פסק-דין בתיק א 14442/04

1.         התובעת הנה חברה העוסקת בתכנון הנדסי בעלת מוניטין בתכנון תחנות דלק. הנתבע הנו הבעלים של חלקה בצומת ג'למי. במועד הרלוונטי לתובענה היה מעוניין להקים עליה תחנת דלק. בעבר הגיש תוכניות למחלקה לעבודות ציבוריות (להלן: מע"צ) וזו דחתה את בקשתו.

2.         על כן פנה אל התובעת על מנת שזו תטפל בתכנון תחנת דלק בחלקה לרבות קבלת היתר להקמתה. בפגישה ביניהם סוכם על שכר טרחה בסך 6,000 דולר בצירוף מע"מ. הצדדים חלוקים על תנאי התשלום שסוכמו. לגרסת מנהל התובעת סוכם על תשלום בגובה 50% בעת ההזמנה, 25% בעת הגשת התוכניות והיתרה בשיעור 25% בעת אישור התוכנית על ידי מע"צ.

הנתבע לעומת זאת טוען כי הסיכום היה תשלום בגובה 25% בעת ההזמנה, 50% בעת הגשת התוכניות והיתרה בעת אישורם. אין חולק כי הנתבע שילם סך של 1,573 דולר, סכום המהווה 25% בקירוב מהסכום המוסכם.

3.         לגרסת התובעת הוכנה תוכנית והוגשה למע"צ אך זו נדחתה מטעמים שאינם רלוונטיים להכרעה. על כן הגיש תובענה זו לתשלום סך של  16,612 ש"ח בצירוף מע"מ, המהווה היתרה הבלתי משולמת של התשלום הראשון (כ-25% מהתמורה המוסכמת) ואת התשלום בעבור השלב השני (25% בגין הגשת התוכניות).

4.         הנתבע טוען כי אינו חייב מאומה, שכן שילם את מלוא הסכום שהתחייב לשלם עם ההזמנה ואף מעט מעבר לכך. התובעת לא הגישה את התוכנית למע"צ ועל כן אינה זכאית לתשלום השני.

5.         יצוין, כי אם תתקבל גרסת התובעת לפיה הגישה את התוכנית אין משמעות למחלוקת בין בעלי הדין בנוגע לשיעור התשלום בשלבים השונים. ההכרעה במחלוקת זו נחוצה אם תדחה גרסתה זו, כי אז תהא זכאית להשלמת השיעור הראשון.

6.         הנטל להוכיח את הסיכום הנטען ואת זכאותה לתשלום בעבור השלב השני של הגשת התוכניות מוטל על התובעת בבחינת המוציא מחברו עליו הראיה.

            התובעת הציגה הצעת מחיר אשר הועברה לגרסת מנהלה לאחיו של הנתבע, שהנו בעל בית מרקחת בנצרת, ובה מצוין שיעור התשלום בעבור השלבים השונים. הנתבע מכחיש כי קיבל לידיו את הצעת המחיר. לגרסתו,  החוזה בינו לבין התובעת נכרת בעל פה.

7.         אין חולק כי הנתבע מתגורר ביישוב עספיה אשר בעיר הכרמל, כי אין קשר עסקי בינו לבין  אחיו וכי לא סוכם שכתובת אחיו תשמש להמצאת מסמכים. מבחינה עובדתית אפוא אין לראות במשלוח הצעת המחיר לאחיו של הנתבע ראיה לכך שהגיעה לידי הנתבע או כי ידע על תוכנה. מבחינה משפטית, משלוח הצעת המחיר ללא קיבול מצד הניצע אינה יוצרת חוזה מחייב. לפי סעיף 6(ב) ל חוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973 " קביעת המציע שהעדר תגובה מצד הניצע ייחשב לקיבול, אין לה תוקף". במקרה דנן אף לא צוין בהצעה כי העדר תגובת הנתבע ייחשב לקיבול.

8.         גרסת הנתבע ביחס לתנאי התשלום מתיישבת עם הסכום ששילם בפועל ועם חוסר המעש מצד התובעת לגביית היתרה.

            אני קובעת אפוא כי סוכם על תשלום בגובה 25% מכלל התמורה המוסכמת בעת הזמנת העבודה.

9.         לגרסת מנהלה, עמדה התובעת בהתחייבותה להגיש את התוכנית למע"צ ועל כן קמה חובת הנתבע לשלם את השיעור לו התחייב בעבור שלב זה. לפי קביעתי דלעיל המדובר ב-50% מכלל התמורה.

10.        בכתב התביעה ובתצהיר התומך בו נטען באופן כללי וסתמי, כי הוגשה תוכנית. אף כי בדיון הותר למנהל התובעת להשלים בעל פה פרטים חסרים לא השכיל להוכיח כי הכין תוכנית וכי זו הוגשה לגורמים המוסמכים.

11.        בעת הדיון היו בידי מנהל התובעת תוכניות, אשר לא הוגשו כראיה. מוכנה אני להניח כי המדובר בתוכנית תחנת הדלק אשר הוכנה לפי הזמנת הנתבע. עם זאת, לא הוכח כי זו הוגשה. אף כי לא היה קושי להוכיח את הגשת התוכנית, כגון על ידי הצגת תוכנית עליה מתנוססת חותמת "נתקבל" של מע"צ או אישור בכתב על קבלתה על ידי הגורם המוסמך, לא עשתה התובעת כן ולפי עדות מנהלה אין בידיו אישור.

12.        לפי גרסתו, התוכנית שהגיש נדחתה על ידי מע"צ והתשובה נשלחה ישירות לנתבע. טענה זו אינה מתיישבת עם מבחן ההגיון, שהרי לגרסתו הוא אשר היה בקשר מתמיד עם הגורמים השונים, כך שאין זה מתקבל על הדעת כי לא נשלחה אליו תשובה או למצער העתק מהתשובה שנשלחה לנתבע. התובעת, אשר עליה הנטל להוכיח את תביעתה,  יכולה היתה להגיש כראיה רשומה מוסדית או תעודת עובד ציבור ערוכות על ידי מע"צ לפיהן הוגשה התוכנית וזו נדחתה. המנעותה מלעשות כן פועלת לרעתה, ואין אלא להסיק כי לא היה ביכולתה לעשות כן מהטעם הפשוט שהתוכנית, גם אם הוכנה, לא הוגשה.

13.        סוף דבר, התובעת לא הוכיחה את תביעתה. אשר על כן התובענה נדחית.

התובעת תשא בהוצאות הנתבע בסך 2,000 ש"ח אשר תשולמנה תוך שלושים יום מהיום, שאם לא כן יהא הנתבע רשאי לנקוט בהליכי הוצאה לפועל לגבייתן.

המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום י"ד באדר, תשס"ו (14 במרץ 2006) בהעדר הצדדים.