פסק-דין בתיק א 14406/02

נתוני רקע

1.         התובעת (להלן, גם "תל אור") והנתבעת 1 (להלן, גם "משביר מזון") הן חברות הרשומות כחוק בישראל שנקשרו בהסכם מיום 8/11/93, מכוחו התחייבה תל אור להקים מבנה ולהשכירו למשביר מזון לתקופת שכירות של מספר שנים.

            בעיצומה של תקופת השכירות הודיעה משביר מזון לתל אור, במכתבה מיום 24/12/97, כי עקב קשיים כספיים אליהם נקלעה, אין בדעתה להפעיל את הסניף הממוקם במבנה. היא הודיעה על כוונתה " להשתחרר מיידית מהסכם השכירות באתר ולכן נותנת ייפוי כוח לאמיל בר-אילן להשכיר את הנכס לכל שוכר חילופי".

            אין חולקין כי בהמשך הושכר המבנה לשוכר חליפי, היא יוסף חיים ייבוא ושיווק בע"מ (להלן-"יוסף חיים"). לימים יוסף חיים החליטה להקטין את שטח השכירות וכתוצאה מכך, בהתאם, הוקטנו דמי השכירות ששולמו לתל אור.

2.         לנוכח המסכת האמורה הגישה תל אור תובענתה נגד משביר מזון על סכום של 2,153,886 ש"ח. סכום של 1,000,000 ש"ח  נתבע בגין הפרש דמי שכירות שלא קיבלה תל אור עקב הפסקת חוזה השכירות. יתרת הסכום נתבעה בגין עלות עבודות ותיקונים שונים.

3.         משביר מזון התגוננה בפני התביעה. היא טענה כי בין הצדדים נחתם הסכם פשרה, ומשעה שהיא מילאה את חיוביה מכוחו, אין עילת תביעה כנגדה. עוד טענה משביר מזון לחוסר תום לב בהתנהלותה של תל אור. משביר מזון חלקה בתוקף על כך שעליה לשאת בעלויות בגין פריטים רבים ושונים.

            לימים, ובהסכמת ב"כ הצדדים, צורפה הנתבעת 2 כנתבעת נוספת וברי שככל שתחוייב משביר מזון, יחול החיוב אף עליה.

4.         הוריתי על הגשת תצהירי עדויות ראשיות. מטעם התובעת הוגשו תצהירים של מנהליה, מר אמיל בר-אילן ומר דוד שאלתיאל. מטעם משביר מזון הוגשו תצהיריהם של מר נדב שחר, נציג תעשיות מלח שהיא בעלת זכויות במשביר מזון, מר דוד מטלון, מי שהיה המנכ"ל שלה, ומר יצחק בנבנישתי, מי שהיה מנהל לוגיסטי בתעשיות מלח הנ"ל. תצהירי העדויות של המצהירים האמורים משופעים בנספחים לרוב.

            אחר שכל אלו עמדו  לנגד עיניי הסכימו ב"כ הצדדים כי יינתן פסק דין מנומק בדרך הרגילה על יסוד החומר שבתיק והגשת סיכומי טענות. עוד סוכם כי ככל שעסקינן בשאלת גובה הנזק, ועל מנת לחסוך בהוצאות, מקובל שביהמ"ש יכריע בכך אף ללא צורך בהגשת חוות דעת פורמליות.

5.         עיינתי בחומר הראיות והטענות. אקדים ואציין, ובעיקר מכוונים הדברים כלפי משביר מזון אך גם כלפי תל אור, כי עסקינן בשתי חברות מיומנות, שלכל אורך הדרך היו מלוות בייעוץ משפטי, ושמשבר היחסים שבפניי תועד בצורה רהוטה ומרשימה. משום כך חלק ניכר מן הטיעונים, כאמור בעיקר אלו של משביר מזון, ככל שהם מבקשים להתנכר למשמעות המתחייבת למקרא המסמכים האמורים, נדחים על ידי כחסרי-ממש וכרוויים היתממות והתחסדות לרוב. אכן, בפרשה שבפניי נקל לי לגזור את מסקנותיי כאשר אני עוקב אחר המסמכים, לרבות המשמעויות הנגזרות מהם.

            אדרש תחילה לשאלת החבות לנוכח המסמכים שבפניי.

שאלת החבות

6.         כאמור,  ביום 24/12/97 הודיעה משביר מזון על כוונתה שלא לעמוד בחוזה  השכירות. במצב דברים זה, וכנקודת מוצא, לא מקובלת עליי עמדת משביר מזון כי הנתון האמור הוא בבחינת נתון-רקע נייטרלי. אכן, עסקינן בהליך אזרחי.בגדרו אמור ביהמ"ש לאזן בין זכותו של המקיים לבין זכותו של המפר. על ביהמ"ש לא להעניש את המפר ולא להעניק למקיים סעד שיעשירנו. מנגד, ביהמ"ש לא יכול להתעלם, ערכית, מן העובדה שהמפר, כשמו כן הוא, הוא מפר, ואף המקיים, כשמו כן הוא, הוא מקיים. למקרא סיכומי הטענות של משביר מזון דומה שנשתכחה מהם עובדה בסיסית זו.

7.         כבר בגדרה של הודעת משביר מזון מיום 24/12/97 הנ"ל מסרה משביר מזון כי " השכרת הנכס לשוכר חילופי תשחרר את משביר מזון לחלוטין מהסכם השכירות לגבי האתר. במידה ושכר דירה אשר ישלם השוכר החילופי יפחת משכ"ד אשר משולם ע"י משביר מזון, תפצה משביר מזון את תל אור נכסים בגין הפרש זה". משעה שמכתב זה לא נענה ע"י תל אור, אין לי אלא להניח בשלב זה, כי התנאים שבו מקובלים אף עליה.

8.         ביום 9/7/98 נכרת הסכם שכירות בלתי מוגנת בין תל אור לבין יוסף חיים. טענת תל אור, על פיה הסכם השכירות נכפה עליה הר כגיגית כתוצאה מהתנהלות נפסדת נטענת של משביר מזון, נדחה על ידי כחסר-שחר, לנוכח השיקולים שהצבתי לפניי לעיל. איש לא כפה על תל אור לחתום על הסכם שכירות זה. מעולם לא תיעדה תל אור את ההתנהלות הנפסדת הנטענת של משביר מזון. ובעיקר נכונים הדברים לנוכח מכתב שהוציאה משביר מזון לתל אור  ביום 12/7/98 (נספח ו' לתצהיר בר-אילן), שאף היה מקובל ומחייב את תל אור.

            במכתב זה נרשם כי השכירות החדשה מתחילה ביום 1/6/00 תמורת דמי שכירות של 12,000 דולר לחודש. במכתב זה רשמה משביר מזון כי אין בהסכם שכירות זה " כדי לפטור אותנו מהתחייבויותינו כלפיכם על פי הסכם השכירות בינינו מיום 8/11/93... וכן התחייבויותינו לסילוק החובות המגיעים לכם, וזאת בכפוף לכך שהתשלומים שיבוצעו ע"י השוכר החדש מכוח הסכם השכירות החדש יבואו וייחשבו על חשבון הכספים המגיעים לכם מאיתנו עפ"י הסכם השכירות". ועוד התחייבה משביר מזון " לשאת בהוצאות הכרוכות בביצוע התיקונים והשיפורים במושכר, כפי שהוסכם בינינו לבין יוסף חיים (הרשימה מצורפת למכתב זה)". וחתמה משביר מזון כי " אנו ערבים להתחייבויות השוכר החדש של המושכר, כאילו היה שוכר משנה, בהתאם להוראות הסכם השכירות".

            אכן, למכתב צורף מכתב התחייבות של משביר מזון לבצע שורה של תיקונים, חמישה עשר במניין. ברי שרשימה זו הייתה מקובלת על תל אור, ואין לי אלא להניח כי היא משקפת את התיקונים אותם דרשה תל אור במכתב מחאה למשביר מזון מיום 12/3/95, שלא נענה ע"י משביר מזון, ומן הסתם לנוכח זאת היה מקובל אף עליה.

9.         ביום 18/11/98, ולאחר מו"מ ענף בין בעלי הדין, נקשר ביניהם הסכם פשרה (נספח י' לתצהיר בר-אילן). ההסכם נרשם על נייר מכתבים של משביר מזון, נוסח על ידה ואושר ע"י תל אור. ממילא המסמך מצביע על רצינות וגמירות הדעת. ב"כ משביר מזון טוען, ובצדק, כי ככל שתל אור מבקשת להתכחש להסכם פשרה זה הרי מדובר בטענה נפסדת של "טעות בכדאיות העסקה". טענתו המשפטית צודקת אך חוששני, למקרא סיכום הטענות, כי את הטענה האמורה יש להפנות למשביר מזון.

            בגדרו של הסכם הפשרה התחייבה משביר מזון לשלם לתל אור 200,000 דולר בשורה של תשלומים שסכומיהם ומועדיהם, אף דרך תשלומם, ננקבה בהסכם הפשרה.