחת, בכניסה למגרש, הוא התהלך לאורך הצד השמאלי של המגרש. ראיתי שהחלק הזה היה רטוב" (עמ' 18 שורות 14 - 16 לפרוטוקול). העד נשאל באופן מפורש באם ראה כי הרצפה נותרה רטובה לאחר שאותו אדם עזב את המקום והשיב על כך בחיוב (ראה שורה 5 עמ' 18).

6.         העד הנוסף מטעם התובע, שמואל ברזני, לא יכל אומנם להעיד כי ראה את הרצפה רטובה אך חזר על פירוט השתלשלות האירועים כמעט באופן זהה לתובע ולעד האחר. מר ברזני סיפר בחקירתו הנגדית שכאשר הגיעו השחקנים למגרש וגילו כי אין בידיהם כדור, יצאו אחדים מהם, והוא בכללם, לחפש כדור. גם עד זה, כמו התובע ומר דוד גלי, תיאר במדויק היכן בסופו של דבר נמצא הכדור. אלא שבעדותו של העד ברזני נמצאה תמיכה משמעותית לגרסתו של התובע משום שעד זה העיד כי נהג לשחק אצל הנתבעות דרך קבע, וידע לנקוב בשמו של העובד במקום אשר נכנס לשטח אולם הספורט ומסר את הכדור לקבוצה. וכך נאמרו הדברים מפיו (עמ' 14 שורה 13 לפרוטוקול):

"ש.        ביום 19.12.03 ממי קיבלתם את הכדור?

ת.          ממישהו שעבד במרכז הספורט.

ש.          מה שמו?

ת.          קוראים לו זוהר למיטב ידיעתי, אך אמרו לי שאין כזה עובד, אז יכול להיות שאני טועה.

ש.          אתה לא יודע אם יש כזה או אין כזה עובד?

ת.          למיטב ידיעתי יש, אבל אמרו לי שאין אז אולי אני טועה".

7.         באופן מפתיע דווקא העד מטעם הנתבעות 3 ו- 4, מר חזי לוי סיפק חיזוק לגרסתו זו של מר ברזני. בחקירתו הנגדית, טען העד הנ"ל, המועסק על ידי הנתבעת כמציל בבריכת השחיה, כי בסך הכל היו שני כדורים, האחד בידי המנויים והאחר נעול אצלו בחדר וכי רק הוא  ומנהל הבריכה החזיקו במפתח. אלא שבהמשך חקירתו חלה תפנית בגרסתו. בסעיף 6 לתצהיר עדותו הראשית (נ/4) ציין העד הנ"ל כי טענת התובע והשחקנים שקיבלו כדור מתוך הארון הממוקם בתוך אולם הספורט אינה סבירה, מאחר וארון זה משמש את תלמידי בית הספר ליאובק והמפתח השייך לו, נמצא רק בידי המורים לחינוך גופני המועסקים בבית הספר. בהתייחסו לכך בחקירתו הנגדית השיב העד הנ"ל כי "לעובדי מרכז הספורט אין לאף אחד מפתח. אולי לאחד שהוא גם מורה לספורט". משנשאל לשמו של אותו מורה, השיב כי  שמו זוהר המועסק במרכז הספורט והינו גם מורה לספורט בבית הספר (עמ' 23 שורה 11 לפרוטוקול). לא זו בלבד אלא שבהמשך חקירתו הנגדית ציין העד הנ"ל כי אותו זוהר משמש גם כמדריך שחייה בבריכת השחיה (עמ' 23 שורה 17 לפרוטוקול).

8.         הנה כי כן, התמונה המצטיירת מכל האמור הנה כי אחד מחברי הקבוצה פנה לזוהר, שעה שזה היה בבריכה, בין אם מתוקף תפקידו כמדריך שחיה ובין אם לאו. אותו זוהר, שהחזיק במפתח הארון הממוקם בתוך המגרש, נכנס לאולם בבגד ים, פתח את הארון, הוציא מתוכו כדור ומסרו לידי הקבוצה. משעזב את האולם והמשחק החל, החליק התובע על הרצפה הרטובה ועקב כל נגרמו לו הנזקים נשוא תביעתו שבפניי.

9.         למותר לציין כי גם העדים מטעם התובע עשו עליי בעדותם רושם אמין וגרסתם נשמעה לי סדורה, מפורטת ומשכנעת ועל כן אני מקבלה במלואה.

10.        נפנה עתה לבחון את הפן המשפטי, לאחר שנקבעו הממצאים העובדתיים הדרושים.

הנתבעות 1 ו-3 ניהלו במועדים הרלוונטיים את אולם הספורט, היו בעלות השליטה בו פיקחו על הנעשה במקום ונשאו באחריות לתפעולו. מתוקף זאת, הרי שהיתה להן אחריות מושגית כלפי התובע. חובת הזהירות הקונקרטית נבחנת במבחן הצפיות, דהיינו יש להציב את השאלה באם בנסיבותיו המיוחדות של המקרה יכול היה אדם סביר באופן פיזי לצפות התרחשותו של הנזק והאם כעניין שבמדיניות משפטית צריך היה אותו אדם לצפות זאת. לא כל אימת שניתן לצפות נזק פיזי צריך לצפותו במובן הנורמטיבי (ראו: ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פד"י לז(1), 113; ע"א 7130/01 סולל בונה נ' תנעמי, פד"י נח (1),1).