פסק-דין בתיק א 1446/01

1.         תביעה זו מתייחסת למגרש ברחוב יפת 248 ביפו, הידוע כחלקה 37 בגוש 7043 (להלן: " המגרש"). התובעת, העדה היוונית הקתולית ביפו, היא הבעלים הרשום של המגרש. על המגרש היה קיים בעבר שטח בית הקברות של העדה, ובחלק אחר של המגרש נעשה שימוש מסחרי. כיום, כעולה מסיכומי התובעת , נבנו בנין מסחרי ותחנת דלק על השטח שעליו היה בית הקברות.

כעולה מכתב התביעה, העדה עתרה לקבלת פסק דין הצהרתי הקובע כי היא המוסמכת לטפל בנכסיה, ובכלל זה במגרש, וכן למתן צווים נוספים בקשר למגרש.

2.         מלכתחילה, עתרה התובעת גם למתן צו מניעה זמני, כנגד ביצוע העבודות בשטח בית הקברות. התובעת לא העמידה עירבון, ולכן צו המניעה לא נכנס לתוקף. כאמור, כיום (כעולה מסיכומי התובעת), הושלמו העבודות, ואין עוד טעם לכן לדון בשאלת מניעתן.

3.         הנתבע מס' 1 הוא הארכיבישוף של העדה. הנתבעת מס' 2 היא הכנסייה המנהלת את עסקי הדת של העדה (ולטענת הנתבעים אף את ענייניה הכספיים ואת נכסיה של העדה). הנתבע מס' 3 הינו (כעולה מכתב התביעה) מנהל של הנתבעות 4 ו-5, אשר הן החברות אשר רכשו את שטח בית הקברות.

לתביעה צורפו גם נתבעים פורמאליים - הארכיבישוף של הכנסייה במועדים הרלבנטיים לתביעה, משרד הדתות - המשרד האחראי על שינוי יעוד של בתי קברות בישראל, ועירית תל אביב - הרשות המקומית, שבתחומה נמצא המגרש.

המגרש (או חלקו) נמכר בזמנו לנתבעות 4-5.

טענות הצדדים

4.         התובעת טענה כי בעבר הוסכם על מכירה של חלק מהמגרש בלבד - השטח המסחרי של 621 מ"ר, ששימש את משפחת קדיס (להלן: " שטח קדיס"). על פי הטענה היה ברור לתובעת כי יתרת השטח ששימשה כבית קברות - לא נמכרה. אף על פי כן, לטענת התובעת, בוצעו העבודות גם בשטח בית הקברות, שלא נמכר מעולם. לתובעת נודע לכן לטענתה רק בדיעבד על מכירת בית הקברות ללא הסכמתה, כאשר לטענתה העבודות שבוצעו בבית הקברות בוצעו גם ללא אישור העירייה. 

עוד טענה התובעת כי הנתבע 3 החתים כ-30 מחברי העדה על הצהרה, לפיה הם מסכימים לשינוי היעוד של שטח קדיס - מבית קברות לתחנת דלק. בדיעבד התברר כי הצהרה זו נדרשה על ידי משרד הדתות לשם מתן אישור לשינוי היעוד של חלק מהמגרש ששימש כבית קברות, לתחנת דלק. התובעת טענה כי מהנוסח העברי של ההצהרה (שנעשתה בשפה הערבית) הושמטו המילים "המקום של קדיס". באופן זה, כך נטען, הוצגה למשרד הדתות הצהרה של חברי העדה כהסכמה לכאורה לשינוי יעוד  לגבי כל המגרש. 

5.         כעולה מכתב התביעה, התובעת איננה עותרת להורות על ביטול העסקאות שבוצעו במגרש, אלא היא עותרת כי בית המשפט יורה לנתבעים להעביר לידיה- באמצעות הוועד הנבחר שלה- חשבונות ופירוט בדבר ההכנסות והתקבולים ממכירת המגרש, וכן דוחות כספיים בדבר כל תנועות הכספים בנכסיה. 

בסיכומים נטען כי חברי העדה מבקשים כי הכספים שהתקבלו עבור מכירת נכסיהם, ינוהלו על ידיהם, ולא באמצעות מוסדות הדת של הכנסייה.

6.         יוער כי בית המשפט התבקש במסגרת הסיכומים גם לקבוע מנגנון להעברת הבעלות בקרקע הבנויה על שם התובעת. אני סבורה כי אין לדון בעתירה בין היתר משום שהיא סותרת את העתירה המרכזית של התובעת, להורות על העברת תמורת המכר לידי חברי העדה שהגישו את התביעה. משמעות העברת התמורה היא כי עסקת המכר תיוותר על כנה, ולכן הבעלות במגרש כולו איננה עוד בידי התובעת. 

7.         יצוין כי מעדויות העדים מטעם התובעת, עולה כי הסכסוך האמיתי מאחורי תביעה זו, הוא בין הסמכות הדתית של הכנסייה, המיוצגת על ידי כמרים, בישופים והפטריארכיה, לבין הקהילה, שניסתה להתארגן באופן עצמאי ולשמור על הנכסים שלה, ועל כספיה. 

מהעדויות עולה כי בעבר נתנו בני העדה אמון מלא במנהיגות הדתית שלהם, בין היתר בכומר ג'ורג' ריזיק. אולם, העדים טענו כי הכומר ביצע עסקאות ברכוש העדה, ומכר חנויות של העדה. מעדותו של עד התביעה מר דאוד, עולה כי הוא סבור כי הנכסים של העדה הם בבעלות הקהילה ולא בבעלות המוסדות הדתיים. חלק מהנכסים נרשמו לטענתו על שם העדה, רק מטעמי מס, למרות שבפועל הם היו בבעלות פרטית, ועל כל פנים לכנסייה (ואפילו לוותיקן) אין סמכות לגרסתו להחליט מה ייעשה בנכסים (ר' עמ' 21 לפרוטוקול).

8.         לטענת הנתבעים, התובעת הינה גוף ערטילאי שאין לו כל אישיות משפטית.

הנתבעים הוסיפו וטענו כי בהנחה שהתובעת היא בעלת אישיות משפטית, הרי שהגוף המתיימר לייצגה, "ועד העדה הנבחר", אינו בגדר אישיות משפטית, ואינו זכאי להגיש את התביעה. לטענתם מתצהירי התובעת עולה כי הוועד מונה "אד הוק" במטרה לנהל את התביעה דנן, ולא הובאו פרטים בנוגע לאופן בחירתו וחבריו.

עוד טענו הנתבעים כי הסמכות לייצג את העדה הקתולית, ולנהל את ענייניה הכספיים ואת נכסיה, נתונה רק לנתבעת מס' 2, הפטריארכיה היוונית הקתולית ביפו, ולנציגה המוסמך.

9.         לגוף התובענה נטען, כי עבודות הבניה מבוצעות בשטח המוגדר בתוכניות התקפות החלות על המגרש כשטח מסחרי (תחנת דלק), ולא כבית קברות. שינוי זה קיבל גושפנקא חוקית בתכניות המתאר. תובענה זו אינה ההליך המתאים לתקיפת הליך זה. עוד נטען כי העסקאות שבוצעו במגרש נעשו כדין ועל ידי הגופים שהוסמכו לבצען. בנוגע לרישום הנכס על שם העדה - נטען כי הנתבעת מס' 2 היא המוסמכת לפעול, ואין ברישום כדי לפגוע בסמכותה זו. על כן, נטען כי אין לעדה זכות לקבל פירוט בדבר כספים או כל פירוט אחר כפי שנתבע בכתב התביעה. 

בנוגע לנתבע מס' 3 - נטען כי צירופו בשל היותו מנהל הנתבעות מס' 4 ו-5 מנוגדת לדין, ואין כל יריבות בינו לבין התובעת. הנתבעת הפורמאלית מס' 7, עיריית תל אביב, הגישה כתב הגנה מטעמה, וטענה להעדר יריבות מאחר שמדובר בסכסוך בין בעלי זכויות במקרקעין. עוד נטען כי העירייה פעלה בהתאם לסמכויותיה על פי חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. 

10.        כפי שיפורט להלן, אני סבורה כי התובעת היא גוף שיש לו כשרות להגיש תביעות לבית המשפט. עם זאת, לא הוכח כי הוועד הנבחר הוא גוף המוסמך לייצג את התובעת. לכן, דין התביעה להדחות שכן לא הוכח שהיא הוגשה על ידי גוף שהוסמך לייצג את התובעת ולתבוע בשמה.