פסק-דין בתיק א 14703/04

1.         התובע, עלי עבד אלפתאח, הגיש תובענה כספית על סך 49,000 ש"ח בסדר דין מהיר נגד הנתבע, נזיה סלאח עלי. בעלי הדין הינם תושבי הכפר כבול. ביום 7.2.02, נחתם ביניהם הסכם למכירת מקרקעין לפיו התובע מכר לנתבע שטח של 430 מ"ר מחלקה 15 בגוש 19601 באדמות הכפר.

2.         התובע טוען שסיכם עם הנתבע כאמור בסעיף 10 לחוזה, כי כל המסים החלים על המגרש לצורך העברת הזכויות יחולו על הנתבע. בנוסף, התחייב הנתבע בסעיף 9 כי כל סכום שישולם על ידי צד אחד שחובת תשלומו על הצד האחר, יוחזר מייד עם דרישה לצד המשלם.

3.         חוזה המכירה הוגש למשרדי מס שבח בנצרת, ונפתחה שומה מספר 102017498.

4.         לטענת התובע, בתקופה הרלוונטית לחתימת החוזה הוא הגיש לשלטונות מס הכנסה בקשה להחזר או פריסת חוב שאושרה ועמדה לזכותו סך של 48,270 ש"ח. מתוך סכום זה קוזז בתאריך 23.10.03 סך של 39,270 ש"ח לכיסוי חוב מס שבח ושומה שפתח הנתבע במס שבח נצרת. הנתבע סרב להחזיר סכום זה לידי התובע ובכך הפר את החוזה. התובע דרש שיפוי בגין הסכום האמור בתוספת 10,000 ש"ח נוספים כפיצוי מוסכם בגין הפרת ההסכם בהתאם לסעיף 15 לאותו הסכם.

5.         הנתבע טען כי אינו חייב את הסכום האמור. לטענתו, אותו סכום שקוזז אינו מהווה תשלום שבוצע על ידי התובע כמשמעות הדברים בחוזה, הואיל ותשלום מס שבח מקרקעין הוטל על פי הסכמת הצדדים על הנתבע. הוא פנה לרואה חשבון מטעמו על מנת לדרוש להפעיל עבורו את החלופה של החישוב המיוחד של מס שבח לפי סעיף 48 א' (ה) לחוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה), התשכ"ג-1963. הנתבע שילם את שכרו של רואה חשבון (קבלות צורפו לתצהירו). לבקשת הנתבע חתם התובע על דוחו"ת לפי סעיף 131 לפקודת מס הכנסה בפני רואה החשבון מטעם הנתבע לאחר שהוסבר לו , על פי הטענה, משמעות הדברים ומהות הפעולה.

6.         הנתבע הפעיל את סעיף החישוב המיוחד במטרה להיטיב עם עצמו הואיל ודרך החישוב המוצעת בסעיף מאפשרת הטבה והקלה משמעותית לנישום - הנתבע.

7.         בישיבת קדם משפט שהתקיימה ביום 1.5.06 הסכימו הצדדים לוותר על חקירות ולהסתמך על תצהיריהם ומסמכים שצורפו אליהם. בתצהיר משלים הצהיר התובע שהוא פנה לרואה החשבון ביולי 2003 על מנת שייצגו בבקשה להחזר המס אשר אושרה. התובע טען שסוכם עם רואה החשבון ששכר טרחתו ישולם מתוך ההחזר שקיבל מרשויות המס. התובע אישר שחתם לרואה החשבון על ייפוי כוח על מנת לטפל בבקשה להחזר מס, אך טען גם שלא הוסבר לו על ידו וכי הוא לא ידע שהמסמכים אמורים היו לשמש להקטנת חובו של הנתבע במס שבח.

8.         בתצהיר שניתן מטעם הנתבע טען רואה החשבון, מאמון חמוד, שהנתבע פנה אליו ביולי 2003 באמצעות אביו לצורך הקטנת חוב מס שבח בנוגע לעסקה שעשה עם התובע. רואה החשבון הדגיש כי שכר טרחתו שולם על ידי הנתבע. בהמשך הסביר שהפעיל עבור הנתבע את החלופה של החישוב המיוחד של מס שבח לפי סעיף 48א'(ה) לחוק שצויין לעיל. רואה החשבון אישר שהתובע חתם על הדוחו"ת הדורשים לפי סעיף 131 לפקודת מס ההכנסה בפניו, וציין שלתובע היו ידועים משמעות הדברים ומהות הפעולה הואיל והדברים הוסברו לו על ידי רואה החשבון; בנוסף, לטענתו היה ידוע לתובע כי הפעולה אצל רשויות המס מבוצעת לטובת הנתבע הואיל והאחרון אינו מחוייב בתשלום מס שבח בהתאם לחוזה. רואה החשבון הכחיש את טענת התובע שמי שיזם את הפניה היה התובע. יצויין כי לסיכומי הנתבע צורפה חשבונית מס מיום 17.7.03 לטובת הנתבע.

9.         מהות טענתו של התובע הינה כי רואה החשבון והנתבע רקמו קנוניה נגדו על מנת להקטין בפועל את הסכום ששולם עבור המקרקעין ונצלו את אי ידיעתו אודות משמעות המסמכים עליהם הוא חתם. בתמיכה לעמדה זו הדגיש התובע כי בחוזה שנחתם בין הצדדים אין זכר להסכמה להפעיל את החישוב המיוחד.

10.        מושכל יסוד בדיני החוזים הינו כי יש לפרש חוזה בהתאם לאומד דעת הצדדים (דנ"א 2045/05 - ארגון מגדלי ירקות-אגודה חקלאית שיתופית בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל  תק-על 2006(2), 1681 ,עמ' 1686;ג' שלו, דיני חוזים - החלק הכללי (תשס"ה) 417-416). במקרה דנן, מדובר בשתי חוליות נפרדות של מהלך העסקה שנרקמה בין התובע לנתבע: בשלב הראשון הוסכם ביניהם על כריתת חוזה עבור המקרקעין ונקבע לצידו מחירם ובנוסף נקבע מי מהם יישא בתשלומי המס הכרוכים בעסקה. בשלב השני, ביצעו הצדדים פעולות שונות שבסופן הוקטן סכום המס שהיה צורך לשלם. לשלב השני אין זכר בהסכם. מדובר בשלב מהותי אשר הביא להקטנת ההיקף הכספי הכולל של העסקה באופן משמעותי. יצויין כי מחיר המגרש נקבע בין הצדדים בסכום כולל של 25,000 ש"ח. אין ספק שההסכמה בין הצדדים לכך שהמסים ישולמו על ידי הנתבע היוותה מרכיב מהותי בקביעת המחיר ששולם. שני השלבים מהווים, הלכה למעשה, שתי מערכות חוזים נפרדות. הראשון בכתב והשני הסדר שסוכם בעל פה, כאשר ההסדר השני הינו ההסכמה להפעלת סעיף 48 א'(ה) לחוק עם החישוב המיוחד המתאפשר באמצעותו.

11.        העובדה שהשלב השני לא הוזכר בהסכם שבכתב מעלה תמיהות, בייחוד לאור סכום הקיזוז המשמעותי. נראה לי כי, לכל הפחות, מדובר בטעות מצד התובע ואין יסוד להניח שהיה מסכים להתקשר באותו חלק של ההסכם אילו ידע את תוצאותיו. איני מקבל את גרסת הנתבעים בעניין הפעלת החישוב המיוחד בהסכמת התובע שהרי לא הובאה כל סיבה סבירה היכולה להסביר מדוע יסכים התובע להפעלת החישוב המיוחד לטובת הנתבע עם ההפסד לתובע הנובע מכך.

12.        סעיף 14 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973  קובע:

(א) מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני ידע או היה עליו לדעת על כך, רשאי לבטל את החוזה.

            במקרה דנן, כפי שהובהר לעיל, ניתן להפריד את שני השלבים לשתי מערכות חוזים עצמאיות. התובע הסכים להפעלת החישוב המיוחד מתוך טעות שהצד שכנגד היה צריך להיות מודעת לה ועל כן הסכמתו בעניין זה תבוטל.

13.        התוצאה הינה כי התובענה מתקבלת באופן חלקי. על הנתבע להחזיר לידי התובע סך של 39,270 ש"ח כיוון שהחוזה עבור רכישת המקרקעין לא הופר, אין מקום לפסיקת פיצוי מוסכם. הנתבע ישלם לתובע סך של 4,000 ש"ח כשכ"ט עו"ד בתוספת מע"מ כדין.

המזכירות תמציא העתקים מפסק הדין לב"כ הצדדים .

ניתן היום י"א בתשרי, תשס"ז (3 באוקטובר 2006) בהעדר הצדדים.