פסק-דין בתיק א 14643/04

בפני בקשה לדחיית התביעה על הסף בטענת התיישנות.

1.         התובעת, בעלת זכות חכירה של חלקת מקרקעין ברחוב עלומים 12 תל אביב (להלן: המקרקעין ), הגישה ביום 18.1.04 כתב תביעה על סך 38,185,80 ש"ח נגד הועדה המקומית לתכנון ובנייה תל אביב יפו.

2.         התביעה הוגשה בתחילה נגד מר גדעון קרול כנתבע 1 ונגד הועדה המקומית לתכנון ולבניה תל אביב יפו (להלן: הנתבעת). התובעים הגישו בקשה לתיקון כתב התביעה כך שהנתבע 1 ימחק מכתב התביעה ותיוותר הנתבעת בלבד (בש"א 166486/04). כבוד הרשמת ורדה שוורץ נענתה לבקשה.

            בקשת הנתבעת לבטל החלטת כבוד הרשמת, נדחתה.

3.         עובדות כתב התביעה המתוקן הרלוונטיות לשאלת ההתיישנות הן כדלהלן:

א.         ביום 28.4.1996 מכרה התובעת את כל זכויותיה במקרקעין לצד ג', על פי חוזה מכר בו התחייבה לשלם ו/או לשאת בתשלום היטל ההשבחה שיוטל על המקרקעין.

ב.         הנתבעת, אשר התבקשה לתת "אישור לטאבו", הוציאה בחודש יולי 1996 דרישה לתשלום היטל ההשבחה בשיעור של 183,150 ש"ח, צמוד למדד החל מיום 6.5.94, וזאת לאור חוות דעתו של  השמאי גדעון קרול  (להלן: הצד השלישי).

ג.          התובעת, לנוכח דרישתה של הנתבעת לשלם לה היטל השבחה, שכרה שמאי מטעמה, מר בועז אפלבוים, אשר ניהל משא ומתן להפחתת היטל ההשבחה והצליח לקבל את הסכמת הנתבעת להפחתת 20% מהשומה. לאור חילוקי הדעות נתמנה שמאי מכריע לעניין חישוב שיעור והיטל ההשבחה, מר עופר ניר (להלן: השמאי המכריע ). ביום 28.11.96 הוציא השמאי המכריע חוות דעת שלפיה שיעור היטל ההשבחה מסתכם בסך של 63,207 ש"ח צמוד למדד לתאריך 6.5.94 .

ד.         ביום 9.12.96 שילמה התובעת את היטל ההשבחה שחושב על ידי הנתבעת בסך של 77,446.82 ש"ח, וביום 01/01/97 שילמה התובעת את שכר הטרחה לשמאי מטעמה.

ה.         ביום 27.7.03 פנתה התובעת לנתבעת ודרשה את הטבת נזקיה ו/או הפסדיה אולם, הנתבעת לא השיבה למכתב הדרישה. התובעת לא הגישה את התביעה בסמוך למשלוח המכתב והמתינה עד ליום 18/1/04.

4.                     התובעים טוענים, כי עריכת השומה על ידי הצד השלישי היתה בלתי מוצדקת תוך רשלנות, פזיזות או אי איכפתיות ו/או ללא בסיס מציאותי כלשהו. הצד השלישי הביא בחשבון אלמנטים זרים. עשיית שומה הגבוהה מהווה התנהגות שלא בתום לב. הנתבעת ידעה, כי השומה מוטעית מיסודה, לאור מכירות קודמות של נכסי מקרקעין דומים הנמצאים בשכנות קרובה עם המקרקעין.

5.                     הנתבעת טענה בכתב ההגנה, כי האירועים המפורטים בתביעה התרחשו במהלך 1996 והתביעה הוגשה ביום 18/01/04 ועל כן דין התביעה להדחות מחמת התיישנות.

6.         הנתבעת שלחה הודעה לצד שלישי למר גדעון קרול. גם בכתב ההגנה להודעה לצד השלישי  נטען, כי התביעה התיישנה על פי חוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן: חוק ההתיישנות ).

7.         בישיבה המקדמית אשר התקיימה ביום 17.1.05 טענו ב"כ הצדדים את טענותיהם לגבי טענת ההתיישנות וניתנה להם האפשרות להגיש פסיקה בנושא זה.

8.         התובעים הגישו כתב תשובה לכתב ההגנה בו נטען באופן סתמי ולקוני כי: טענת ההתיישנות לא נטענה בהזדמנות הראשונה. העובדות המהותיות של כתב התביעה נתגלו לתובעים אך לאחרונה. חלה עליהם הוראת סעיף 8 לחוק ההתיישנות. תקופת ההתיישנות על פי סעיף 89 (ב) לפקודת הנזיקין היא בת 10 שנים.

על אף שמדובר בתביעה בסדר דין מהיר, לא צורף תצהיר אימות לכתב התשובה לכתב ההגנה.

עוד יצוין, שהמקום הנכון להשיב על טענת התיישנות, הוא בכתב התשובה לכתב ההגנה, אך יש צורך לפרוס מסכת עובדתית מפורטת ולא ניתן להסתפק בטענות בעלמא.

דיון

9.         השאלות העולות מבקשת הנתבעת והצד השלישי ומטענות התובעים, הן כדלהלן: