פסק-דין בתיק א 14447/03

מבוא

בפני תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום יתרת חוב בחשבון בנק של הנתבעים אצל התובע בסך של 13,548 ש"ח נכון ליום 27.1.03.

לפי כתב התביעה, כתוצאה מפעולות שונות ו/או משיכות יתר בחשבונם של הנתבעים, עמדה יתרת החוב בחשבונם המגיע לתובע נכון ליום 15.1.03 על סך של 13,310 ש"ח.

הנתבעים הגישו בקשת רשות להתגונן ובמסגרתה טענו טענות שונות.

לאחר דיון בבקשה, ניתנה לנתבעים רשות להתגונן בשתי הטענות הבאות (החלטה מיום 9.11.03, עמוד 7):

א.      התניית שירות בשירות בניגוד להוראת סעיף 7 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א - 1981 (להלן - "חוק הבנקאות") וכל השלכה משפטית הנובעת מהפרת חובה זו כשלעצמה, ככל שהופרה.

ב.      אפשרות של חישוב ריבית שגוי  בתקופות 10.1.00 עד 7.2.00 ו-24.2.00 עד 11.5.00.

דיון

בתיק זה התקיימו שלוש ישיבות הוכחות במהלכן העידו בפרשת התביעה, סגן מנהל הסניף בתקופה הרלוונטית, מר בן אליעזר ושתי פקידות של התובע, גב' חלפון וגב' בר תקווה ובפרשת ההגנה, הנתבעים והמומחה מטעמם מר פולישוק דניאל.

צודק התובע, כי אין לאפשר העלאת טענות מעבר לטענות בהן ניתנה רשות להתגונן, כפי שפורט לעיל.

הלכה פסוקה היא, כי בתביעה על פי סעיף 7 (א) לחוק הבנקאות חייב להתקיים מתאם, יחס הדדי בין שני השירותים. הלקוח הוא הנושא בנטל השכנוע לקיום היסודות של ההתניה ועל בית המשפט למצוא נסיבות אובייקטיביות בתמיכה לטענת הלקוח. בנוסף, בסוגית התניית שירות די ביצירת אווירה של לחץ סמוי המופעל על הלקוח וכמו כן, אפשר כי תחושתו של הלקוח שהופעל עליו לחץ לנטילת שירות כגון, פתיחת תכנית חיסכון נוצרת בדיעבד לאחר בדיקה חוזרת של הכדאיות הכלכלית שמתבצעת לאחר הרעה ביחסים בין הבנק לבין הלקוח. עניין הכדאיות הכלכלית של השירות האחר, אינו אלא רכיב אחד אם כי מרכזי בהוכחת הטענה (ר' ע"א 6505/97 בוני התיכון בע"מ נגד בנק הפועלים בע"מ, פ"ד נג (1), 577).

ברור, כי העובדות המבססות התניית שירות בשירות תלויות בנסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה.

אין מחלוקת, כי תכניות החיסכון בחשבון הנתבעים נפתחו בתאריכים הבאים:

א.                                          10.11.96 - שתי הוראות קבע של 500 ש"ח לחודש כל אחת.

ב.                                           10.2.97 -  הוראת קבע של 1,000 בחודש.

ג.                                            30.3.98 -  שתי הוראות קבע של 500 ש"ח לחודש כל אחת.

ד.                                           30.6.99 -  חמש הוראות קבע על סך 200 ש"ח לחודש כל אחת.

לעניין זה ראה סעיף 8 לסיכומי התובע וסעיף 3.7 לסיכומי הנתבעים - המחלוקת היחידה היא האם בתאריך 30.6.99 הסכום החודשי שהופרש היה בסך של 800 ש"ח לגרסת הנתבעים או 1,000 ש"ח לגרסת התובע. יצוין, שבסעיף 4.8 לחוות דעת המומחה מטעם הנתבעים הוא מתייחס לחמש הוראות קבע של 200 ש"ח (כל אחת) מיום 30.6.99 ובכך מודה בגרסת התובע בעניין זה.

אין מחלוקת, כי ברוב תקופת הפעילות של החשבון היה חשבונם של הנתבעים ביתרת חובה גבוהה.

מר בן אליעזר, המצהיר מטעם התובע העיד, כי תכניות החיסכון בחשבונו של הנתבע נפתחו על דעתו ומרצונו החופשי וכי הנתבעים לא אולצו על ידי התובע במישרין ו/או בעקיפין לפתוח את תכניות החיסכון. לטענתו, ההפך הוא הנכון וכי ניסה לשכנע את הנתבעים במשך תקופה ארוכה לפרוע את  תכניות החיסכון לחשבון העו"ש, אך הם סירבו  והתעקשו להחזיק בתכניות החיסכון ובמקביל ביקשו הלוואות והגדלת מסגרת האשראי בחשבון העו"ש.