פסק-דין בתיק א 14472/02

1.         מר אגבריה עומר (להלן: "התובע"), טפסן בניין במקצועו, יליד 25.11.1956, נפגע בתאונת עבודה ביום 20/4/2001 (להלן: "התאונה"),  באתר הבנייה, אשר היה בית פרטי, ביישוב בית הלוי (להלן: "אתר הבנייה/המקרקעין").

2.         בין הנתבעת 3, הגב' אסתר קורן (להלן: "הנתבעת 3"), לנתבעים 1-2, א.מ עדן בנייה בע"מ (להלן: "הנתבעת 1") ומר אריה מימון (להלן: "הנתבע 2") נחתם חוזה, לביצוע עבודות שלד במקרקעין (להלן: "החוזה). בחוזה סווגה הנתבעת 3 כמזמינה ואילו הנתבעים 1-2 כקבלן.

הנתבעת 4, הגב' מינה הורנשטיין (להלן: "הנתבעת 4"), הוספה כנתבעת, לאחר החלטת כב' השופטת הורוביץ מיום 21/12/2004, אף היא כמחזיקת קרקע ומזמינת העבודה.

3.         התאונה התרחשה, עת התבקש התובע על ידי הנתבעים 1-2 ו/או מי מטעמם לפרק לוחות אשר שימשו לתפסנות לצורך יציקת קיר בטון. בעודו עומד בגובה על הלוחות שהונחו באופן פרביזורי על הקירות, נשמט ו/או הוזז אחד מהם, הוא נפל, נפגע בכל חלקי גופו ובייחוד ברגלו השמאלית.

התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המל"ל ושולמו לו דמי פגיעה עבור 182 ימי אי כושר. בנוסף נקבעה לו נכות זמנית בשיעור של  100% מיום 20/10/01 עד ליום 31/7/2002 ונכות צמיתה החל מיום 1/8/02, בשיעור של 20%, לפי סעיף דומה 48 (3)ב. שיעור הנכות הוגדל ל-30%, לאחר הפעלת תקנה 15.

התובע מבקש להחיל את הכלל "הדבר מעיד על עצמו", ולחילופין טוען, כי התאונה התרחשה עקב רשלנות הנתבעים, משלא הנהיגו באתר הבנייה שיטת עבודה בטוחה, לא הדריכו את העובדים כלל ו/או לא באופן מספק, לא ספקו ציוד וכ"א מתאים, לא התקינו אמצעי בטיחות כלשהם, התעלמו מתנאי השטח המסכנים את העובדים, והפרו חובות חקוקות.

בנוסף טוען התובע, הנתבע 2 כבעל שליטה, מנהל ואורגן של הנתבעת 1, ייסד וניהל תאגיד בנייה ברשלנות; נטילת התחייבות מבלי לדאוג להעסקת מנהלים ו/או מפקחים מוסמכים; נטילת סיכונים בלתי מחושבים מעבר ליכולתו הכלכלית; העסקת עובדים בעבודות בנייה, תוך הזנחה וזלזול בביטחונם מבלי לדאוג לכיסוי ביטוחי מתאים. בכך הפר גם התחייבות חוזית כלפי נתבעות 3  ו-4.

4.         מעבר להכחשה הכללית של טענות התובע, טענו הנתבעים 1-2 בכתב ההגנה המתוקן, להיעדר עילה כנגד הנתבע 2, משהוא אישיות משפטית נפרדת מהנתבעת 1. כן טענו, להיעדר יחסי עובד-מעביד וכי האחריות מוטלת על כתפי התובע, משפעל לא כפי שעובד סביר היה פועל בנסיבות העניין והפר חובות שבחוק. התובע לא הזדקק לצורך פירוק הלוחות, לעלות על קיר הבטון, ואם בחר לעשות כן, באופן פרטיזני ולא להיעזר בסולם תקני שהוצב לרשותו, אין לו להלין, אלא על עצמו.

אין קשר סיבתי בין האירוע לנזק, שכן התובע סבל מנכות צמיתה בשיעור של 19% מתאונת עבודה קודמת וכושר עבודתו היה לקוי, לפני תאונה זו.

5.         הנתבעת 4 לא הגישה כתב הגנה, ואילו הנתבעת 3 טענה בכתב ההגנה המקורי, לסילוק התביעה על הסף, מפאת היעדר זיקה למקרקעין. הזיקה היחידה הינה, בהיותה בתה של בעלת המקרקעין, הנתבעת 4. במידה והייתה רשלנות היא של התובע ו/או הנתבעים 1-2. אין מקום להיפוך נטל הראיה ואין קשר סיבתי בין הנזקים הנטענים לתאונה, והנזקים הנטענים מופרזים.

6.         המומחה מטעם התובע, פרופ' דניאל רייס (להלן: "פרופ' רייס") סבר כי הנכות שיש לקבוע לתובע היא בשיעור משוקלל של 42% ובתוספת הפעלת תקנה 15 - 63%.

7.         המומחה מטעם הנתבע, ד"ר להב עופר, סבר כי לתובע נכות צמיתה ביחס לקרסול, בשיעור של 20% לפי סעיף 48(3)ב' בלבד.

8.         פרופ' סודרי, אשר מונה כמומחה מטעם ביהמ"ש (להלן: "המומחה"),  ביום 13/4/05,  וחוו"ד הוגשה וסומנה כ- מ',  קבע לתובע נכות צמיתה משוקללת בשיעור של 28%:

20% בגין השפעה בינונית על כושר הפעולה בעקבות הפגיעה בקרסול שמאל, לפי סעיף
35(1)ב.

10% בגין הצלקות הרגישות, המכערות והבלטה של גיד הטיבילאיס אנטריור לפי סעיף
75(1)ב.

פרשת התביעה

9.         מטעם התביעה העידו התובע, אשר תצהירו הוגש וסומן כ- ת/1 ומר מחאמיד זטאם כמאל ג'ומבלאט (להלן: "מר ג'ומבלאט"), אשר תצהירו הוגש וסומן כ- ת/3.

10.        מעבר לאמור עד כה הצהיר התובע,  כי החל מ- 12/2001 עבד כטפסן בניין בשירות הנתבעים 1-2, בשכר יומי של 200 ש"ח ובכל סוף שבוע שולם לו ע"י הנתבע 2, 1,200 ש"ח במזומן. הוא לא קיבל תלושי שכר חודשיים כמקובל. קיימים תלושים ברשותו אותם קיבל מהנתבע 2, זמן קצר לפני התאונה, והרשום בהם נעשה משיקוליו ומהחלטותיו של האחרון, ואינו משקף את שכרו.