פסק-דין בתיק א 14634/06

א.         עיקר העובדות וטענות בעלי הדין

1.         התובעת התקשרה ביום 10.2.05 בהסכם שכירות עם הנתבעת ושכרה ממנה לתקופה של שלוש שנים יחידה (להלן: "המושכר")לצורך ניהול בית קפה בקניון ארנה אשר הנתבעת הינה בעליו.

לימים וזמן רב קודם לחלוף תקופת השכירות החליטה התובעת משיקולים כלכליים לסיים את פעילות בית הקפה ולהביא לביטולו של הסכם השכירות שנקשר בין הצדדים.

2.         לטענת התובעת ניהלו בעלי הדין משא ומתן באשר לביטול הסכם השכירות אשר הבשיל לכדי חתימת מסמך מיום 21.9.05 שכותרתו "כתב שיחרור ויתור והסתלקות" (להלן: " כתב השחרור").

3.         לגירסת התובעת במסגרת כתב השחרור הוסכם בין הצדדים כי הציוד שרכשה התובעת לצורך הפעלת בית הקפה (להלן: " הציוד") יוותר במושכר באופן שלתובעת הוקנתה הזכות להביא למכירתו ו/או לחילופין על הנתבעת היה לפעול כשלוחתה של התובעת, למכירת הציוד לצד שלישי אשר יתקשר עם הנתבעת בהסכם לניהול בית קפה במושכר.

4.         התובעת מוסיפה וטוענת בכתב תביעתה כי הסתבר לה שהנתבעת השכירה את המושכר "לקפה הילל" (להלן: " השוכר החדש") וכי מרבית הציוד השייך לנתבעת נמכר ו/או נמסר לשוכר החדש.

5.         בכתב תביעתה עותרת התובעת לחייב את הנתבעת לשלם לה סך של 243,000 ש"ח המהווה לשיטתה את ערכו הכלכלי של הציוד ו/או שוויו: לטענתה היה על הנתבעת להביא למכירת הציוד, ולחילופין אין ספק כי הנתבעת נהנתה מן הציוד במסגרת התקשרותה עם השוכר החדש.

התובעת השתיתה את תביעתה בעילה של עשיית עושר ולא במשפט ע"י הנתבעת.

6.         מנגד הכחישה הנתבעת בכתב הגנתה הארוך לעייפה את טענות התובעת בכל הנוגע לנסיבות חתימת כתב השחרור וכפרה בזכותה של האחרונה לגבות ממנה פיצוי כלשהוא.

7.         הנתבעת טוענת כי הנתבעת לא היתה רשאית להביא לידי גמר את הסכם השכירות טרם סיומה של תקופת השכירות החוזית אלא בהסכמת הנתבעת ומשכך, ולאחר שבעלי הדין הגיעו להבנות בדבר ביטולו של הסכם השכירות, הורה מנהל הכספים של הנתבעת לפרקליט הנתבעת להכין כתב ויתור והסתלקות אשר ישקף את ההסכמות בין בעלי הדין ובכלל זה את המוסכמה לפיה התובעת משאירה במושכר את כל הציוד בהתאם לרשימה שצורפה.

8.         הנתבעת טענה כי פרקליטה הכין נוסח של כתב ויתור והעבירו אליה לצורך העברתו לחתימת התובעת (להלן: " כתב הויתור המקורי").

הנתבעת מוסיפה וטוענת כי המסמך עליו חתמה התובעת ואשר הוגדר על ידה כתב השחרור אינו אלא פרי זיוף של כתב הויתור המקורי.

9.         ליבת טענתה של הנתבעת בהקשר זה הינה כי לכתב הויתור המקורי הוספה שלא על דעת הנתבעת, הפיסקה כדלקמן:

"במידה ותשכירו את המושכר לצד ג' ותקבלו תשלום עבור השקיה במושכר סכום התשלום יועבר אלינו" (להלן: הפיסקה שבמחלוקת).

10.       הנתבעת טוענת איפוא כי בעטיה של הוספת הפיסקה שמחלוקת המסמך המזויף אינו מתיישב עם העקרונות המסחריים עליהם הסכימו הצדדים ואף לא עם הגיונם של דברים.

11.       מעבר לכך, הכחישה הנתבעת את שוויו הכלכלי של הציוד, וכפרה בטענה כי מכרה לשוכר החדש את הציוד.

עד כאן עיקר טענות בעלי הדין.

ב.         המחלוקת

המחלוקת בתובענה זו נובעת מקיומם של שני מסמכים אשר לכאורה הינם בבחינת "כתובים המכחישים זה את זה".