פסק-דין בתיק א 14725/06

פסק הדין ניתן במסגרת תביעת התובע כנגד הנתבע בגין סך של 21,981.31 ש"ח, אשר הוגשה כתביעה על סכום קצוב, וכן בהמשך לסיכומי הצדדים אשר הוגשו בכתב. 

כעולה מכתב התביעה, מר אבטנדיל מושיאשוילי, (להלן: " החייב") נטל הלוואה מאת התובע, ומשלא עמד בתנאי החזר ההלוואה הוגשה כנגדו תביעה במסגרת ת.א. 92778/99, כאשר ביום 18/1/00 ניתן כנגדו פסק דין בהעדר הגנה. כמו-כן נטען כי ביום 9/3/05 ניתן על ידי כב' ראש ההוצאה לפועל צו למיצוי הליכים כנגד החייב, וכי הנתבע ערב לחובות החייב במסגרת ההלוואה עד לגובה 9,000 ש"ח נכון ליום 11/2/96, בתוספת ריבית בהתאם להסכם ההלוואה.

הנתבע הגיש התנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב, בה נטען בין השאר כי העילה התיישנה מאחר שמדובר בהלוואה מיום 11/2/96, כאשר התביעה הוגשה כתשע שנים לאחר מכן. עוד נטען כי הנתבע מופטר מערבותו על פי דין, שכן כערב יחיד הוא לא קיבל העתק של חוזה ההלוואה לידיו בניגוד לחוק, וכן הואיל ותנאי הסכם ההלוואה מנוגדים לחוק הערבות "ו/או חוזר בנק ישראל" כמפורט בכתב ההתנגדות. עוד נטען בכתב ההתנגדות כי יש לבטל את חוזה ההלוואה בשל תניות מקפחות בחוזה האחיד נשוא התובענה. לבסוף נטען כי התובע אינו מגיע בידיים נקיות משום שידע כי החייב היה בכלא תקופה ארוכה והיה חדל פירעון, ובכל זאת פעל כנגד הנתבע בשלב כה מאוחר, כאשר מכתב ההתראה אשר נשלח אליו לא נוסח כראוי.

הוסכם ליתן רשות להתגונן ללא צו להוצאות, ובעקבות זאת ניתנה החלטה להגשת תצהירי עדות ראשית בהתאם.

הגב' אילת זקהיים הגישה תצהיר עדות ראשית מטעם התובע ובו חזרה על טענות התובע הנ"ל.

הגב' זקהיים נחקרה על תצהירה במסגרת חקירה נגדית, ובמהלכה העידה בין השאר כי מטרת ההלוואה היתה לסייע לעולים חדשים לקבל הלוואה בתנאים טובים. עוד עלה כי החייב שילם עבור הריבית בגין השנה הראשונה בלבד, מבלי לשלם דבר על חשבון קרן ההלוואה.

הנתבע נחקר בחקירה נגדית על תצהירו ובמהלכה העיד, בין השאר, כי החייב הינו בן משפחה שלו וכי הוא מכיר אותו 40 שנה. הנתבע נשאל האם זה נכון שהחייב ביקש ממנו לחתום עבורו על ערבות להלוואה אצל התובע והוא השיב בחיוב. הנתבע הוסיף והעיד כי החייב לקח "משהו כמו 18,000 ש"ח מהתובע". הנתבע נשאל האם הוא הכיר את הערב השני, צברשווילי, והוא השיב "ככה". הנתבע נשאל בנוסף האם הוא קיבל לפני הרבה שנים מכתב מהתובע אודות החוב של החייב, והוא השיב שאינו זוכר, ולאחר מכן העיד כי קיבל שני מכתבים וכי הוא חושב שהמכתבים היו של עורך דין. עוד עלה מן החקירה כי הנתבע לא פנה אל התובע על מנת לברר מה קורה עם ההלוואה, אם כי שאל את החייב לגביה והוא מסר לו ש"הוא משלם את הכסף". הנתבע נשאל מתי בדיוק דיבר עם החייב בקשר להלוואה והוא השיב כי הוא אינו זוכר.

בתום הדיון ניתנה החלטה להגשת סיכומים בכתב.

ב"כ התובע חזר בסיכומיו על טענות התובע הנ"ל, והדגיש כי מדובר בחוב פסוק שכן ניתן כנגד החייב פסק דין, והנתבע חתם כערב על גבי כתב ההתחייבות והערבות. עוד נטען כי העדה מטעם התובע העידה שהכסף הועבר לחשבון הבנק של החייב, והנתבע לא טרח לזמן את החייב לדיון על מנת להוכיח אחרת. התובע הוסיף וטען כי הנתבע לא טרח לפרט כנדרש טענות שונות שהועלו כנגד התובע מסעיפים 15 ואילך. בנוסף לכך נטען כי הנתבע לא המציא ראיות כלשהן על מנת לבסס את טענותיו אלא הסתפק בהעלאת טענות תיאורטיות בלבד. לבסוף נטען כי הנתבע קיבל מכתב התראה מהבנק, אולם לא טרח לברר אודות החוב אצל החייב, כאשר הוא העיד כי הוא מכיר את החייב העיקרי מזה 40 שנה.

ב"כ הנתבע חזר בסיכומיו על טענות הנתבע הנ"ל, וביניהן על הטענה לפיה יש לדחות את התביעה מפאת התיישנות העילה. בהקשר זה נטען כי התובע לא התייחס לטענה זו בסיכומיו, ודי בכך על מנת לדחות את התביעה. עוד נטען כי התובע לא התמודד עם הטענה לפיה חוזה ההלוואה חסר פרטים מהותיים ומשולל כל תוקף משפטי, ועם הטענה לפיה חוזה ההלוואה אינו עומד באישור "היתר עסקה". בנוסף לכך הועלו טענות לפיהן התובע שיקר בעת שהציג בפני הנתבע מצג לפיו כביכול ההלוואה ניתנה בהמלצת מדינת ישראל, לא גולה לוח הסילוקין של הלווה בהליך של גילוי מסמכים, לא הוצג אישור הפקדה של סכום ההלוואה ולא הוכח לשם מה עשה החייב שימוש בכספי ההלוואה בפועל. בהתייחס למכתב ההתראה נטען כי בשום מקום לא צוין מה גובה חובו של החייב, וקיימת התייחסות רק לחוב בגין ריבית פיגורים. באשר לעדותה של העדה מטעם התובע, נטען כי היא לא ידעה לחשב את גובה החוב, ולא ידעה אם אמנם שילם החייב סך של 6,000 ש"ח, וכל זאת כאשר היא לא נכחה במעמד חתימת ההסכם.

ב"כ הנתבע התייחס בסיכומיו למכלול טענות התובע בסיכומיו, והדגיש כי התובע לא הוכיח למעשה את החוב נשוא התביעה בפועל, וזאת כאשר לא הוצגו ספרי הבנק ולא הוגשה יתרת החשבון. עוד הודגש כי הנתבע לא קיבל מכתב התראה אלא רק לאחר מועד הגשת התביעה.

דיון

לכתב ההתנגדות צורף העתק של הבקשה לביצוע תביעה על סכום קצוב ומכתב התראה של ב"כ התובע מיום 21/8/05. לכתב התביעה צורף כתב התחייבות וערבות להחזרת הלוואה עליו חתום הנתבע כערב מיום 9/2/06 יחד עם ערב נוסף מר צברשווילי. ממסכי התובע עולה כי מדובר בהלוואה ע"ס 18,000 ש"ח, והנתבע אכן אישר במהלך הדיון כי הועבר סכום של כ- 18,000 ש"ח לחייב בעקבות ההלוואה. כמו כן צורף פסק דין חלוט כנגד החייב מיום 18/1/00 בגין סך של 20,661.80 ש"ח בתוספת הפרשי ריבית והצמדה, בקשה לאישור מיצוי הליכים ותמצית החלטת כב' ראש ההוצאה לפועל מיום 9/3/05.

לתצהיר עדות הראשית מטעם התובע צורפו בנוסף 2 מכתבים מהתובע, אחד מיום 28/1/99 והשני מיום 17/3/99, מכתבים אשר ציינו את גובה החוב בגין ריבית הפיגורים בעקבות החוב שלא נפרע בלבד. בנוסף לכך צורף תחשיב החוב בתוספת הפרשי הצמדה וריבית בסך כולל של 94,030.28 ש"ח.

אין חולק כי ניתן פסק דין סופי כנגד החייב, אשר לא טרח להגיש כתב הגנה או לבטל את פסק הדין אשר ניתן כנגדו. בנוסף לכך, אין חולק כי הנתבע הינו ערב יחד עם ערב נוסף לחובותיו של הנתבע, כאשר ניתנה החלטה על ידי כב' ראש ההוצאה לפועל ביום 9/3/05 לפיה מוצו ההליכים כנגד החייב העיקרי.

עובדתית הנתבע לא הוכיח כי התביעה התיישנה, שכן מניין הימים נספר ממועד מתן ההחלטה אודות מיצוי ההליכים. בבקשה למתן החלטה למיצוי ההליכים קיים פירוט לגבי פעולות שנעשו על מנת לגבות את החוב, והעדה מטעם התובע לא נשאלה שאלות אודות כך. יחד עם זאת, לא ברור מדוע התובע פעל רק שנים כה רבות לאחר קבלת פסק הדין כנגד החייב העיקרי.

הטענה המרכזית של הנתבע הינה, למעשה, כי התובע לא הוכיח את סכום החוב שנתבע בפועל, כאשר העדה מטעם התובע לא ידעה לחשב את סכום התביעה ולא היתה מעורבת באופן אישי בחתימה על הסכם ההלוואה.

מעבר לכך, הנתבע העלה שורה ארוכה של טענות משפטיות כגון עריכת ההסכם בניגוד להיתר עסקה, היותו של הסכם ההלוואה חוזה אחיד עם תנאים מקפחים וכיו"ב, אם כי לא די בהעלאת טענה לפיה סעיף ספציפי בהסכם הינו בגדר תנאי מקפח על מנת להפכו לכזה. 

התובע צירף לכתב התביעה פסק דין חלוט ממנו עולה כי החייב לא שילם את חובו כלפי התובע, וכי הוא חייב לתובע נכון ליום 18/1/00 סך של 20,661.80 ש"ח.

בנוסף לכך צורף תדפיס של כב' ראש ההוצאה לפועל, אשר מעיד ולו לכאורה על סכום החוב בתיק ההוצאה לפועל, שהינו סכום אשר עולה על סכום התביעה שבפנינו, וזאת בעקבות פסק הדין הנ"ל.