פסק-דין בתיק א 14425/03

1. התובעים הגישו תביעה זו כנגד הנתבע  לפיצויים בגין מחדלם באי העברת זכויות בדירה שרכשו לשמם בתוך המועדים הקבועים בהסכם במכר. נטען כי הנתבע נתן יפוי כח בלתי חוזר לטובת עו"ד טולדנו ולטובת עוה"ד שמייצג בתיק. לא היתה שום תביעה מצד הנתבע להעביר את הדירה בתאריך כמו שהנתבע התחייב בהסכם. עוד נטען כי העובדה שניתן יפויי כח גם בשם ב"כ התובעת לא משחררת את הנתבע מקיום חוזה. סכום התביעה הועמד ע"ס 30,000 ש"ח לפי סעיף הפיצויי המוסכם (סעיף 9 להסכם שבין הצדדים).

2.         הנתבע כפר בטענות התובעים וטען כי על פי הסכם המכר הקונים היו מיוצגים על ידי עו"ד יהודה לאון. וכי הם אלה אשר לא מילאו במועד את התחייבויותיהם להמצאת אישורים ובכלל זה אישור על תשלום מס רכישה, אישור עיריה )התשלומים הנקובים בסעיף 4 ג' ובלבד שמקור חיובם חל לאחר יום הפינוי שהוא 1.2.99)

כמו כן נטען כי מכיוון שהנתבע לא חזר בו מן ההסכם הרי שבהתאם לסעיף 9 ואין מקום לפיצוי המוסכם. בנוסף נטען כי הנתבע נתן יפוי כח בלתי חוזר לטובת עו"ד טולדנו ולטובת עוה"ד שמייצג בתיק. לא היתה שום תביעה מצד הנתבע להעביר את הדירה בתאריך כמו שהנתבע התחייב בהסכם. הטענה של חברי במקצוע שהיה גם יפויי כח בשם ב"כ התובעת לא משחררת את הנתבע מקיום חוזה. אנחנו מבקשי לקבל את התביעה ולקבל את הפיצוי המוסכם ככתוב בחוזה בין הצדדים.

2. הצדדים הסכימו כי יינתן פסק דין עפ"י סעיף 79א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984, וזאת לאחר הגשת השמעת סיכומיהם והגשת המסמכים מטעם כל אחד מהם. ביום 19.9.05 הודיע ב"כ התוובעת כי נכון למועד זה הדירה נרשמה ע"ש התובעים (עמ' 2 לפרוטוקול).

4.         תחילה למסגרת הנורמטיבית; בע"א 1639/97 אגיאפוליס נ' הקסטודיה אינטרנציונלה דה טרה סנטה, פ"ד נג (1)  337, בו נדונההפסיקה על דרך הפשרה (לפי סעיף 79 א' (א) וכך גם יש להבין לעניין סעיף 4 ג' לחוק הפלת"ד),ועלתה שם השאלה האם בית המשפט שהוסמך ע"י הצדדים ליתן פסק דין בפשרה רשאי לפסוק על פי הדין המהותי או שאפשרות זו נשללת והוא חייב בכל מקרה לפסוק משהו כפשרה בין עמדות הצדדים. שאלה נוספת שעלתה והיא האם בית המשפט יכול במסגרת פסק דין על דרך הפשרה לקבל את התביעה במלואה או לדחותה.

לפני פרשת אגיאופוליס פורש המונח "פשרה" באופן מאוזן, שלא יכריע את הדין באותה סוגיה שבמחלוקת, אלא דובר במציאת דרך ביניים, מעין "שביל זהב"ולא על-פי דקדוקי הדיינים. פשרה  נתפרשה שציפיות הצדדים אף הן כוללות ויתורים מסוימים תמורת קבלת חלק ממה שהתבקש מלכתחילה. כך התבטא השופט אריאל באחד מפסה"ד כי:

"המילים 'בדרך פשרה' - באות, כך אני סבור, לאפשר לבית-המשפט לקבוע את התוצאה הסופית, תוך כדי איזון חישובים שונים לכאן או לכאן וכדי להעריך את אותם החישובים לא "קוצו של יוד", אלא בסטייה לכאן או לכאן כדי לעגל את הדברים ולהגיע לתוצאה הנכונה והצודקת ביותר הנראית לו כפתרון הולם בנסיבות המקרה... הקביעה תעשה תוך כדי הערכת הסיכויים והסיכונים" (ת"א (חי') 707/90 בן אבו נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, דינים מחוזי כו(6) 685)

ודוגמא נוספת שבה הביעה עמדה דומה השופט לרון כי :

"פסיקה בדרך של פשרה פירושה שבית-המשפט לא ידרש להכריע את הדין ולתת פסק-דין על-פי קביעה שבעל דין זה או אחר צודק במחלוקת על-פי הוראות החוק או הדין אלא משמעותה שבית המשפט יתן פסק-דין על דרך הביניים והמיצוע שבין טענות שני הצדדים. זוהי משמעותה של המילה "פשרה" כפי שפורטה במילון אבן שושן... כיוון שכך ועל-פי מהותה היסודית של דרך הפשרה אינני רואה מקום להיכנס לכל פרטי המחלוקת שבין הצדדים ולהכריע בהם ".( ת"א (ב"ש) 187/93 פרץ נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, דינים מחוזי, כרך כו(3) 977 )

החידוש בהלכת אגיאפוליסהוא שנקבע שם, מפי השופט אילן, כי רשאי בית המשפט לפסוק גם על פי הדין, לרבות דחיית התביעה: "... בית משפט אשר בעלי הדין מסרו לו הכרעה בסכסוך 'על דרך הפשרה', אינו חייב לפסול את הפסיקה הנראית לו צודקת בנסיבות העניין, רק משום שהיא 'נגועה' בחסרון שהיא חופפת את הדין המהותי"(בעמ' 347 שם ). השופט טירקל קבע אף הוא, כי הרשות בידי בית המשפט לשקול אם שיקולים שבדין ואם אחרים (בעמ' 349  שם)הנשיא ברק הוסיף כי " פשיטא בעיני כי בגדרי הפשרה התחשבות בדין היא אפשרית"(בעמ' 350 שם).

במילים אחרות השאלה שהוכרעה בפרשת אגיאפוליס היתה האם בהכרח פסיקה על דרך הפשרה מובילה ל"חיתוך" בין הצדדים או שבית המשפט רשאי במסגרת זו לקבל את התביעה במלואה או לדחותה? נקבע כי לא רק בית המשפט מוסמך להתייחס לדין המהותי שבא בחשבון ולא רק שהוא רשאי לקבלת התביעה בשלמותה או לדחותה, אלא נאמר עוד כי פשרה על-פי סעיף 79א(א) אינה שרירותית באופן שכדבר שבשגרה יחצה כית המשפט את המחלוקת לשניים, אלא עליו להפעיל שקול דעת שבו יקח בחשבון שיקולי צדק, יושר, דין מהותי, ראיות, עדויות, פרוצדורה ונסיבות הכוללות של המקרה וכן כל השיקולים הרלוונטיים לצורך ההכרעה בסכסוך. בית המשפט הדגיש כי פשרה מיכנית ללא שקול דעת  החוצה תמיד את התביעה תהיה פסולה בשל היותה שרירותית ובלתי סבירה ומכיוון שלא לוקחת בחשבון את כל יסודות סכסוך בין הצדדים.

5.         ומן הכלל אל הפרט; במקרה שבפני, לאחר ששקלתי את מכלול טענות הצדדיים ועיינתי במסמכים ובשים לב לעובדות שאינן מוכחשות בדבר ייצוג בנפרד של התובעים וכן אי המצאת המסמכים שהיתה חובה עליהם להמציא לפי ההסכם, הגעתי למסקנה כי הדין עם הנתבע ודין התביעה להדחות.

6.         אשר על כן התביעה נדחית.

בנסיבות לאחר שהצדדים הגיעו להסכמה הדיונית, ובהתחשב בדרך הפסיבית שבה נקט הנתבע,  ולמרות שלא היה בה כדי הפרת הסכם המכר, אינני עושה צו להוצאות על אף התוצאה.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום ד' בסיון, תשס"ו (31 במאי 2006).

קלדנית: דליה ב.ח.