פסק-דין בתיק א 14568/06

בפני תביעה שעניינה יתרת חוב כספי בגין עבודות בניה להקמת מעונות יום שביצעה התובעת עבור הנתבעת 1 בבאר שבע. לטענת התובעת,  בשל אי פרעון החוב במועד, נגרמו לה נזקים נוספים אותם היא תובעת בנוסף ליתרת החוב.

הנתבע הכחיש גם את עצם החוב אך עיקר המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת קיומה של ערבות אישית של הנתבע כלפי התובעת לחובות הנתבעת.

הצדדים והעובדות הצריכות לעניין .

1.         הנתבעת 1 (להלן: " הנתבעת"), חברה העוסקת בביצוע עבודות בנייה, שהנתבע 2 (להלן: " הנתבע") הוא מנהלה, זכתה במכרז של החברה למשק וכלכלה של עירית באר שבע להקמת שני מעונות יום בעיר. בעקבות זאת נכרת חוזה בין העיריה לבין הנתבעת. לשם בניית המעונות התקשרה הנתבעת עם התובעת, חברה העוסקת בביצוע עבודות בנייה, בשני הסכמים מיום 25/1/2004 לביצוע עבודה קבלנית, על מנת שהתובעת תשמש כקבלן משנה מטעמה. על-פי ההסכמים התחייבה התובעת לבנות את מעונות היום והנתבעת התחייבה לשלם לנתבעת תמורה בסך של 1,000,745.2 ש"ח עבור כל אחד מהמעונות. כן נקבע תשלום נוסף עבור ביצוע עבודות הפיתוח בסך של 279,254.8 ש"ח.

2.         לטענת התובעת, היא  החלה ביום 15/2/2004 בביצוע העבודות באמצעות קבלני משנה, ואלו היו אמורות להסתיים ביום 15/11/2004. ביום 12/11/2004, מספר ימים לפני מועד הסיום הנדרש על-פי החוזה, הסתיימו העבודות לבניית המעונות. התובעת ביקשה לתאם עם הנתבעת מועד מסירה אך הנתבעת דחתה אותו ליום 19/12/2004 עקב מחלוקות בינה לעירית באר שבע, מחלוקות שלתובעת לא היה חלק בהן. כפי שהסתבר המחלוקות בין הנתבעת לעירית באר שבע נבעו מכך שהנתבעת התחייבה למסור את המוענות טרם תחילת שנת הלימודים כבר בחודש אוגוסט 2004, והפרה התחייבותה זו. לאור הפער בין המועד בו היתה אמורה הנתבעת למסור לעיריה את המעונות לבין המועד בו היו המעונות מוכנים למסירה, נמנעה העיריה מלקבל את החזקה במעונות והשהתה באופן יזום את קבלתם עד לקיץ 2005.

3.         לטענת התובעת, נמסרו המעונות, בסופו של דבר, רק בחודש יולי 2005. לטענתה, היא עמדה בכל הדרישות של הנתבעת והעיכוב במסירה נבע ממחדליה של הנתבעת בלבד. כן טענה כי היא נענתה לרוב דרישות התיקונים של התובעת, למרות שלא היתה מחויבת לכך עפ"י התוכניות שסוכמו בינה לבין הנתבעת, וכן ביצעה תיקונים והחלפות של דברים שלא היו במפרט.

4.         לטענת התובעת, עם סיום ביצוע העבודות וטרם מסירת המעונות לנתבעת, פנתה התובעת לנתבעת ודרשה כי הנתבעת תפרע תשלום יתרת החוב בסך 500,0000 ש"ח. נוכח סרוב הנתבעת לפרוע את החוב הודיעה תובעת כי היא מעכבת את המסירה לנתבעת עד לפרעון החוב.

5.         ביום 18/7/2005 בשעה 13:00 נפגשו הצדדים במטרה להגיע להסדר שיאפשר תשלום החוב לתובעת ומסירת המעונות. לטענת התובעת, התחייב הנתבע בפגישה זו כי, בכפוף למסירת המבנים לחזקתו, יבדוק ויאשר את החשבון הסופי של התמורה, שטרם אושר סופית על ידי העירייה, וכן יפרע את יתרת החוב לתובעת, אפילו אם יאלץ לשלמו מכיסו הפרטי. בו במקום שילמו הנתבעים לתובעת סך של 250,000 ש"ח  בתוספת מע"מ כתשלום חלקי בהמחאות דחויות שנפרעו. לגבי יתרת החוב סוכם כי לאחר שעירית באר שבע תאשר את החשבון הסופי, תתחשבן הנתבעת עם התובעת לגבי יתרת החוב. לאור התחייבותו האמורה של הנתבע לפרוע את החוב, במידת הצורף, מכיסו הפרטי, מסרה התובעת את המעונות לנתבעים.

 6.        התובעת טוענת כי המתינה כ- 5 חודשים לתשובת הנתבעת לעניין החשבון הסופט ובסופו של דבר, ביום 4/1/2006 נפגש נציג התובעת עם נציגי הנתבעת וגובש החוב הסופי שעמד על 207,781 ש"ח. נציג הנתבעים חתם על החשבון הסופי והבטיח להעבירו לנתבעים על מנת שיפרעו אותו. למחרת התקשר הנציג אל מנהל התובעת ומסר לו כי התשלום תלוי רק בנתבע, כי הנתבעת נמצאת בקשיים כספיים, כי הוא עצמו לא קיבל שכר חודשים רבים וכי טרם התקבלו הכספים המגיעים לנתבעת בגין הפרויקט.

7.         התובעת טוענת כי סמוך להגשת התביעה היא ניסתה ליצור קשר עם הנתבעים ללא הצלחה, ושלחה לה מכתבי התראה, אך משרדי הנתבעים פונו על ידם.

8.         לטענת התובעת, הנתבעת הפרה את הסכם הקבלנות ולא שילמה את יתרת החוב בסך של 207,781 ש"ח, למרות פניות חוזרות ונשנות של התובעת. כן טוענת התובעת כי הנתבע אחראי אישית לפרעון החוב מכח היותו ערב בהתאם להתחייבותו בפגישה מיום 18/7/2005, וכן מכח דיני הנזיקין וחובת תום הלב. בנוסף, לטענתה חבים הנתבעים את סכום התביעה, יחד ולחוד, מכוח עילת עשיית עושר ולא במשפט.

9.         התובעת טוענת כי הפרות ההסכם על ידי הנתבעים גרמו לה נזקים כבדים בסך של 322,581 ש"ח. לטענתה הנזקים שנגרמו לה הינם:

מימון עלויות שהיא נשאה בהם מכיסה - החזר ריבית והצמדה ששילמה לבנק, בסך של 111,716 ש"ח;

עלויות שנגרמו עקב דחיית מועד המסירה - שירותי שמירה שנאלצה לקחת עקב דחיית מועד המסירה, בסך 121,160 ש"ח;

עלויות פיקוח וניהול עקב דחיית מועד המסירה, בסך של 89,705 ש"ח.

10.        לטענת הנתבע הוא מעולם לא ערב אישית לחובות הנתבעת והראיה כי לא חתם על מסמך כלשהו בנדון. לטענתו הוא לא ביצע דבר באופן אישי, לא פעל בתרמית ולא מתקיימים התנאים להרמת מסך.

11.        עוד טוען הנתבע כי העיכובים במועד המסירה היו מסיבות התלויות בתובעת ואין להם קשר למעשי הנתבעת. לטענתו נאלצה הנתבעת לבצע על חשבונה תיקונים של כשלים בעבודת התובעת, בעלות של 100,000 ש"ח, וכי למעשה התובעת מעולם לא סיימה את עבודתה כנדרש. כן טוען הנתבע כי בשל מחדלי התובעת חילטה העירייה לנתבעת ערבויות בנקאיות בסך של 100,000 ש"ח.

12.        ביום 4/5/2006 ניתן פסק דין, בהעדר הגנה, כנגד הנתבעת.

לפיכך עוסק פסק דין זה אך ורק בתביעה נגד הנתבע.