פסק-דין בתיק א 14627/96

     מבוא

1. התובעת -חברה להספקת תערובות חקלאיות הגישה ביום 4.8.96 כנגד הנתבע חקלאי במקצועו תביעה לתשלום סכום של 36,401 ש"ח, המהווה חוב שנותר בספריה בגין הספקת תערובת חקלאית לנתבע בשנים 1992-1996.

2. סכום התביעה מורכב מסכום קרן של 18,553 ש"ח וריבית 17,848 ש"ח.

3. הנתבע לא הגיש כתב הגנה וניתן כנגדו פסק דין בהעדר, בשלב מאוחר יותר פנה הנתבע בבקשה לביטול  פסק הדין ובקשתו נתקבלה, כנגד תשלום הוצאות.

4. הנתבע בכתב הגנה כללי מאד הכחיש את כל טענות התביעה.

5. כל צד תמך טענותיו בעדות יחידה, התובעת בעדות מנהל החשבונות מר אלכס שושן והנתבע בעדותו שלו. לאחר מכן סיכמו הצדדים טיעוניהם בכתב.

      השאלות שבמחלוקת

6. השאלה המרכזית הינה קביעת סכום החוב אותו חייב הנתבע ובנוסף יש לקבוע האם זכאית הנתבעת לריבית ומה שיעורה ומה משמעותו של ההליך המקביל המתנהל לגביית שיקים שמסר הנתבע לתובעת על חשבון אותו החוב.

       דיון

7. שלא כמקובל אקדים מאוחר למוקדם ואפתח בדוגמא שתלווה אותי במהלך ניתוח טענות הצדדים.

8. ראובן מוכר לשמעון סחורה בשווי 15,000 ש"ח. שמעון מקבל הסחורה ומוסר תמורתה שיקים בסכום של 15,000 ש"ח. השיקים לא מכובדים ע"י הבנק ושמעון לא פורע את חובו. לראובן עילה חוזית ועילה שטרית. בוחר ראובן לפתוח תיק בהוצל"פ בהסתמך על השיקים, שמעון מחליט שלא להתנגד לביצוע השטר והחוב הופך לחלוט. ראובן גובה חלק מהחוב בהוצל"פ ובחלוף 3.5 שנים מגיש מחדש תביעה על סכום של 15,000 ש"ח הפעם בעילה  החוזית. האם יש הגיון עניני או משפטי בדרך פעולתו של ראובן? 

יזכה ראובן בתביעתו החוזית יקבל פסק דין על סכום של 15,000 ש"ח איתו יוכל לפנות ללשכת ההוצל"פ- אלא שבפועל מחזיק ראובן פסק דין כזה 3.5 שנים מלפני כן- מאותו יום בו שמעון לא התנגד לביצוע השטר וראובן כבר פועל בהוצל"פ לגביתו. אין ספק כי ראובן זכאי לפרעון החוב פעם אחת, מה הטעם לנהל הליך כפול שמביא לתוצאה קיימת- אלא שהיא תושג לאחר הוצאות נוספות ובזבוז זמן שיפוטי ואזכיר לא מדובר בשני הליכים -שיטרי וחוזי המתנהלים במקביל, מדובר בהליך שטרי שנסתיים בפסק דין ובמשך שנים ארוכות מתנהל כבר תיק בהוצל"פ לגביית החוב.

9. ואם אעבור מהדוגמא לעובדות, אין מחלוקת כי בשנת 1992 הנתבע מסר לתובעת 6 שיקים בסכום כולל של 15,000 ש"ח, אין מחלוקת כי השיקים לא כובדו והתובעת פתחה בגינם  תיק בהוצל"פ תיק מס' 1601969936, זו גם גרסתו של מנהל החשבונות של התובעת בסעיף 41 לתצהירו ת/1, העתק דף פתיחת התיק צורף לתצהיר הנתבע.
10. בחוסר תום לב הסתירה התובעת עובדה מהותית זו מתביעתה, תיק ההוצל"פ נפתח בשנת 1993 בלשכת ההוצל"פ בנתניה (עובדה זו עולה ממספר התיק, הצדדים לא תארו תאריך פתיחה מסוים). לא ייתכן כי תובע יגיש תביעה בחודש 8/96 כאשר בגין החוב הנתבע מתנהל הליך אחר ואותו הליך לא יוזכר בתביעה. אם לא די בכך מסעיף 44 לתצהיר מנהל החשבונות של התובעת עולה כי הנתבע כבר שילם תשלומים כלשהם בגין החוב. תובע תם לב שכבר קבל חלק מחובו לא יכול לתבוע את הסכום המקורי ואם במשך שלוש וחצי שנים בהם נוהל ההליך בהוצל"פ נגבו סכומים כלשהם חובה היה על התובעת לנכותם כבר בעת הגשת התביעה בשנת 96. הנתבע בעדותו לא ידע להגיד מהו גובה הסכום ששולם על ידו, אך הוא העריך כי כבר שילם 20,000 ש"ח על חשבון החוב והוא ממשיך לפרעו לי יכולתו!.

11. לכתב תביעה של תובע תם לב -אם היה טעם בהגשתו-היה חייב להיות מצורף כנספח דף פתיחת תיק ההוצל"פ השטרי ודף חשבון עדכני נכון ליום פתיחת התביעה.

12. כפי שתארתי בדוגמא, לא היה כל הגיון משפטי בהגשת התביעה לאחר שמתנהל כנגד הנתבע בגין אותו חוב תיק בהוצל"פ- חוב שהפך פסוק וכל שנותר הוא לנסות לגבותו, אם מתקשה התובעת בגביית החוב בהוצל"פ מדוע היא סבורה כי פסק הדין שיינתן על ידי יביא לשיפור מצבו הכלכלי של הנתבע- מדובר באותו חוב, באותו חייב ובאותם אמצעים שיעמדו לרשות התובעת ושעומדים לרשותה משנת 93 ובמשך 12 שנה תמימות !!!.

13. האבסורד בתיק שבפניי בולט בשל העובדה כי הנתבע בתחילה לא הגיש כתב הגנה, התובעת זכתה בפסק דין כנגדו והיא למעשה כבר פתחה תיק בלשכת ההוצל"פ בשנת 2001 הפעם בלשכת ההוצל"פ בחיפה, תיק שני בגין אותו חוב (או לפחות חלק ממנו).

14. העובדה כי התובעת היא חברה בפרוק או כי היא מסרה הטיפול באותו חוב לשני משרדי עורכי דין שונים- האחד שיטפל בשטרות והשני בעילה החוזית, אינה מצדיקה התעלמות של ב"כ התובעת בתביעה שבפניי מקיומו של תיק ההוצל"פ, אם יש בעית תקשורת בין התובעת לבין עורכי דינה או בינם לבין עצמם אין בכך הצדקה להתחיל את תהליך הזכייה בפסק דין מהתחלה ולפתוח תיק הוצל"פ חדש. גם תובעת בפירוק צריכה לבחון מה טיב ההוצאות שהיא מוציאה, מדוע לשלם אגרת משפט, שכ"ט עו"ד כפול, אגרת פתיחת תיק הוצל"פ כפולה- כשכבר קיים תיק בהוצל"פ בגין אותו החוב משנת 93. בית משפט אינו זירה לנהול הליכי סרק ונהול הליכים שאין בהם טעם משפטי, דרך זו ראויה לכל גינוי- שכן היא גוררת הנתבע להוצאות כפולות ומביאה לבזבוז זמן שיפוטי יקר.

15. דווקא אם סבורה התובעת כי בתיק ההוצל"פ השטרי סכום החוב נמוך מסכום החוב הכולל, חובה היה עליה לפרט בתביעתה מהו הסכום ששולם עד היום ולהזכיר קיומו של ההליך המקביל. במאמר מוסגר אציין כי אם במשך 12 שנה לא הצליחה התובעת לגבות חוב נמוך מדוע היא סבורה כי תצלח דרכה בסכום גבוה יותר?