פסק-דין בתיק א 14500/03

א)         מהות התביעה ועיקר טענות בעלי הדין

1)         בפני תביעה לשיפוי נזקים והוצאות אשר כנטען נגרמו לתובעים בשל מה שהוגדר על ידם כהפרת הסכם שכירות ע"י הנתבעת 3 (להלן:"החברה").

2)         התובעים הינם בעליה של חנות ברח' בן יהודה בת"א (להלן: "המושכר") אשר הושכרה בזמנו לחברה במסגרת הסכם שכירות מיום 11/10/99 (להלן: "ההסכם") שנחתם בין התובעים מזה והחברה מזה, ואשר הנתבעים 1,2 (להלן בהתאמה:"דנינו" "לופו") ערבו לכל התחייבויות החברה על פיו, כלפי התובעים.

3)         כנטען בכתב התביעה, החברה מימשה את האופציה שהיתה נתונה לה והאריכה את תקופת השכירות עד ליום 10/2/02 כנגד תשלום דמ"ש חודשיים בסך 2100 דולר.

4)         התובעים טוענים כי החברה חדלה מתשלום דמי השכירות החדשיים בגין המושכר בניגוד להסכם וזאת כבר ביום 10/1/01 וכי רק ביום 20/8/01 עלה בידם להשכיר את המושכר לשוכר חלופי אשר כמוסכם עימו, החל בתשלום דמי שכירות רק ביום 5/10/02.

5)         בנתון לכך טענו התובעים כי נגרם להם נזק המתבטא בהפסד דמי שכירות משך 10 חודשים בסכום כולל של 102,690 ש"ח.

6)         התובעים מוסיפים וטוענים כי מעבר לכך הם נשאו בהוצאות נוספות שנגרמו בשל הפרת ההסכם ע"י החברה ובכלל אלו תשלום דמי תיווך בסך 4,544 ש"ח לצורך השכרת המושכר וכן תשלום שכ"ט עו"ד בתביעה שהגישה נגדם החברה (40,000 ש"ח).

7)         התובעים העמידו את תביעתם נגד החברה ע"ס של 166,125 ש"ח וטענו כי יש לחייב   את דנינו ולופו יחד ולחוד עם החברה, בתשלום סכום התביעה מכח ערבותם ע"פ ההסכם ו/או ערבות אוואל עליה חתמו לשטרות בטחון שניתנו לתובעים ע"פ ההסכם.

8)         אשר לנתבעת 4 (להלן: "איריס") נטען כי היא נטלה על עצמה את האחריות לכל חובות החברה כמתחייב מהסכם לרכישת מניות בחברה שנחתם בינה ובין נוגה לופו. ויש לחייבה מכח הסכם זה, וכן על יסוד עילת הרמת המסך.

9)         מנגד, טענו הנתבעים כי נסיבות הפסקת יחסי השכירות בין החברה לתובעים פורטו במסגרת כתבי הטענות והראיות בהתדיינות קודמת בין בעלי הדין בת.א. 27690/0 בבית משפט השלום בתל-אביב יפו, (להלן:"התובענה הראשונה") וכי על פסה"ד בתובענה הראשונה לפיו נדחתה תביעת החברה - תלוי ועומד ערעור.

10)      הנתבעים חזרו וטענו כי לא ניתן היה להשכיר את המושכר ולהפעילו עד וכולל יוני 2001 וזאת מחמת שיפוצים נרחבים בבניין בו מצוי המושכר, וכי החברה חדלה לשלם דמי שכירות מן הטעם שנמנעה ממנה האפשרות והיכולת להפעיל את עיסקה בייצור ומכירת דברי מאפה ומזון, בשל עבודות השיפוצים.

11)      הנתבעים טענו כי רק מחודש אוגוסט 2001 הוסרו המניעות שנבעו מן השיפוצים וניתן היה להשכיר את המושכר.

12)      הנתבעים כפרו בסכומי הנזקים וההוצאות להם טענו התובעים.

13)      נתבעים 1,2,4 הוסיפו וטענו כי עילת התביעה נגדם אינה נובעת מן ההסכם אלא מפסק הדין בתובענה הראשונה ומכאן שאין לאכוף עליהם את ערבותם.

עד כאן עיקר טענות בעלי הדין.

ב)        המחלוקת

1)         האם יש לחייב את הנתבעים כולם או מקצתם לשלם לתובעים את סכומי הנזק הנטענים.

2)         גובה הנזק.

ג)         דיון וממצאים

1)         הסכמה דיונית