פסק-דין בתיק א 1456/98

1.         עיקרה של המחלוקת בדמי שכירות ראויים ובנזקים שנגרמו למושכר שהוא חלק ממגרש בבעלות התובעים המצוי בגוש 11602 חלקה 18 וחלקים מחלקות 17,19 ו- 20 ברחוב המסגר 22 והידוע גם כרחוב היצירה 1, 3 חיפה (להלן: המגרש ).

            שטח המגרש כ- 3,600 מ"ר. במקור מדובר היה בשבעה מבנים לפי הפירוט הבא:

בניין מס' 1 - 70 מ"ר, בניין מס' 2 - 55 מ"ר, בניין מס' 3 - 515 מ"ר, בניין מס' 4 - 119 מ"ר, בניין מס' 5 - 25 מ"ר, בניין מס' 6 - 46 מ"ר, בניין מס' 7 - 480 מ"ר.

בשלב מסוים הושכר מבנה מס' 3 לאחר. סך כל המבנים, להוציא מבנה מס' 3, מגיע לשטח של 795 מ"ר. דמי השכירות הנתבעים מתייחסים גם לתוספת 1,000 מ"ר קרקע פנויה. ככל שישנה מחלוקת בנושא זה, אחזור ואדון בה במסגרת פסק הדין.

תביעה זו אינה מתייחסת לשטח הבנייה שבמגרש ולחצר הקדמית (ראה הערה בסעיף 24 לתצהירו של מר זולקוב - ת/3).

2.         תביעת התובעים בת"א 1456/98 (להלן: התביעה השנייה ) היא ליתרת דמי השכירות, בנוסף לתביעה לפיצוי בגין נזקים. התביעה מלכתחילה הועמדה על 1,455,826 ש"ח ולאחר שהוגשה התביעה המתוקנת, הועמדה התביעה על 1,838,824 ש"ח (סעיף 72.4 ל- ת/3). התביעה לדמי שכירות היא מעבר לתביעת התובעים בבית משפט השלום (ת"א 20000/97, להלן: התביעה הראשונה ).

בתביעה בבית משפט השלום, עתרו התובעים, בין היתר, גם לחיוב הנתבעים בדמי שימוש ראויים לתקופה מינואר 1996 ועד לחודש ספטמבר 1997. סכום התביעה הועמד על 426,160 ש"ח נכון ליום 24/9/97 (סעיף 14 לתצהיר מר זולקוב - ת/3).

התביעות הנ"ל הוגשו כנגד מספר נוסף של נתבעים, שבמהלך הדיון התביעה נגדם נמחקה או נדחתה.

התובעים הגישו תביעה נוספת שהדיון בה אוחד עם התיק הנ"ל,  ת"א 572/00 (להלן: התביעה השלישית ). התביעה השלישית הנ"ל, היא במהותה תביעה לנזקים שנגרמו להם לאור התנהגות הנתבעים בתקופת השכירות המוארכת, לקראת פינוי המושכר ואופן פינויו. התביעה לפיצוי הכספי הועמדה על סכום של 3,175,298 ש"ח (סעיף 150 ל- ת/3). במסגרת תביעה זו, נתבע פיצוי בשווי דמי שכירות לתקופה נוספת של שמונה חודשים לצורך הריסת המבנים הקיימים ובנייתם מחדש, וכן נזקים נוספים לרבות חוב הארנונה והפסדי תשואה שטענו להם התובעים, עקב אי תשלום דמי השכירות במועד.

הרקע :

3.         התובעים הם בעלים של המגרש האמור. התובעים ירשו את המגרש מאבי המשפחה שהוא בעלה של התובעת מס' 1 ואביהם של הנתבעים 2-4. על מגרש זה היו שבעה (7) מבנים שנבנו עוד בתקופת המנדט ועד סוף שנת ה- 80 ישב בהם צה"ל. כלל המבנים יכונו להלן: " הנכס".

הנתבעות: א' אדמון בע"מ, אדמון תעשיות מיחזור בע"מ ואדמון תעשיות מיחזור ומטמנות (1995) בע"מ הן חברות פרטיות המשתייכות לקבוצת אשכול חברות "אדמון".

החל מחודש ינואר 1991 הושכר הנכס ל"א' אדמון בע"מ" (להלן: חב' אדמון , ראה נספח א/3 למסמכי הנתבעים).

חב' אדמון היא השוכרת המקורית של הנכס, כאשר המו"מ לקראת כריתתו של חוזה זה נערך בין מר אדם איתן, המנכ"ל ואחד הדירקטורים ובעלי המניות של חב' אדמון (להלן: מר איתן ) לבין מר אליאס זולקוב (להלן: מר זולקוב ) שהוא בעלה של גב' דניאלה זולקוב (להלן: גב' זולקוב ), ומי ששימש מיופה כוחם של ארבעת התובעים.

4.         בין הצדדים נערך מסמך הנושא כותרת " סיכום דברים" (נספח א/1 למוצגי הנתבעים) ולאחר שמר זולקוב העיר הערותיו בכתב (נספח א/2), נחתם המסמך (להלן: מסמך "סיכום הדברים" ). על-פי המוסכם במסמך זה תקופת השכירות הראשונה נקבעה החל מ- 1/1/1991 ועד ל- 31/12/1995. 

עוד נקבע  שם, בין היתר, כי:

            " מסמך זה (מסמך "סיכום הדברים" - ש' ו') ישמש כבסיס לעריכת חוזה

מקצועי ע"י עו"ד המשכיר".

            ואכן ב- 5/3/1991 נערך מסמך בכתב הנושא כותרת: " חוזה שכירות". הצדדים לחוזה זה הם: התובעים כ"משכיר" וחב' אדמון, כ"שוכר". אין חולק כי מסמך זה שהוכן על-ידי עו"ד נרקיס, מי שייצג בזמנו את מר זולקוב, הודפס במשרדו של מר איתן על נייר הנושא לוגו של חב' אדמון ונחתם על-ידי חב' אדמון ועל ידי מר איתן כמנהלה (להלן: מסמך "חוזה השכירות" ). המסמך אינו נושא את חתימת התובעים או חתימתו של מי מהם.