פסק-דין בתיק א 1439/04

מבוא

1.         תביעה זו נובעת מן השמירה, אשר סיפקה התובעת, חברת השמירה, לנתבעת, בעלת אולם השמחות. למען הנוחות, תכונה התובעת "חברת השמירה" ותכונה הנתבעת "חברת השמחות". אין חולק, כי מי שהזמינה את השמירה מלכתחילה היתה המבטחת של חברת השמחות, איילון חברה לביטוח בע"מ (להלן, "המבטחת"). אין גם חולק, כי כעבור זמן חברת השמחות התחייבה לשלם לחברת השמירה על המשך השמירה. המחלוקת העובדתית היא בשאלה, למשך כמה זמן שכרה המבטחת את שירותי השמירה ומתי החלה התחייבותה החוזית של חברת השמחות לשלם לחברת השמירה עבור שירותי השמירה. הסוגיות המשפטיות שבמחלוקת הן, אם על חברת השמחות לשלם תוספת מחיר לשמירה בשבתות ואם מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט מחוייבת חברת השמחות לשלם עבור השמירה גם בתקופה, בה השמירה הוזמנה על ידי המבטחת.

2.         יצוין, כי על אף טענת הנתבעת בסיכומיה, שהתובעת לא הוכיחה את עצם השמירה והיקפה (סעיפים 29 ו-34 לסיכומי הנתבעת), עמדה זו סותרת את הנטען בכתב ההגנה, שיש לחייבה בעבור השמירה רק מאז התחייבה לשלם עליה בהתאם לפרטי התחייבותה, לרבות המחיר, שננקב בה (סעיף 11 לכתב הגנתה). לא זאת אף זאת. בסעיף 35 לסיכומיה טענה הנתבעת, שיש להורות לתובעת לקבל ממנה את הסך של 5,800 ש"ח, אשר, לשיטתה, מגיע ממנה לתובעת עבור השמירה, ואשר הציעה לתובעת מזמן.

3.         עוד יצוין, כי התובעת ביקשתני לשקול שנית את החלטת הביניים לפסול את נספח ד' לתצהיר מנהלה, הוא פלט המחשב של חברת השמירה, כראיה. ואולם, בסעיף 16 לסיכומי התובעת נכתב: "ודוק, שינוי ההחלטה מתבקש מעבר לצריך שכן לעניין היקף השעות מוכנה התובעת להסתפק בגרסתה של הנתבעת עצמה במכתבה נספח ג', לצורכי ייעול ההכרעה". בנסיבות אלו בית המשפט לא ישקול שינוי החלטתו לעניין קבילות פלט המחשב, כאמור, ויראה את היקף השמירה בפועל כתואם את דרישת חברת השמחות במכתבה נספח ב' לתצהירו של מנהל חברת השמירה (נ/1). כמובהר בסעיף 9 לכתב ההגנה, אין הנתבעת חולקת על כך, שסופקה השמירה בהיקף הנדרש בנספח ב' (נ/1), שנכתב בשם חברת השמחות.

ההכרעה העובדתית

4.         א.         באשר למחלוקת לעניין מועד תחילת ההתקשרות עם חברת השמחות, הצהיר

כפיר ארזי, מנהל חברת השמירה (להלן, "ארזי"), שביום 13.06.00 המבטחת ביקשה, שיוצבו שומרים באולם של חברת השמחות, כאשר היא תשלם עבור היום הראשון לשמירה, ואילו חברת השמחות תשלם עבור שאר ימי השמירה (סעיף 3 לתצהירו של ארזי).

ב.         לעומת זאת, הצהיר שלמה אביטן (להלן, "אביטן"), אשר ניהל את המגעים עם חברת השמירה בשם חברת השמחות, שכאשר המבטחת הודיעה, שהיא לא תציב עוד שומרים באולם השמחות ודרשה שמירה כתנאי לזכאות לתגמולי הביטוח, הוא "שלח" מכתב לחברת השמירה להציב שומרים (סעיף 10 לתצהירו של אביטן). זהו המכתב נ/1, נספח ב' לתצהירו של ארזי. לפי תצהירו של אביטן, מועד החתימה על מכתבו זה (נ/1) היה מאוחר ממועד פניית המבטחת לחברת השמירה: כלשונו, "לדעתי, כשבועיים ימים לאחר תחילת הצבת השומרים על ידי חברת הביטוח " (סעיף 14 לתצהירו).

            יצוין, כי במהלך ההוכחות הוברר, שהמכתב נ/1, בו חברת השמחות הורתה על הצבת שומרים, לא נשלח לחברת השמירה, אלא נמסר למנהל חברת השמירה, ארזי, כשהוא פגש את אביטן במשרד (של האחרון - ג'ט"ל) (עמ' 3 שורות 21-22 לפרטיכל).

ג.          בחקירתו הנגדית העיד ארזי, כיצד הוא התקשר לאביטן אחרי שניים, שלושה, ארבעה ימי שמירה ואביטן נתן לו את המסמך (נ/1) (עמ' 3 שורה 15 לפרטיכל). בית המשפט ישווה את עדותו זו של ארזי לעדותו של אביטן תוך אימוץ המועד המאוחר ביותר, שלפי עדותו של ארזי, הוא המועד, בו ניגש לאביטן במשרד וקיבל ממנו את הזמנת השמירה מטעם חברת השמחות. כמוצהר בתצהירו של ארזי, ביום 13.06.00 ביקשה המבטחת את הצבת השומרים (סעיף 3 לתצהירו של ארזי), ולכן, מחקירתו הנגדית של ארזי אנו למדים, שחברת השמחות התחייבה לשלם על השמירה החל מיום 16.06.00. ודוק: השמירה היא בשעות הלילה בלבד.

ד.         אציין כבר עתה, שארזי עשה עלי רושם אמין יותר מאביטן. בסיכומי הנתבעת הושם הדגש על הדברים הבאים בחקירתו הנגדית של ארזי: "לשאלה אם יש מסמך של חברת הביטוח שאומר להפסיק את השמירה, אני משיב שלא יודע תסתכלי" (עמ' 6 שורות 4-5 לפרטיכל) (ראה: סעיפים 15-20 לסיכומי הנתבעת). הנתבעת סיכמה, שעצם אי-הכחשתו של ארזי את הפסקת השמירה על-ידי המבטחת מחזקת את גרסת הנתבעת. הרי, לשיטת הנתבעת, מדוע המבטחת היתה מודיעה על הפסקת השמירה בתקופה, בה לא התחייבה כלל לשלם עבור השמירה? סבורני, שהמסקנה הזאת מרחיקה לכת ומוציאה את התשובה הנ"ל של ארזי מהקשרה. לא נשאל ארזי בחקירתו הנגדית, אם המבטחת הודיעה על הפסקת השמירה. הוא נשאל אם יש מכתב מן המבטחת, המורה על הפסקת השמירה, ותשובתו לגבי קיומו של מכתב או העדרו היתה, שאינו יודע.

            בסופו של יום לא מצאתי סתירות ופרכות בעדותו של ארזי. אמנם, תביעת חברת השמירה מבוססת, בין היתר, גם על תוספת מחיר לשמירה בשבתות על אף שתוספת כזאת אינה מקבלת כל ביטוי במכתב נ/1, בו הזמינה הנתבעת שמירה. הסברו של ארזי לתביעת התוספת היתה, שאביטן היה עורך דינו ומכיר את הדברים (עמ' 3 שורות 18-19 לפרטיכל). אמנם, כפי שיבואר בהמשך, אין בעדותו זו של ארזי, כדי לשנות את החוזה, שנכרת על בסיס הצעת הנתבעת והקיבול באמצעות התנהגות התובעת בהמשך הצבת השומרים. ברם, יש בעדות זו, כדי לאיין את הטענה, שתביעת התוספת עבור השמירה בשבת נובעת ממירמה.

            לטענת הנתבעת (הסומכת על הפסיקה, אליה הפנתה בסעיף 12 לסיכומיה), משלא הזמינה חברת השמירה את נציגת חברת הביטוח, אשר הזמינה את השמירה מלכתחילה, הגב' רונית מייער (בטעות נרשם בעמ' 3 שורות 9-12 לפרטיכל "רונית באייר"), להעיד, חזקה, שאילו היתה מעידה, עדותה היתה פועלת לרעת חברת השמירה (סעיף 12 לסיכומי הנתבעת). בהתאם לכתוב ב-א' הרנון דיני ראיות (חלק ראשון, תשל"ט) 194-197, ישנם סוגים שונים של חזקות: חזקות שבעובדה, חזקות חלוטות שבחוק וחזקות שבחוק, הניתנות לסתירה. הנתבעת סומכת על החזקה שבעובדה דלעיל. כדברי המלומד הרנון, "חזקה-שבעובדה היא הסקה מותרת של מסקנה הנובעת מנסיון החיים, ללא צורך בהבאת ראיות להוכחתה. אין כל חובה להגיע למסקנה כזאת, אפילו לא הובאה כל ראיה נוגדת" (א' הרנון, שם, 194). בענייננו לא נשאל ארזי בחקירתו הנגדית, אם חברת השמירה יכולה היתה לזמן את הגב' מייער לעדות או אם נעשה נסיון להשיג את עדותה. עקב זאת, אין אנו יודעים, אם ניתן היה לזמנה להעיד או שמא קיימות נסיבות אובייקטיביות, אשר בכל מקרה מונעות את עדותה. בנסיבות אלו לא סברתי, שיש להסיק את המסקנה, שאילו היתה הגב' מייער מעידה, היא היתה מעידה כנגד גרסת חברת השמירה.

ה.         בהשוואת מראהו של אביטן למראהו של ארזי בעת עדותם, לפי התרשמותי,  היתה עדותו של ארזי משכנעת יותר במהימנותה. תוכן עדותו של אביטן לקה בסתירות ובפרכות והעלה תמיהות. בתיק זה, כשחשוב לדעת באיזה תאריך כתב אביטן את מכתבו נ/1 להזמנת השמירה, הסתבר, שהתאריך נשמט מנוסח המכתב הזה. יש לזכור, ועל כך אין מחלוקת, שמנסחו -אביטן - הוא עורך דין במקצועו. כשנשאל אביטן בחקירתו הנגדית, הכיצד אין מכתבו נ/1 נושא תאריך, הוא השיב, שזאת טעות. ברם, הסתבר, שאין זאת טעות בודדת, שהרי כשנשאל לגבי מסמך אחר שכתב, נספח ג' לתצהירו של ארזי, מדוע אין בו תאריך, שוב השיב אביטן, שזאת טעות, אם כי המסמך סומן בתאריך שליחתו בפקסימיליה (עמ' 9 שורות 14-16 לפרטיכל).

במכתבו נ/1 כתב אביטן "נא להציב שומרים בהתאם לדרישת חב' הביטוח". על אף הנוסח הזה, הכחיש אביטן, שבזמן אמת ידע מאת המבטחת את מספר השומרים הנחוצים על-פי דרישתה (עמ' 8 שורות 2-3 וגם שורות 18-19 לפרטיכל). לטענת אביטן, את מכתב הדרישה של המבטחת להצבת שומרים הוא ראה לראשונה במהלך המשפט. לכן, לגרסתו, במכתבו נ/1, כשכתב "נא להציב שומרים בהתאם לדרישת חב' הביטוח במכתב שהעתקו הועבר אליך", זה נכתב לפי דרישתו של ארזי (עמ' 7 שורות 14-19 לפרטיכל). נשאלת השאלה, כשכתב אביטן לארזי, שיפחית את מספר השומרים לשניים, כי חברת השמחות מעסיקה שני שומרים באופן פרטי (נספח ג' לתצהירו של ארזי), מניין ידע אביטן, שבהפחתת מספר השומרים, חברת השמחות עוד תעמוד בדרישת המבטחת, אם את דרישת המבטחת ראה לראשונה במהלך המשפט. אתמהה.

ו.          בהתאם לאמור לעיל, העדפתי את גרסתו של ארזי על פני זו של אביטן לעניין מועד תחילת התחייבותה של חברת השמחות לשלם עבור השמירה. לכן, הריני קובע כי התחייבותה זו החלה מיום 16.06.00. משך ההתחייבות הוא עד יום 14.07.00, כשהודיעה חברת השמחות לחברת השמירה על הפסקת השמירה לאלתר (נספח ד' לתצהירו של ארזי). לאמור, הנתבעת חייבת לתובעת בגין 29 ימי שמירה.

הסוגיות המשפטיות

5.         א.         באשר למחלוקת, אם על הנתבעת לשאת במחיר מוגדל בגין השמירה בלילות

שישי ושבת כטענת התובעת, העיד אביטן, שהמחיר, שסוכם בין הצדדים היה מחיר גלובלי (עמ' 9 שורות 1-3 לפרטיכל). הדין עמו. הרי, בשלב שדרש אביטן בשם חברת השמחות מארזי בשם חברת השמירה להציב שומרים, הוא ציין במכתבו נ/1: "מחיר לשעת עבודת מאבטח - 30 ש"ח + מע"מ". לא הוכח לנו המשך המשא ומתן בנושא המחיר. את הצעתה זו של חברת השמחות (במכתב מטעמה נ/1) קיבלה חברת השמירה בהתנהגותה, כאשר הוסיפה לספק שומרים כבעבר.

ב.         טענה חברת השמירה בסיכומיה, שגם בתקופה, בה הספקת השומרים היתה על פי פניית המבטחת הנהנית מן השמירה היתה חברת השמחות. לפי הטענה, בנסיבות אלו זה נהנה וזה חסר. על כן, נטען, שחברת השמחות חייבת לחברת השמירה גם בגין התקופה, בה המבטחת הזמינה את השמירה, וזאת על פי דיני עשיית עושר ולא במשפט (סעיף 17 לסיכומי התובעת). טענה זו מבוססת על תשובתו של אביטן בחקירתו הנגדית לשאלה, מי היה נפגע אלמלא הוצבו השומרים, כשהשיב, שאילולא השומרים, המבטחת לא היתה מפצה אותו (כלשונו) (עמ' 7 שורות 23-24 לפרטיכל).

ואולם, לא בכל פעם שצד ג', שאינו צד לכריתת החוזה, נהנה מן החוזה, נהנה הצד השלישי ללא זכות שבדין. הרי, בחוזה לטובת אדם שלישי, האדם השלישי נהנה בדין מן החוזה וזכאי לאכפו [סעיף 34 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973]. אם בתקופת שירותי השמירה על בסיס הזמנת המבטחת היתה חברת השמחות מוטב בחוזה לטובת צד שלישי, כי אז הנאתה היתה כדין. אזי, כאמור ב-ד' פרידמן דיני עשיית עושר ולא במשפט (תשנ"ח, כרך א') 81-82: