פסק-דין בתיק א 1439/05

1.       זהו פסק דין בתביעת התובעת שהינה חברה העוסקת בביצוע עבודות גינון, לחייב את הנתבעת, עיריית אשדוד, לשלם לה חוב נטען בסך 411,195 ש"ח (נכון למועד הגשת התביעה), בגין  התייקרויות, מעבר לסכומים ששילמה הנתבעת לתובעת, במסגרת ההתקשרות בין הצדדים. הוחלט לדחות את התביעה, ולהלן הנימוקים.

2.       הרקע להתקשרות בין הצדדים, הינו מכרז מס' 21/2000, לביצוע עבודות גינון עבור הנתבעת. בעקבות זכייתה של התובעת במכרז, נחתם בין הצדדים ביום 12 באוקטובר 2000, חוזה לביצוע עבודות גינון באשדוד (להלן: "החוזה"). משך ההתקשרות על פי החוזה, היה שנה אחת, והנתבעת האריכה אותה ארבע פעמים נוספות, למשך שנה אחת בכל פעם, מכח אופציה שניתנה לה בסעיף 11 לחוזה.

בכתב התביעה נטען, כי על פי החוזה, הייתה התובעת זכאית לקבל מן הנתבעת, תוספות תשלום בגין התייקרויות, "... לרבות הפרשי הצמדה...".

מוסכם, כי הנתבעת לא שילמה לתובעת הפרשי התייקרויות כלשהם. המחלוקת בין הצדדים עניינה בזכותה הנטענת של התובעת, לתשלום התייקרויות במסגרת התמורה, בהתאם לחוזה.

התובעת סמכה תביעתה על שני סעיפים בחוזה, סעיף 2. ה. לחוזה, המתייחס להגדרת "התמורה" שתשולם לתובעת, עבור העבודה, וסעיף 9. א. לחוזה, המתייחס לתנאי התשלום.

לשון סעיף 2. ה לחוזה:

"התמורה"- הסכומים המשולמים לקבלן עבור אחזקת כל גן/שטח שחובת אחזקתו חלה עליו עפ"י רשימות, לרבות הפרשי הצמדה ו/או ניכויים, הכל בכפיפות להוראות החוזה"

לשון סעיף 9. א לחוזה:

"הקבלן יגיש לעירייה באמצעות המפקח מידי חודש בחודשו ולא יאוחר מהיום ה-20 בחודש שלאחר מכן, חשבון לביצוע עבודת אחזקת הגן בחודש החולף, בהתאם להצעתו, חשבון נפרד יוגש לכל אתר. חשבון שהוגש לאחר המועד הנ"ל יראו אותו לצורך חישוב היתיקרויות כאילו הוגש במועדו כנ"ל"

התובעת טענה, כי הנתבעת הייתה מודעת היטב, לזכותה של התובעת לתשלום ההתייקרויות על פי החוזה, אלא שלאורך תקופת ההתקשרות בין הצדדים, לרבות בתקופת הארכת החוזה, נמנעה הנתבעת מלשלם לתובעת התייקרויות, וזאת על אף דרישות חוזרות ונשנות של התובעת, בכתב ובעל פה.

3.       הנתבעת טענה בכתב ההגנה, כי במכרז שהוצע, לא פורטה כל כוונה, כי התמורה שתינתן לזוכה במכרז תוצמד למדד, מה עוד שאם היו יודעים יתר המשתתפים במכרז, כי התמורה תוצמד למדד, קרוב לוודאי שהיו מציעים מחירים נמוכים יותר, ובנסיבות אלה אפשר והתובעת כלל לא היתה זוכה במכרז.

הנתבעת טענה, כי במשך כל תקופת ההתקשרות, הגישה התובעת חשבונות לתשלום, ומעולם לא ביקשה להצמידם למדד, ורק בחלוף כארבע שנים, דרשה לראשונה, להצמיד את התמורה למדד. לטענת הנתבעת, מנועה התובעת, לדרוש הפרשי הצמדה, כאשר היא עצמה סברה, כי אין היא זכאית להפרשי הצמדה למדד.

ביחס להארכת החוזה טענה הנתבעת, כי לו ידעה כי כוונת התובעת לדרוש הפרשי הצמדה, הרי  לא היתה מאריכה את החוזה מדי שנה, כפי שעשתה.

4.       מטעם התובעת העידו, רו"ח רפי ואנונו, חשב התובעת, מר עופר אביתן, מנהל תפעול של התובעת, ומר אבינועם אביתן, מנכ"ל התובעת. מטעם הנתבעת, העיד מר יוסי לרר, עובד הנתבעת שישב בוועדת המכרזים, וכן מר אילן בן עדי, גזבר העיריה.

רו"ח ואנונו העיד בין היתר, כי הוא שערך בשנת 2004, סמוך לאחר תחילת עבודתו אצל התובעת, את חישוב ההתייקרויות, להן זכאית התובעת לטענתה. מר ואנונו העיד, כי למד שיש צורך לשלם הפרשי הצמדה, מסעיף החוזה המגדיר את "התמורה". מר ואנונו העיד, כי ברוב החוזים של התובעת מול עיריות, היא מקבלת תמורה צמודה למדד, וכאשר עיריות קובעות מראש, שלא תהיינה התייקרויות, הן קובעות זאת בחוזה באופן מפורש. העד אישר, כי בשנים הראשונות, לא דרשה התובעת הפרשי הצמדה, אך לא ידע מה הסיבה לכך.

מר עופר אביתן העיד בתצהיר עדותו הראשית, בין היתר, כי פנה פעמים רבות אל הנתבעת, בדרישה לשלם לתובעת התייקרויות. עוד העיד, כי נכח בסיור הקבלנים שנערך טרם הגשת המכרז, והטענה שנציגי הנתבעת הודיעו למשתתפים במהלך הסיור, כי לא תשולמנה התייקרויות, איננה נכונה. לדבריו, סירובה של הנתבעת לשלם התייקרויות הועלתה לראשונה, רק לאחר שהועלתה דרישת התובעת לתשלום התייקרויות. בחקירתו הנגדית אישר, כי הוא שקבע את הסכומים שפורטו בהצעת התובעת במכרז. מר אביתן הודה בחקירתו, כי: "כשחישבתי את המחיר לפי מחיר העבודה ולא חישבתי בתוכו התייקרויות. לא ידעתי כשחישבתי את המחיר בזמן הגשת ההצעה, אם העירייה משלמת התייקרויות אם לאו. אני לא מבין בזה ולא התייחסתי לשאלת ההתייקרויות כשקבעתי את המחיר".

מנכ"ל התובעת, מר אבינועם אביתן, העיד, כי הוא שחתם על ההסכם עם הנתבעת, וכי הבין שמגיעות לתובעת התייקרויות, רק בשנת 2004, כאשר הגיע החשב לחברה. העד הודה בחקירתו, כי: "חשבנו שבחוזה לא מופיעות לנו התייקרויות".

5.       עד הנתבעת מר לרר, העיד כי ישב בוועדת המכרזים ונכח בסיור הקבלנים. בעדותו טען, בין היתר, כי לנתבעת לא הייתה כוונה לשלם תוספת הצמדה, על מחירי העבודה, וכי הנתבעת הודיעה על כך לקבלנים, מס' פעמים. עוד ציין, כי במועד כריתת החוזה בין הצדדים, החלה העירייה במגמה של התקשרויות בחוזים, ללא הצמדה למדד, וכי הצדדים היו מודעים לכך. העד העיד, כי בסעיף ההגדרות בחוזה נפלה טעות סופר, ונכתב "הפרשי הצמדה", בשל עריכת החוזה ע"ג נוסח קודם, כאשר בטעות לא הושמט הביטוי, בנוסח הנוכחי, לדבריו: "..אני אומר שבמקרה זה נפלה טעות סופר בחוזה, כי זה היה המכרז הראשון בתחום הגינון שהעירייה החליטה שהיא מפסיקה לעבוד בשיטת ההצמדות, וכנראה שנשמט שהיו צריכים להוריד את מה שכתוב לגבי הפרשי הצמדה".

גזבר העירייה, מר אילן בן עדי העיד, בין היתר, כי החל את תפקידו בשנת 2004, וכי נעשו שינויים בנושא ההצמדה בעירייה, גם בתקופת עבודתו.