פסק-דין בתיק א 14391/02

כללי :

1.         התובעת ביירות שקיראת טוענת כי היא נפגעה בעת יציאה מרכב הנהוג ע"י אביה. התאונה ארעה ביום 4.8.95, בשעות הערב. בסעיף 3 לכתב התביעה נאמר כי בהיות הרכב בנסיעה איטית לפני עצירה מוחלטת התובעת שהיתה אז בת 11, פתחה את הדלת ונפלה ונחבלה בכתף שמאל. היא טופלה עם התגברות כאביה במרכז רפואי חיאת בשפרעם משם פונתה לחדר המיון ברמב"ם אובחן שבר של עצם הבריח, ידה הושמה במתלה. בהמשך היא טופלה בקופ"ח כללית בעכו והיתה באי כושר מלא עד 8.9.95.

2.         התאונה המתוארת הוכחשה ע"י הנתבעת לרבות פוליסת הביטוח ככל שהדבר מתייחס לרכב 88-780-39.

3.         בסיכומים מטעם הנתבעת מס' 2, נטען כי מדובר בתביעה שיקרית וכי יש לדחות את התביעה משום שהן בעדותה של התובעת והן בעדותו של האב, עלו סתירות מהותיות, היורדות לשורשו של האירוע ולכן התובעת לא הצליחה להרים את הנטל הראיתי המושת עליה.

4.         הדיון נערך בשאלת החבות בשלב זה.

דיון :

5.         התובעת טוענת כי התאונה ארעה בסופה של נסיעה מתמרה לביתם של התובעת ומשפחתה. לדעתה של התובעת היתה זו נסיעה שגרתית, אולם, המטרה של הנסיעה לא הובהרה עד עצם היום הזה. התובעת ישבה כנוסעת במושב האחורי ואביה נהג ברכב. עד היום לא הובהר האם התובעת ישבה מאחורי הנהג, דהיינו בכיסא השמאלי אחורי, או בכיסא שלידו לאמור הכיסא הימני אחורי.

            נקודה זו היא נקודה חשובה משום שעפ"י טענת התובעת היא ישבה בכיסא האחורי, יצאה מהדלת האחורית ימנית ונפגעה בכתף שמאל.

6.         אביה של התובעת ראה אותה עפ"י עדותו נופלת בעוד שהוא הסתכל קדימה בעת הנהיגה. עדותו היתה מאוד לא ברורה בעניין זה ולאחר מכן הוא תיקן את דבריו ואמר כי הוא שמע את המכה וראה את התובעת למטה.....

            במילים אחרות, אבי התובעת לא דייק כאשר אמר שראה את התובעת נופלת. אולם, אין מחלוקת, כי התובעת טוענת לפגיעה בכתף שמאל.

7.         עפ"י הוראתי הוגשו תצהירי עדות ראשית כאשר העדים מטעם התובעת, היו היא עצמה ואביה. אין חולק כי לאחר חקירתה הנגדית של התובעת ביום 2.11.04, נמשך התצהיר של האב וביהמ"ש בהסכמת ב"כ התובעת, החליט כי התצהיר של האב יישאר בתיק ויהווה ראיה. הנתבעת ביקשה לזמן את האב לצורך חקירה והאב אכן נחקר חקירה נגדית ביום 13.11.05 והוצג לו תצהיר עדותו הראשית אשר נמשך מן התיק  עפ"י בקשת התובעת.

8.         אומר מיד כי נתגלו סתירות רבות בחקירת אביה של התובעת וגם בחקירתה של התובעת עצמה. אי בהירות קיימת לגבי שעת האירוע. התובעת ואביה טענו כי האירוע ארע באור יום אך טען האב בפני החוקר, כי האירוע ארע בלילה (ראה הודעתו לחברת הביטוח הנספחת לתצהיר האב).

            מאידך, התובעת בתו של האב שתצהירו נמשך מן התיק כפי שהסברתי לעיל, טענה כי התאונה ארעה בשעות אחה"צ המאוחרות לקראת שעות הערב. בחקירתה הנגדית בפני, היא העידה כי היה אור יום בעת האירוע שחל בין השעה 17:00-18:00-19:00 ומוסיפה כי היה קצת אור. אביה של התובעת ציין בתצהירו בסעיף 3 כי האירוע היה בין השעות 17:00 ל-18:30 ובדיווח לחברת הביטוח מיום 7.8.95, הוא טען כי האירוע היה בשעות אחה"צ. אולם בחקירתו ע"י חוקר חברת הביטוח, טען כי האירוע קרה בשעה 22:00 בערך, עמוד 6 לתמליל.

            בטופס גביית העדות בחתימת האב, הוא טוען כי האירוע היה בשעה 22:00. במילים אחרות העדים של התובעת אינם יודעים לומר אם התאונה ארעה בחושך או באור.

9.         החוקר יידע את האב אודות הסתירה הזאת ואז אמר לסוכן, שהאירוע ארע בלילה ולא אחה"צ, עמ' 16 לתמליל.

            אולם לאחר מכן, אמר האב כי הוא יילך אל סוכן הביטוח כדי לתקן את הדיווח ואז הוא הלך ושינה את הודעתו ואמר כי התאונה ארעה ביום 4.8.95 בשעה 21:00.

            ניתן לצפות בשינויים הללו אם נעיין בת/1. למשל, מסמך E בת/1.

10.        גם לגבי פנייתו של האב אל הסוכן, ישנה אי בהירות רבה לאחר שהכחיש מכל וכל כי היה מעורב בהודעה מאוחרת הוא חזר בו מן האמור בתצהירו ואישר בחקירתו הנגדית כי למעשה הלך פעמיים לסוכן ולכן, דבריו אינם ברורים וההשתלשלות שאותה הוא תאר, איננה מסבירה מתי ראה תאונה ואין לכך כל הסבר הגיוני.

11.        אולם, דבר מתמיהה נוסף נוגע לעצם פגיעתה של בתו כאשר יצאה מן הרכב. האב וגם בתו טענו כי הבת יצאה מדלת אחורית בצד ימין, כך נאמר בתצהירים. בשחזור שערך החוקר עם האב, הוא הצביע לפניו על מקום יציאת הבת עובר לתאונה על הדלת השמאלית. הדבר הונצח בתמונות שצורפו לתצהיר החוקר.