פסק-דין בתיק א 14672/04

כללי

1. בפני תביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: " חוק הפיצויים"). התובעת, ילידת 1956, נפגעה ביום 12.4.00 בתאונת דרכים, בהיותה הולכת רגל, על ידי רכב הנהוג על ידי הנתבע 1 ומבוטח על פי הוראות פקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), תש"ל - 1970 על ידי הנתבעת 2. הנתבעים אינם חולקים על חבותם לפצות את התובעת בגין נזקי הגוף שנגרמו לה בתאונה. המחלוקת היא על גובה הנזק.

2. לצורך הערכת פגיעותיה של התובעת בתאונה  מונו על ידי בית המשפט שני מומחים רפואיים. בתחום הנוירולוגי מונה פרופ' מלמד, אשר בדק את התובעת ביום 6.7.04 והגיש חוות דעת מיום 26.7.04. בתחום הפסיכיאטרי מונה פרופ' טיאנו, אשר בדק את התובעת ביום 20.7.04 והגיש חוות דעת מיום 4.10.04. פרופ' טיאנו נחקר על חוות דעתו בבית המשפט ביום 8.1.06. שני המומחים בדקו את התובעת בהוסטל בו היא נמצאת מינואר 2003. 

3. מטעם התובעת העידה בתה, הגב' ויקטוריה שמידט, ילידת 1977, אשר משמשת גם כאפוטרופוסית של התובעת החל מיום 20.11.01, המועד בו הוכרזה כחסויה על פי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב - 1962. כן העידה הגב' קוזוחוף ילנה. הנתבעים הגישו תיק מוצגים.  

התובעת - נתוני רקע

4. בטרם נבחן את פגיעתה של התובעת בתאונה ואת שיעור הפיצויים לו היא זכאית, מן הראוי להקדים מספר נתוני רקע לגבי התובעת, כפי שעלו מחומר הראיות.

5.  התובעת היא ילידת ברית המועצות. היא סובלת מהפרעה מולדת של פיגור שכלי קל  יחד עם מחלת הכפיון (ראה חוות דעתו של פרופ' טיאנו, עמ' 2).  היא למדה מספר שנים בבית ספר יסודי במסגרת חינוך מיוחד. לפרופ' מלמד סיפרה כי אינה זוכרת כמה שנים למדה, לפרופ' טיאנו ספרה כי למדה 8 שנים  ובמסמכי תביעתה למוסד לבטוח לאומי נאמר כי למדה 5 שנים. באחד מהמסמכים הרפואיים מצוין מפי אביה כי למדה 7 שנים. בבריה"מ עבדה בניקיון ובעבודות כלליות במפעל לייצור בגדים. נולדו לה שתי בנות, הבכורה - ויקטוריה - אשר צוינה לעיל- ילידת 1977, הצעירה - א' - ילידת 1989. במרס 1996, לאחר 18 שנות נישואין, התגרשה התובעת ונפרדה מבעלה. בשנה  זו גם עלתה לישראל עם בנותיה. גרושה עלה אף הוא לישראל באותה השנה, באופן נפרד. לאחר מספר חודשים חזרו התובעת ובנותיה לברית המועצות. בשנת 1998 עלתה התובעת שוב לישראל, הפעם רק עם בתה הצעירה. היא חזרה לגור עם גרושה ברמלה. ביום 9.3.00, כחודש לפני התאונה, נעצר גרושה בחשד שהיה בעל מעורבות באונס בתם הצעירה, א', על ידי השכן. בסופו של דבר נמצא הגרוש אשם בעבירה שיוחסה לו והוטל עליו עונש מאסר של 14 שנים. הבת הצעירה הועברה למשפחה אומנת. התובעת עברה להתגורר עם אביה בקריית חיים. אז ארעה התאונה.

6. בהתייחס למצבה הרפואי של התובעת, הרי שהיא סבלה מהתקפים אפילפטיים עוד לפני התאונה. בנוסף, הייתה במעקב פסיכיאטרי בבריה"מ עוד מילדותה. בתיקה הרפואי מצוינים התקפים של נפילות על הרצפה עם איבוד הכרה כפעם בשבוע, כאבי ראש, ירידה בשמיעה והתפרצויות כעס. היא אובחנה לפני התאונה כלוקה באפילפסיה גרנד מל, פיגור שכלי (אוליגופרניה קלה), תסמונת הסתגלות ותסמונת אסטנו- היפוכונדרית, יתר לחץ דם קל וכאבי ראש. כמו כן התלוננה על כאבי פרקים, חולשת רגליים בהליכה וכאבי גב תחתון. צוינה גם חבלת ראש בילדותה. היא הייתה במעקב נוירולוגי וטופלה בתרופות. (ראה חוות דעתו של פרופ' מלמד עמ' 2 וכן המסמכים מתיקה הרפואי בתיק מוצגי הנתבעים). התובעת לא למדה את השפה העברית לא לפני התאונה ולא אחריה. 

7. לאחר התאונה, בספטמבר 2000, חזרה בתה הבכורה של התובעת לישראל. בסוף יולי 2001 - כחמישה עשר חודשים לאחר התאונה (על פי המסמכים הרפואיים שהוצגו), החלו התקפים פסיכוטיים של התובעת. התובעת החלה לאיים בהתאבדות ופיתחה תלות בבתה הבכורה. היא ניסתה לקפוץ מהחלון ודחפה את נכדתה בת השש (ראה טופס קבלה בחדר מיון פסיכיאטרי במרכז רפואי רמב"ם מיום 29.7.01). היא אושפזה אשפוז כפוי בבי"ח פסיכיאטרי בטירת הכרמל ביולי 2001. מאז היו אשפוזים נוספים באבחנה של סכיזופרניה פרנואידית. בדצמבר 2001, כאמור, הוכרזה כחסויה. לאחר מספר אשפוזים הופנתה לאשפוז בהוסטל "בית על הגבעה" שליד ביה"ח "נאות מרגלית" בראשון לציון, שם היא שוהה מינואר 2003 (נספח טו' לתיק מוצגי התובעת).      

הפגיעה והנכות הרפואית

8. התובעת, כאמור, נפגעה מרכב הנתבע כהולכת רגל. היא נפלה ונחבלה בראשה. צוות מד"א שהגיע למקום ובדק אותה  ציין בתיאור המקרה שמדובר ב" פגיעת ראש צוואר קלה". כמו כן צוין כי התובעת נמצאה בהכרה מלאה יושבת על המדרכה, בבדיקתה נמצא דימום קל מהקרקפת, ללא הקאות וללא מצוקה נשימתית. היא הועברה לחדר המיון בבית החולים רמב"ם, שם נרשם בטופס הבדיקה כי היה איבוד הכרה  אך במקום אחר באותו הטופס נרשם כי לא היה איבוד הכרה. נצפה פצע באיזור האוקסיפיטלי של הקרקפת אשר נתפר עם סיכות. היא התלוננה על כאבי ראש והייתה מנומנמת. בדיקת CT ראש לא הראתה ממצאים חבלתיים. בבדיקה אורטופדית נמצא כי כל תנועות עמוד השדרה הצווארי והגבי  מלאות. היא שוחררה לביתה.

9. פרופ' מלמד קבע בחוות דעתו כי חבלת הראש שנגרמה לתובעת הייתה מזערית ולא גרמה לה לזעזוע מח או לכל נזק נוירולוגי אחר. פרופ' מלמד  ציין כי טרם התאונה סבלה מפיגור שכלי, תופעות נפשיות, כאבי ראש ואפילפסיה. התאונה לא גרמה להחמרת ההפרעה המנטלית הקודמת והאפילפסיה. הוא ציין כי קיימת אצל התובעת מחלת נפש, אולי סכיזופרניה, והיא מטופלת בתרופות נוירולפטיות. הוא ציין כי על המומחה בתחום הפסיכיאטרי יהא לקבוע אם הבעיה הנפשית נגרמה או הוחמרה כתוצאה מהתאונה. פרופ' מלמד ציין כי בבדיקתו הנוירולוגית מצא תסמונת פרקינסונית קלה המתבטאת בירידה בהבעת הפנים (היפומימיה), דיבור בקול נמוך, איטיות, שפיפות ונוקשות בגפים העליונות, בעיקר בימין. תסמונת זו נגרמת אצלה כתוצאה מהשימוש בתרופות הנוירולפטיות האנטיפסיכוטיות החוסמות רצפטורים דופמינרגיים. הנכות בגין תסמונת זו היא בשיעור של 20% לפי חלקיות סעיף 29(8) 1 מתקנות הבטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לפגעי עבודה), תשט"ז- 1956  (להלן: " תקנות הבטוח הלאומי"). פרופ' מלמד ציין כי נכות זו תיזקף כנובעת מהתאונה רק אם המומחה בתחום הפסיכיאטרי יקבע שהטיפול התרופתי האמור ניתן בגין מצב נפשי פסיכוטי שנגרם או הוחמר על ידי התאונה. פרופ' מלמד ציין כי  התופעות הפרקינסוניות חולפות לחלוטין או משתפרות מאד בתוך תקופה של ששה חודשים לאחר התנקות של התרופות האנטיפסיכוטיות. לא נמצאו הפרעות אחרות בתחום הנוירולוגי הנובעות מהתאונה.